אחרי שבע שנים בהן הגרוש של מ' לא היה בקשר עם ילדיו, החליט אב בית הדין הרבני, הרב אליהו אברג'יל, להעביר את שלושת ילדיה של מ' לחזקת אביהם החרדי וזאת בגלל שהאם אינה דתיה מספיק. 
מ' התראיינה היום (שני) בתכניתם של דנה ספקטור ורן שריג ברדיו 103FM וסיפרה כי ההחלטה נעשתה בניגוד לתסקירי הרווחה. "אלחם עד טיפת דמי האחרונה, לא ייקחו לי את הילדים", הבטיחה מ'. 
נישאנו כחרדים אבל כיום הוא חרדי ואני לא. אני גרה בירושלים בשכונה חרדית והוא גר לא רחוק מאיתנו, זה כמובן לא גרם לו לרצות לראות את הילדים, הוא לא ראה אותם חמש שנים וחצי. אני לא מגדירה את עצמי כחילונית אלא כפלורליסטית והילדים שלי לומדים בממ"ד, בית ספר ממלכתי דתי כדי לשמר את אורח החיים הדתי ולא לעשות להם טלטלה", סיפרה מ'. 

מ' תיארה את הקשיים שחוותה והוסיפה כי  "לפני שנה וחצי, לאחר שנישא שוב, פנה הגרוש שלי לבית הדין הרבני. בגלל מרוץ הסמכויות הוא ידע שתהיה לו שם אוזן קשבת והוא צדק. מכיוון שהוא לא היה בקשר עם ילדינו ביקשתי שהוא קודם יתכבד ויראה אותם כדי שיידע מי הם הילדים שלו. הוא התחיל לראות אותם במרכז קשר ומאוד שמחתי כי אני לא חושבת שילדים צריכים לחיות בניתוק מאביהם אבל זה לא נגמר בזה". 
לדברי מ' אבי ילדיה טען שהיא מתעללת בהם ומזניחה אותם, לטענתה האב הגדיל לעשות ואף הקליט את הילדים, המריד את שכניה נגדה כדי שיעבירו לו מידע וביצע מעקבים אחריה. "הוא טען שיש לי בן זוג סוחר סמים והעליל עליי עלילות אבל למרות כל המעקבים שהוא עשה לא היו לו שום ראיות, אני באמת אימא טובה. הוא חייב מזונות של 4,500 שקלים בכל חודש, ההיגיון הפשוט אומר שאם הילדים יעברו לחזקתו הוא לא יצטרך עוד לשלם לי מזונות".

"מבטיחה שאלחם עד טיפת דמי האחרונה"

כאמור, למרות שגורמי הרווחה קבעו שהילדים צריכים להישאר בחזקתה החליט הרב אליהו אברג'יל להעביר לאלתר את הילדים לאב. מ' סיפרה על היום הנורא בו קיבלה את הבשורה הקשה: "זה היה מזעזע. זה היה ביום שני בבוקר, הילדים לא היו בבית למזלי. קיבלתי המון טלפונים ממספרים לא מזוהים ולא עניתי ואז קיבלתי טלפון מעורך הדין שלי, ניר כחלון. רק מהמילה הראשונה שהוא הוציא הבנתי שמשהו נורא קרה".
אחרי שקיבלה מעורך דינה את בשורת האיוב הגיעה מ' למשרדו ובמשך חמש שעות עבדו השניים כדי להוציא צו עיכוב לבית הדין הרבני. "החלטת בית הדין הייתה אמורה להתבצע באופן מיידי וכבר היו אמורים לקחת ממני את ילדיי", סיפרה מ', "הלכנו לבית הדין כדי לבקש צו עיכוב ביצוע. חיכיתי שם בערך שעתיים וחצי עד שהתייחסו אליי. אמרתי לדיינים שם 'אני לא הולכת הביתה, אני אהיה פה עד שתגיעו להחלטה'. לא היו לי הרבה ברירות אלה הילדים שלי".
"הייתי שבורה. לא אכלתי כמה ימים ולא ישנתי", סיפרה מ' הנסערת והוסיפה: "לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי ואיך אני מתמודדת עם הדברים, הרגשתי שזה הרבה יותר גדול ממני. אני באמת בן אדם ישר. איך אני יכולה להתמודד עם שקרים כאלה? עשרות האנשים שעזרתי להם יודעים מי אני, הבית שלי הוא בית פתוח, עשרות מגיעים אליי לייעוץ ולעזרה".
בינתיים מחכה מ' לדיון מחודש בנושא: "זה עלה לערעור לבית הדין הגדול, ביקשתי ערעור על ההחלטה התמוהה והלא מנומקת הזאת, הצד השני היה אמור להגיש תגובה אך הוא לא הגיב עד לרגע זה. ביקשנו בקשה לדיון דחוף. אם הפסיקה לא תתהפך אני אגיע איתה עד לבג"צ, זה לא יכול להיות שבמדינת ישראל ייקחו ילדים לאימא שיש לה תסקירים מעולים רק בגלל שהיא לא דתייה יותר, זה לא עובד ככה. אם זה יקרה אני מבטיחה שאלחם עד טיפת דמי האחרונה וזה לא יקרה, לא ייקחו לי את הילדים". 

מבתי הדין הרבניים נמסר בתגובה: "השאלות שהועברו עשויות להתעורר כחלק מהליכי ערעור שזכותה של האם לנקוט והנהלת בתי הדין הרבניים מנועה מלהתערב בעניין. החלטות בנוגע להחזקתם של קטינים מבוססות אך ורק על טעמים של טובת הילדים. מבדיקה שערכה הנהלת בתי הדין נמצא כי לא נפל פגם בטיפול מנהלי של מזכירות בית הדין. בנוגע לפסיקתו של אברג'יל, הפרוצדורה היא שאדם שמגיש ערעור לבית הדין הגדול ומעוניין לעכב את החלטת האזורי, פונה תחילה אל האזורי בבקשת עיכוב ביצוע ואם היא נדחית, הוא פונה באותה בקשה אל בית הדין הגדול".
 
ערכה: ליאת מלכא בלכטובסקי