שנה אחרי הלחימה בדרום עולות שוב לכותרות מנהרות הטרור שחמאס חידש את חפירתן והחשש מפני טפטוף רקטות גובר. כל זאת בזמן שבעלי העסקים הקטנים בדרום בקושי התאוששו מאירועי צוק איתן. בעלת רפת בעוטף עזה מבהירה: "לו הייתה מתחדשת הלחימה היום לא היינו עומדים בזה יותר כלכלית והיינו סוגרים ועוזבים". 

ואכן, נתונים חדשים מעידים על היקף ההלוואות שנאלצו בעלי עסקים ליטול כדי לשרוד, אבל לא מהבנקים ולא הודות למדינה. מנתונים שהגיעו לידי "מעריב־השבוע" בסיוע האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית (IFLA) עולה כי במהלך השנה החולפת לוו מאות עסקים בדרום מהאגודה סכום כולל של לא פחות מ־15 מיליון שקל, שניתן ל־382 לווים, כולם בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה. 
 

יש לציין כי האגודה היא ארגון ללא מטרות רווח שהקים לפני 25 שנה פרופ' אליעזר יפה, ומציע אלטרנטיבה להלוואות עם ריבית בסיוע כספי תרומות שהארגון מגייס בעיקר בארה"ב.
 

במהלך השנה מאז תום צוק איתן השתמשו בשירותיה אותם עסקים קטנים בדרום שלא היו מסוגלים להשיג מימון ממקורות אחרים כדי לשרוד בתקופה הקשה. 

מנתוני האגודה עולה כי מדובר בעיקר בחנויות בגדים, בתי קפה, מספרות וכדומה, שמחזורם החודשי אינו עולה על 150 אלף שקל, וכל אחד מהם לקח הלוואה של עד 90 אלף שקל.
 

למשפחת אליהו מהמושב פעמי תש"ז שבמועצה האזורית מרחבים יש רפת לייצור חלב. בזמן הרקטות והפצמ"רים שנחתו באזור לפני שנה נכנסו הפרות למצוקה והפיקו פחות חלב.
 

 נוסף לכך, חסרו עובדים לחלוב את הפרות וטכנאים שיבואו לתקן את המכשירים. שנה אחרי מספרת שרית אליהו ל"מעריב־השבוע": "סחבנו את הנזק הכלכלי מצוק איתן שלושה־ארבעה חודשים עד שהתחלנו להתאושש. ההלוואה הקטנה שנטלנו הייתה ענקית בשבילנו והיוותה קרש הצלה של ממש. אנחנו צריכים לייצר מכסת חלב מסוימת שאנחנו מחויבים לה וזה גרם לנו להפסדים מתגלגלים. ההלוואה לא הייתה רק לכיסוי ההפסדים אלא גם עבור הטיפול בפרות". 
 

על הצורך בהלוואה מספרת אליהו כי "האגודה הייתה כל כך זמינה, עם מעט מאוד ביורוקרטיה. זה לא רק עניין הריבית, כי בבנקים מציעים הלוואות בסכומים גדולים ומפתים, אבל אנחנו ידענו שאנחנו צריכים סכום שרק ייתן לנו את מרווח הנשימה לשרוד, והם היו כמו עוגן בשבילנו". 

האם המדינה סייעה לכם? 
 

"הצחקתם אותי. אם הלחימה הייתה מתחדשת היום - לא היינו עומדים בזה כלכלית. כבר היה עדיף לנו לסגור את העסק ולעזוב למקום שאנחנו יכולים למצוא בו עבודה כשכירים".
 

גם במרחק רב יותר מגבול עזה הרגישו היטב את המענה הלא מספק שהעניקה המדינה לעסקים הקטנים שנפגעו.  טמיר קופר (36) ושותפו פתחו את מסעדת "ויסלה" בגדרה, שנה בלבד לפני צוק איתן, ולא תיארו לעצמם שגדרה תהיה יישוב קו עימות שיספוג מטחי רקטות. "היה לנו ממוצע של 150 לקוחות ביום ופתאום צנחנו ל־15 ביום. התחלנו לחזור לעצמנו בהדרגה רק ארבעה חודשים אחרי המלחמה" מספר קופר.
 

הוא מוסיף כי "המדינה לא הייתה בתמונה, כמו אמא שאומרת לילד 'יהיה בסדר' ולא עושה כלום. רק לאחר חודשים קיבלנו מענק של כ־25 אלף שקל, אחרי שדיווחנו על הפסדים של כ־200 אלף שקל. את הכסף היינו צריכים מיד, ולכן פנינו לאגודה להלוואות בלי ריבית שהיו כמו אוויר לנשימה. שבוע וחצי אחרי הפנייה קיבלנו את הכסף. 
 

יש לציין כי את המענק הקטן שקיבל טמיר מהמדינה הוא הכניס מיד לכיסוי חלק מהגירעון שנוצר במהלך צוק איתן. לו היה תלוי במדינה לתשלום במועד לעובדים ולספקים – היה נאלץ לסגור את המסעדה. לשאלה אם יעמדו בסבב לחימה נוסף משיב טמיר: "אחרי מה שעברנו אני לא חושב".