בראשית היו זקנים. "זקן", כלומר נכבד, ראש ומנהיג. אחר כך הגיעו המילים "קשיש" ו"ישיש", וככל שהתקדמנו בשנים ובעברית, נדחקה המילה "זקן" במשמעותה המקורית ופינתה מקום לביטויים כמו "בני גיל הזהב", "בני הגיל השלישי" והלהיט האחרון - "אזרחים ותיקים".  



"קול קורא" שפרסם משרד הרווחה והשירותים החברתיים לקראת "חודש האזרחים הוותיקים 2015", שיחול בין 10 באוקטובר ל־10 בנובמבר, רומז על יחס החברה בישראל לזקניה: "האירועים יעמדו בסימן 'האחר הוא אני', ויושם דגש על הנושאים הבאים: קבלת השונה והאחר, דאגה לחוליות החלשות בחברה, עידוד מעורבות הדדית, מניעת פילוג, גילוי סובלנות והבנה כלפי האחר וקירוב בין ערבים ליהודים". כל התורה על רגל אחת: הזקן הוא אחר. הזקן בישראל הוא חוליה חלשה. 
 
על הרקע הזה ראוי לציין כי המשרד לאזרחים ותיקים, שהוקם בשנת 2007, נטמע בשנה האחרונה בתוך המשרד לשוויון חברתי, האמון גם על מעמד האישה, צעירים, פיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, והמיזם "ישראל דיגיטלית". בקיצור, מכל טוב הארץ ומנעמיה.
 

 אי אפשר לדבר על בני אדם בלי לנקוב במספרים: השנתון הסטטיסטי של משאב -מאגר מידע ארצי לתכנון בתחום הזקנה - מלמד כי מספר בני 65+ בעולם הגיע בשנת 2014 ל597 מיליון נפש, כלומר %8 מכלל אוכלוסיית כדור הארץ. עד שנת 2030 צפוי מספרם לזנק ל־998 מיליון נפש, כלומר 12% מכלל אוכלוסיית העולם. כמחצית מהקשישים בעולם גרים בסין, בהודו, בארצות הברית, ביפן וברוסיה.
 
ומה אצלנו? ישראל היא מדינה צעירה יחסית, כך שאחוז הקשישים מכלל האוכלוסייה בה הוא הנמוך מבין המדינות המפותחות שנסקרו. ובכל זאת, וכאן מתגלה העתיד במלוא תפארתו, אחוז הגידול במספר בני 65+ בישראל בין 1950 ל־2013 הוא הגבוה מבין המדינות שנסקרו ועומד על 1,702%. רק לשם השוואה: אחוז הגידול של כלל האוכלוסייה בישראל באותן שנים היה 622%. 

הורים לילדים מבקרים יותר

יהיה השם אשר יהיה - זקנים, קשישים, בני הגיל השלישי או אזרחים ותיקים - מדובר בנדבך מהותי בכל חברה שהיא. סקר חדש שערכה עמותת מטב, הארגון הגדול והוותיק בישראל בתחום הסיעוד והטיפול באדם המבוגר, בקרב מדגם של 300 נדגמים בני 18 ומעלה, אשר יש להם לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה בן 65 ומעלה, בדק את הרגלי הביקורים של צעירים אצל זקנים ואת תפיסת הבדידות אצל קשישים.

הממצאים העיקריים שהעלה הסקר, שנערך לרגל חודש הקשיש באמצעות רותם - מחקר ואבחון שיווקי, מראים כי יותר מ־40% מהנדגמים שיש להם קרובים קשישים מבקרים אותם לפחות פעם בשבוע, בעוד ש־10% מבקרים מדי יום. כחמישית מציינים שביקור קרוב המשפחה הקשיש נתפס כפעילות המועדפת עליהם, ואחוז דומה ציין זאת כפעילות השנייה המועדפת. באופן יחסי, נדגמים שיש להם ילדים ציינו זאת כעדיפות ראשונה או שנייה.
 

קשישים בבית אבות. צילום: אנה קפלן
כך או כך, נושא הבדידות של הקשישים הוא בעל השפעה רבה הן על מניעי קרובי המשפחה לבוא לבקרם והן על תפיסתם את נושא הזקנה בכלל. משיבים רבים ציינו שהיו רוצים לבקר את קרובי משפחתם הקשישים בתדירות גבוהה יותר, ושהביקור מסב להם שמחה. נוסף לכך נמצא קשר חזק בין שייכות לקבוצה שמעדיפה לבקר את קרובי המשפחה הקשישים לבין הסכמה עם ההיגדים הנוגעים לחשיבות הביקורים כהקלה בבדידות, ותפיסת הבדידות כדבר הקשה בזקנה. עוד נמצא שנשים מתחברות לנושא הבדידות חזק יותר מאשר גברים.
 
ערב פתיחת חודש האזרח הוותיק, ליאור שטרסברג, מנכ"ל מטב, מצטט את הנרייטה סולד, סופרת ונשיאתו הראשונה של ארגון הדסה בארה"ב, מייסדת בית הספר לאחיות ובית חולים הדסה: "הצעיר הוא בעל עיניים טובות יותר, אך הזקן מיטיב לראות ממנו".
 
"העתיד שלנו טמון לא רק בדור הצעיר, אלא גם ביחס שלנו לאנשים שיצרו את העבר ויוצרים את ההווה", מבהיר שטרסברג, "זה הבסיס לחברה צודקת, שוויונית ומכילה. החברה הישראלית חייבת לראות את הזקנה כנכס ולא כנטל. בסופו של דבר, כולנו גדלנו על מערכת ערכים שבאה לידי ביטוי במשפטים כמו 'והדרת פני זקן', 'מפני שיבה תקום', 'אל תשליכני לעת זקנה', 'זקן השבט'. הרי 'כבד את אביך ואת אמך' הוא דיבר מרכזי במסורת היהודית. יש פה בסיס אתי חשוב".
 
ואיך צריך לחנך בנושא הזה את הדור הצעיר פה?
"להסביר לו שהזקנה היא מקור לחוכמה, לתבונה, לניסיון חיים. אני זוכר את סבתי יהודית ז"ל ככזו שאנשים היו באים להתייעץ איתה ועולים אליה לרגל לזיכרון יעקב. כך אני גדלתי, ובעיני טבעי מאוד שזקן השבט הוא היועץ. זו הדרך שבה צריך להתייחס אל קשישים. יש אלימות נגד קשישים, בתאונות הדרכים הנפגעים הראשיים הם הקשישים ואת זה צריך לשנות. יש פה מאגר אדיר של יכולות וכישרונות, וצריך להשכיל ולראות איך הדבר הזה בא לידי ביטוי בחברה ובכלכלה בישראל. הזקנה היא לא דבר מונוליטי: יש זקנה צעירה, יש זקנה אמצעית ויש זקנה מופלגת, ולכל קבוצה מאפיינים ייחודיים". 
 
בחזרה לסקר. בדידות היא פער בין הקשרים החברתיים הרצויים לבין מה שיש לאדם בפועל. "תחושת בדידות היא עניין סובייקטיבי", אומר שטרסברג בהתייחס לממצאים, "כארגון חברתי שמוביל 53 שנה עשייה למען הזקנים ומפתח מגוון רחב של שירותים בתחום הזקנה והסיעוד, אנחנו מכירים טוב את נושא הבדידות. צריך לזכור שהרוב המוחלט של הקשישים מזדקן בביתו. המסד הערכי של מטב הוא האמונה שלכל אדם יש את הזכות הבסיסית להזדקן בכבוד בקהילה ובבית. מתוך זה נגזר מגוון רחב של שירותים שאנחנו מפעילים". 

"חיות, חברים וכלבי ליטוף"


למטב 40 סניפים ברחבי הארץ, מקריית שמונה ועד אילת, והיא מעסיקה כ־18 אלף עובדים המעניקים שירות לכ־25 אלף מטופלים: שירותי סיעוד וטיפול אישי בבית, ליווי והשגחה בבתי חולים, סיוע וייעוץ בשעת משבר לקשיש ולבני משפחתו, ניהול מרכזי יום, ניהול בתי דיור מוגן ושירות של עובדים זרים באמצעות חברות מורשות. נוסף לכך מספקת מטב מגוון רחב של שירותים לנכים, לילדים עם צרכים מיוחדים ולאוכלוסייה עם פיגור שכלי. כמו כן, מנהלת מטב את השירות לאומנה בצפון הארץ.
 
 לא מזמן עלה לכותרות פרויקט "והדרת פני זקן", שיזם המשרד לשוויון חברתי, ובמסגרתו בני שירות לאומי בוחרים להתנדב עם קשישים ולבקר כ־4,000 אנשים בודדים. פרויקט ארצי נוסף בשיתוף פעולה עם אשל ג'וינט, "חיות וחברים וכלבי ליטוף", מתבסס אף הוא על מתנדבים ומטרתו לסייע למבוגרים להחזיק חיות מחמד בבית. בד בבד מופעל במטב מערך ייעוץ למשפחות בהתייחס לשאלה הגדולה - מתי צריך לעזוב את הבית ולפנות לפתרון מוסדי. "יש פה צד רגשי וערכי שמוכרחים להתייחס אליו", אומר שטרסברג, "כל השירותים מסתכלים בלבן של העיניים, עם הבנה ברורה שיש צורך ממשי בהפגת הבדידות".
 
הבדידות היא אתגר משמעותי מאוד. איך מתמודדים איתה?
"צריך לזכור שיש ביממה 24 שעות, כך שאם מבקרים את האדם פעמיים בשבוע, בכל יתר השעות הוא לבד. לכן יש צורך משמעותי מאוד לפתח שירותים בקהילה שייתנו מענה, וזו סוגיה שנמצאת על סדר היום בקרב כל הגורמים המקצועיים: אשל ג'וינט, משרד הרווחה וביטוח לאומי. אנחנו במטב רואים בעצמנו 'וואן סטופ סנטר' בכל הקשור לשירותים בתחום הזקנה והסיעוד. מטב מובילה את תחום הטיפול הסיעודי הביתי לזכאי חוק הסיעוד בפרישה ארצית, עם 13 מרכזי יום שנותנים מענה לצרכים החברתיים והפיזיים של הקשישים - הסעות, פעילויות חברתיות, ארוחות ורחצה - שהם דברים מאוד משמעותיים לאנשים שחיים בבית. אנו גם מעניקים שירותים לתשושים ולתשושי נפש שסובלים מרמות שונות של שיטיון. במועדונים החברתיים ניתן מענה לציבור עצמאי יותר, עם דגש על הפעילות החברתית. מסגרת נוספת היא הפעלת קהילות תומכות".
 

מסייעים להפיג את הבדידות, כלבי שעשועים וחיות אחרות. צילום: רויטרס
על פי השנתון הסטטיסטי של משאב, "יחס התלות" של הקשישים - כלומר מספר הקשישים בני ה־+65 ביחס לאוכלוסייה בגיל העבודה (20־64) - עומד על 197 קשישים לאלף אנשים בגיל העבודה. ישראל היא מדינה צעירה יחסית, ולכן יחס התלות של הקשישים בה הוא הנמוך מזה שבקרב המדינות המפותחות. יחס התלות הכללי, כלומר מספר הצעירים עד גיל 19 ומספר הקשישים בני ה־65 ומעלה בהשוואה לאוכלוסייה בגיל העבודה, גבוה במדינות המתפתחות שבהן אחוז הילדים גבוה. היחס בישראל עומד על 847 תלויים נתמכים לכל אלף אנשים בגיל העבודה, והוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות שנסקרו. 

עד כמה אנחנו ערוכים באמת לקראת הבאות?
שטרסברג: "הנתונים מצביעים על צורך משמעותי בפיתוח ובמגוון רחב של שירותים בקהילה ולא רק בתוכה. יש לזה היבטים כבדי משקל בתחום הכלכלי, בתחום התעסוקתי ובתחום הבריאותי, החברתי והאישי. למשל, עלייה בהוצאה הציבורית, ירידה דרסטית בהכנסה שצריך להתמודד איתה. נושא התעסוקה ונושא הבריאות הם חשובים ביותר, כי אנשים חיים יותר ויותר שנים עם מחלות כרוניות. הדבר הזה מייצר השלכות במגוון רחב של היבטים, לא רק כלכליים".

כלים ל"מטפל העיקרי"

כל מי שיש בקרבתו אדם מבוגר יודע את זה. דין משפחה עם עשרה אחים כדין משפחה עם שני אחים. תמיד יימצא האחד שמטפל בהורה המבוגר. כל היתר נוטים להסתמך עליו. זהו "המטפל העיקרי". בחינת הסדרי המגורים של בני 60 ומעלה מראה כי באחוז הגרים לבד - השונוּת בין המדינות גדולה מאוד. בעוד שבמדינות סקנדינביה אחוז זה הוא הגבוה ביותר, במדינות אפריקה ואסיה הוא הנמוך ביותר, אבל הן מצטיינות במגורים עם הילדים או הנכדים. בישראל 24  מבני 60 ומעלה גרים לבד, מתוכם 12% גברים ו־ 34% נשים. 
 

ליאור שטרסברג מנכל עמותת מטב. צילום: יח"צ 
 
"צריך לזכור שהמטפל העיקרי הוא בדרך כלל אדם בגיל העבודה, והוא זה שמסייע להורים בכל הקשור לעזרה בבית, בפעולות הרפואיות, בקישור ובתיווך לקהילה וגם כלכלית. מצד אחד, יש למטפל העיקרי תחושת סיפוק גדולה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שיש עליו עומס נפשי ורגשי, שחיקה ורגשות אשם. אנחנו במטב נותנים להם כלים להתמודדות. כולנו נמצאים במרוץ של החיים, עם קריירה, משפחות, אבל המחויבות לדור הוותיק היא משמעותית מאוד. אני לא אומר את זה בנימה ביקורתית. אנחנו יודעים עד כמה זה חשוב, כגוף מקצועי שעוסק בזה, גם לצד הפיזי וגם לצד המנטלי של הקשיש. דווקא על רקע זה שהחיים פה כמעט בלתי אפשריים, חשוב לחדד את חשיבות הדבר".

ביוזמת "מעריב" ועמותת מטב:

תרשמו ביומנים: ב־27 באוקטובר יוצאים לבקר את המבוגרים שלנו
במסגרת חודש האזרחים הוותיקים יוצאים "מעריב" ועמותת מטב לדרך בפרויקט המגיש את סיפוריהם של הקשישים בישראל ואת מי שמלווה אותם: בני המשפחות, חיילי צה"ל, ילדי גן, בנות שירות לאומי, תלמידי תיכון, המטפלות והמטפלים המסורים ועוד
 
בתוכנית: פרויקט נפלא של קשישים ובעלי חיים, יוזמות של קשישים התורמים לחברה, יוזמות של קרנות שונות למען קשישים ועוד. כל זאת במטרה להעלות למודעות את הצורך בהפגת בדידותם של קשישים בישראל. 

ביום שלישי, 27.10.2015, כולנו מחזירים אהבה: לכולנו יש אנשים מבוגרים הקרובים ללבנו: סבא, סבתא, אמא, אבא, דוד או שכן קרוב. עמותת מטב ועיתון "מעריב" מזמינים אתכם להצטרף אלינו ולהראות להם כמה הם חשובים עבורנו. איך? מפנים זמן והולכים לבקר אותם, מקשיבים, מחבקים ונהנים מחוכמת החיים שיש רק להם.