על קערות שופעות פלחי תפוחים, צנצנות דבש דביקות וצלחות שגרגרי רימון נערמו בהן, ישראלים ברחבי המדינה ינהלו שיחות סלון וויכוחים סביב שולחנות ראש השנה. ורוב הסיכויים שאחד הנושאים הנפוצים יהיה כמה רע הכל נראה: איך הכלכלה שוקעת, מצב הביטחון מידרדר והמצב הדיפלומטי מחמיר.

יש שיאמרו שהתמקדות במחצית הריקה של הכוס היא מנהג יהודי או ישראלי. אך אין זה כך, למעשה, זהו מנהג אנושי. יהודים אינם היחידים בעולם שמתלוננים, אף שלעתים קרובות אנחנו מעלים את הקיטורים לרמת תחביב לאומי. ובראש השנה, אנחנו – כעם – נהנים לקטר.
רבות מהתלונות שיישמעו בקרב בני משפחה וחברים ביומיים הקרובים ללא ספק יעסקו במצב של ישראל בעולם, ותחושתם של רבים שמעמדה של המדינה היהודית בעולם מעולם לא היה גרוע יותר. למתלוננים הללו כדאי להיפגש עם מנכ"ל משרד החוץ, דורי גולד.

גולד, דיפלומט ותיק שביוני עבר מניהול "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" לתפקידו החדש במשרד החוץ, אינו מזורעי הבהלה. אם בכלל, התנהגותו ואופן דיבורו נוטים להרגעה. הוא שוקל כל מילה, מנסה לשים דברים הקשרם.
וכל זה בא לידי ביטוי ברור כשהוא נשאל שאלת פתיחה פשוטה: "מה שלומנו?" 
"יש רושם שגוי שישראל מתמודדת עם רמה חדשה של בידור דיפלומטי, אבל כשאתה יושב במשרד מנכ"ל משרד החוץ, אתה מבין עד מהרה שזה פשוט לא נכון", הוא אומר מכורסתו הנוחה במשרד.
ראשית, הוא אומר, ישראל מפתחת את יחסיה באסיה: ושנית, ישראל אינה כה מבודדת באזור כפי שרבים סבורים. "העולם הערבי מעוניין לדבר עם ישראל", גולד אומר, ולאחר מכן מסביר את המובן מאליו – שהדיאלוג הזה אינו גלוי ופתוח. "אך הוא קיים, ואני מתייחס לעובדה שלישראל יש אינטרסים משותפים רבים עם מדינות ערב, והיא רחוקה מלהיות כה מבודדת כפי שיש מי שמנסים לטעון".


גולד. "גבולות בני הגנה". צילום: מרק ישראל סלם
הבעיה, כמובן, היא שכל קשר עם המדינות הסוניות המתונות – קשרים שראש הממשלה נתניהו לעתים קרובות רומז עליהם, אך לעולם אינו מפרט – נדמה כקשר המתקיים בתוך ארון.
זה מעלה את השאלה: אם עץ נופל ביער, ואיש אינו שומע אותו, האם הוא משמיע קול? או, בעולם הדיפלומטיה, אם מתקיימות שיחות עם הסעודים, אך איש אינו יודע עליהן והן אינו מחלחלות אל הציבור ומשנות עמדות, האם הן בעלות חשיבות?
גולד, המדגיש בדיפלומטיות רבה שהוא אינו יכול לספר עם מי ישראל מקיימת קשרים, אומר ש"לא הכל חייב להיות מדווח בעיתון או בטלוויזיה. אך כשיש קשרים רשמיים שעד לפני 20 שנה היה קשה אפילו לדמיין שיתקיימו, זהו שינוי חשוב. מה שאני מנסה לומר פשוט מאוד", גולד ממשיך, "ישראל היא מדינה בעלת מכונת יחסי חוץ פעילה מאוד, ויש לה ידידות רבות בעולם".
האמירה הזאת עשויה להיות מושא ללעגם של הדנים סביב שולחנות החג בתנועות החרם, במשיכת ההשקעות ובסנקציות, או בהצהרות האנטי-ישראליות הנשמעות מפוליטיקאים אירופאים. גולד מתעקש שהיא נכונה, אך כדי לראות את המציאות הזאת, יש להביט מעבר לאירופה במפת העולם.
"היינו ממוקדים מאוד באירופה בעבר, ואירופה היא בוודאי עדיין השותפה החשובה ביותר שלנו לסחר, ובה בעת מתהווים יחסים אחרים, ויש להכיר בהם לפני שמגיעים למסקנה שישראל נמצאת כיום במצב דיפלומטי קשה יותר מבעבר", הוא אומר, בהתייחסו לקשרים המתהדקים עם הודו, סין, יפה ווייטאנם.
כן, אך מה עם אירופה? גולד נשאל. "אירופה, הוא משיב, "נמצאת כיום בתקופת מעבר". הוא מצטט בן שיח ממדינה אירופית חשובה שאמר לו באחרונה שלנוכח גלי ההגירה העצומים שהיבשת מתמודדת איתם, "נקודת המבט האירופית נשמעת קצת יותר דומה לנקודת המבט של ישראל בענייני ביטחון, בהשוואה לעבר".
לפני 30-20 שנה, גולד מסביר, אירופה דיברה על עולם חסר גבולות ועל הקהילה האירופית. "הפרספקטיבה הזאת משתנה באופן דרמטי כיום והאירופאים מתחילים להיות מודאגים יותר מהגלים הללו של אנשים המגיעים מסוריה ומעירק לשטחם, ומתחילים לחשוב ברצינות רבה הרבה יותר על הצורך שלהם בגבולות אירופיים בני הגנה".
"גבולות בני הגנה" זהו קונספט שגולד – כאקדמאי וכדיפלומט – מקדם עבור ישראל זה שנים, בטענה שגבולות 67' אינם בני הגנה. "בעבר, ישראל תמיד התמודדה עם הבעיה שנקודת המבט הביטחונית שלה הייתה לחלוטין לא מתואמת עם הראייה של האירופאים את צמיחת הקהילה האירופית ועולם חסר גבולות", הוא אומר.
זאת הייתה אירופה ברוחו של ג'ון לנון, שדמיינה עולם ללא גבולות, ומולה, הדרישות של ישראל והתעקשותה על הצורך שלה בגבולות בטוחים ביטאו, לדברי גולד, "שפה שונה לחלוטין מזאת של האירופאים".
"אם אתה אומר שכולם הופכים לקבוצת אנשים אחת חסרת לאום, בהתאם למודלים שרווחו באירופה לפני 30-25 שנה קשה לקבל את הטיעון הישראלי. אבל עכשיו דברים מתחילים להשתנות מעט", הוא אומר. גולד מכיר בכך שההתקרבות בין נקודות המבט הישראלית והאירופית על העולם לא תתורגם באופן מידי לתמיכה נרחבת בישראל.
יחד עם זאת, הוא אומר, "אני רק מנסה להבהיר שלא כל המגמות שליליות, כפי שיש כאלה שסוברים. 
קיימות גם מגמות חיוביות עם מדינות ערביות סוניות באזורנו", הוא אומר, אם כי "זהו עדיין תהליך בהתהוות. רבים", אומר גולד, "חושבים איך ישראל יכולה להתקדם עם שכנותיה בהתחשב באתגרים המשותפים שלנו – בראש ובראשונה, איראן".
בשנות ה-90, הוא מציין, הפרדיגמה הישנה של השלום במזרח התיכון הניחה שיחסים כלכליים בין ישראל לשכנותיה יובילו לקשרים חדשים במישור הפוליטי; ששגשוג יתרום לשלום. והנוסחה הזאת, לדבריו, הייתה מבוססת על קהילת הפחם והפלדה האירופית שנוסדה ב-1052 כשוק משותף בין האויבות לשעבר בלגיה, צרפת, מערב גרמניה, איטליה, הולנד ולוקסמבורג. עשורים לאחר מכן, זה הפך לאיחוד האירופי.
הבסיס למודל האירופי, גולד מסביר, היה "דוקטרינת הפונקציונליזם", שסברה שברגע שמדינות מתחילות לשתף פעולה בתחום פונקציונלי מסוים, שיתוף הפעולה יגלוש לתחומים נוספים. לכן, הוא אומר, הושם כזה דגש בהסכמי אוסלו על שיתוף פעולה כלכלי אזורי.
אך אם מסתכלים על ההיסטוריה האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה, גולד טוען, צמיחתה של אירופה חדשה ושיתוף הפעולה הנפלא בה לא נבע מגורמים כלכליים, אלא מגורמים ביטחוניים שאיימו פעם על האויבות לשעבר.
"כיוון שצרפת וגרמניה התמודדו עם האיום המשותף של דיוויזיות סובייטיות המוצבות במזרח גרמניה ובצ'כוסלובקיה, זה הביא בסופו של דבר להקמת נאט"ו ולשיתוף הפעולה בין מדינות אירופה, כשארה"ב מנווטת את הארגון". האנלוגיה ברורה: אם ברית המועצות יכלה לאחד את האויבות לשעבר באירופה, האיום האיראני יכול אולי לעשות אותו דבר במזרח התיכון.
"אני חושב שהאנלוגיה כאן היא שכאשר יש את איראן מצד אחד, שמאיימת על כמה מדינות במזרח התיכון, ומצד שני יש את דאע"ש והארגונים המסונפים אליו המהווים איום שני, זה מאלץ מדינות לראות את המציאות באופן דומה, ואולי בסופו של דבר אף לשתף פעולה בעתיד", גולד אומר. "ואני חושב שזאת האנלוגיה שצריך לבחון, במקום גורמים כלכליים כמפתח לשלום אזורי".
כשהוא נשאל אם שיתוף פעולה מסוג זה מתקיים כבר היום, גולד מכיר בכך שהתשובה שלילית, אך מציין שכ"תלמיד של ההיסטוריה", הוא מנסה לאתר את "הלקחים הרלוונטיים לישראל כיום מהניסיון האירופי, שמצויים הרבה יותר בתחום הביטחוני מאשר בתחום הכלכלי". אפרופו מגמות, גולד מזכיר את העבודה שבעקבות החתימה על הסכם הגרעין עם איראן, ישנם מומחים ברחבי העולם הסבורים שאיראן תוכל כעת למלא תפקיד חיובי באזור.
לכן, הוא אומר, היה חשוב לישראל ולראש הממשלה בנימי נתניהו להוביל מסע התנגדות להסכם הגרעין עם איראן, גם אם לא הושגו די קולות בקונגרס כדי לחסום אותו. "אני סבור שחשוב לישראל להצביע על כך שאיראן היא הכוח המרכזי המערער את הביטחון במזרח התיכון ויצואנית של טרוריסטים לחמש יבשות תבל", הוא אומר.
אך האם זוהי עילה להצדיקה עימות חזיתי של נתניהו עם אובמה, שעלול לפגוע ביחסי ישראל-ארה"ב עכשיו ובעתיד? "יחסים בין מדינות הם לא יחסים אישיים, והברית בין ארה"ב לישראל עמוקה וחזקה", גולד אומר. "האתגר לארצות הברית ולישראל הוא כיצד לקיים דיון ציבורי קשה ונוקב ובו בזמן לחזור בסוף היום לעבור יחד כשותפות במזרח התיכון. אני חושב שזה אפשרי, וסביר שזה מה שיקרה". ללא ספק, זוהי עוד התמקדות של גולד בחצי הכוס המלאה, בערב השנה החדשה.