כבר שלוש שנים שמערכת החינוך בנתניה נמצאת בתהליך של מהפך שכותרתו “עיר חכמה". לא עוד בתי הספר שאנחנו הכרנו כילדים אלא יציאה מהקופסה שתעזור גם למורה ולגם לתלמיד להיכנס כל בוקר לכיתה בחיוך על הפנים.
 
רק שבעיר מודים שבלי סיוע מידידים התהליך היוקרתי לא היה יוצא לדרך. “העיר משקיעה פה מיליונים", סיפרה ד"ר אביטל לאופר, סגנית וממלאת מקום ראש העיר, “אבל היינו צריכים את העזרה של מפעל הפיס ומשרד החינוך, בלעדיהם היה קשה להניע את התהליך".
 
זה התחיל לפני חמש שנים, כשטובה דולב, אשת חינוך ותיקה, מונתה לתפקיד ראש מינהל החינוך בנתניה. כבר בהתחלה הגישה שלה הייתה שאפשר וצריך לשנות את מערכת החינוך בעיר. יחד עם אנשיה וד"ר לאופר, שממונה על תיק החינוך בנתניה, הם הגו תוכנית שכל בית ספר בעיר ימותג לפי תחום ייחודי. אמנות, ספורט, תקשורת, והילדים יוכלו למצוא את עצמם בבית ספר שמציע תחום שקרוב ללבם. תלמיד מצפון העיר יוכל ללמוד בדרום, העיקר לא להיות שבוי בתבניות הישנות שבהן אתה נרשם למקום הקרוב ביותר לביתך.
 

אלא שתוכנית כזו לא קמה מהיום למחר, היא דורשת שינוי. לעשות סוויץ' מהעולם הישן לעולם החדש. צריך יועצים ארגוניים ויועצי תוכן חיצוניים שילוו את הפרויקט באופן הדוק.
 
משרד החינוך מאפשר ייעוץ חיצוני, אבל מתקצב אותו למספר קטן של שעות בשנה. בנתניה הבינו שהם לא יוכלו להסתפק בעזרה הזו ויהיו חייבים סיוע חיצוני נוסף. ואז הם נזכרו בידידיהם הטובים ממפעל הפיס.
 
בדרך כלל הפיס מסייע בבניית מבנים. הפעם הגיעו אל משרדו של יו"ר המפעל, האלוף במיל' עוזי דיין, אנשי נתניה עם בקשה קצת שונה. הם אמרו בפגישה “בואו נחזיר עטרה ליושנה. תשקיעו הפעם בתשתיות חינוך שהן הון אנושי ולא במבנים".
 
לצדו של האלוף במיל' דיין ישבה גם עירית בן מנחם, מנהלת מחלקת מבני פיס ומחשוב. השניים אמרו לאנשי נתניה שהרעיון מדליק. הם ביקשו נייר עמדה מפורט שאותו יציגו בפני חברי הדירקטוריון. הרעיון כמובן אושר.
 
ב־2013 יצא פרויקט "עיר חכמה" לדרך. כ־40 בתי ספר יסודיים ועוד 11 על־יסודיים משתתפים במיזם היוקרתי. כמעט בכל פינה בעיר אפשר לראות משהו אחר, שונה ומיוחד. 
 
הורים שרוצים שילדיהם ילמדו בבית ספר הישגי, בלימודים ובספורט, ייקחו אותם לבית ספר “רבין". במזרח העיר ישנו בית חינוך אלומות שמחנך לפי הגישה האנתרופוסופית. בית ספר “נעמי שמר", בצפון נתניה, שואף לנהל שיח מתמיד בין מורים, תלמידים והורים כדרך חיים.
 
אבל אולי מה שמסמל יותר מכל את השינוי בעיר נמצא דווקא בקמפוס לאמנויות שהוקם בשכונת דורה, שלא ממותגת כאחת השכונות החזקות בנתניה. במשך שנים פעל באזור בית ספר ותיק שאליו התנקזו ילדי השכונה, אבל בשנים האחרונות הלכו והתמעטו בו התלמידים, עד שבמשרד החינוך היה מי שדרש לסגור אותו.
 
בנתניה החליטו שהם לא מרימים ידיים. הם פתחו בשכונה את קמפוס האמנויות, שנותן מענה לילדים שאוהבים אמנות פלסטית, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה ומחול. לבית הספר מגיעים יועצים בכירים מסמינר הקיבוצים שנותנים דגשים ומלווים לאורך כל השנה.
 
מה שקרה במקום הוא אינטגרציה הפוכה. אם פעם היו שולחים את תלמידי השכונה לבתי ספר בשכונות שנמצאות במצב סוציו־אקונומי גבוה, היום 50% מהתלמידים מגיעים לדורה משכונות מבוססות והיתר הם תושבי המקום.
 
“את הצלחת הפרויקט אנחנו רואים בעובדה שילדים לומדים לאו דווקא בשכונה שבה הם מתגוררים", אומרת ד"ר לאופר. “קמפוס דורה הוא הדוגמה הטובה ביותר. בניית זהות מבחינתנו היא לא רק שבית ספר יהיה מודע לייחודיות שלו, אלא גם הסביבה החיצונית".


בית ספר בתמיכת מפעל הפיס בנתניה. צילום: איקי מימון
 
לימודים בשלולית

אומנם שלב ההקמה כבר נמצא מאחור, אבל זה לא סוף התהליך. עכשיו עובדים בנתניה על סביבת בית הספר, שיפוץ המבנים כדי שיתאימו לחזון. קמפוס דורה למשל יעבור למשכנו החדש בשכונה אחרי שהמבנה המיועד ישופץ בהתאם לדרישות.
 
בתוכנית מקפידים מאוד שגם סביבת הלימודים תהיה ייחודית. למשל בית הספר “דוידי" שנמצא בשכונת האגמים שבמרכזה שלולית החורף של נתניה. כיתות מבית הספר יוצאות דרך קבע ללמוד ליד השלולית, מנצלות את הסביבה. 
 
ד"ר לאופר, סגנית ראש העיר, אומרת שהחזון מכוון גם למעמד המורה. הכוונה היא שירים את הראש ולא יישחק תחת עומס התפקיד. “לאפשר למורים לצאת מהעשייה השגרתית לתוך עולמות שלאו דווקא שייכים לתחומים הפורמליים", היא מסבירה. “להביא לידי ביטוי תחומים שלא באו מהעולם הפדגוגי. גם מבחינת המורים זו העצמה מאוד משמעותית. שינוי באווירה בחדר המורים ובקשר עם ההורים. זו בדיוק המטרה, לצאת מהקופסה. יש הרגשה שמורים נורא עסוקים בדרישות של פיקוח, חובות הלימוד שלא מאפשרות להם להתחבר למה שהביא אותם למקצוע. הרי הוראה זה מפגש בין שני אנשים, מורה ותלמיד".
 
מאז תחילת הפרויקט בנתניה רואים שינוי גדול במדדי האקלים. הכוונה היא כמובן לא למזג האוויר אלא למצב בתוך בתי הספר. היחסים בין התלמידים, היחסים בין המורים והתלמידים, אהבת המקום. 
 
“לא כיוונו לזה", מודה רונית דרורי, שמייעצת לפרויקט "עיר חכמה" בנתניה. “תיארנו לעצמנו שזה ימשוך תלמידים ואולי ישפיע על שיפור ההישגים, אבל יש השפעות על האקלים החברתי ועל המוטיבציה של המורים. זה תהליך של שינוי ארגוני. זה הופך את צוות ההוראה שלנו ליזמים פדגוגיים, כשבית הספר מגדיר מה הדנ"א שלו".
 
במהלך החודש הקרוב ייצאו בנתניה עם פלטפורמה דיגיטלית מותאמת לסלולר. ההורים יקבלו קישורית, יכתבו את שם הרחוב שבו הם גרים ואז יעלו נתוני בית ספר העוגן שליד ביתם ובנוסף נתוני בתי ספר אחרים. הם יוכלו לקרוא עליהם, לראות תמונות, ללמוד על הייחודיות ואז ברישום האינטרנטי יכתבו שלוש אפשרויות עבור ילדיהם, לפי סדר העדיפות.
 
דם חדש

בנתניה יודעים שתהליכים כאלה אינם קלים. שינויים בדרך כלל לא עוברים בצורה חלקה. לחלק מבתי הספר זה לוקח מהר יותר, בחלק לאט יותר. היו גם כמה מנהלים ותיקים שהודיעו שהם מעדיפים לפרוש, ודם חדש נכנס למערכת.
 
בכל מקרה, מדובר עד עכשיו בהצלחה גדולה. לא פעם מגיעים לנתניה נציגים מרשויות אחרות, מבקשים ללמוד איך העסק עובד ואם אפשר ליישם אותו גם אצלם. בנתניה מדגישים שלבד זה לא היה קורה. הם היו זקוקים לעזרת מפעל הפיס.
 
“בלי העזרה של מפעל הפיס היה קשה לנו להחזיק תוכנית כזו", מודה רונית דרורי. “העזרה של משרד החינוך לליווי של מומחה היא 30 שעות לשנה וזה מספיק במקרה שלנו אולי לחודשיים. הפיס סייע לנו ונרצה שהוא ימשיך ללוות אותנו".
 
במפעל הפיס הסיוע לא מסתכם בכסף שעיריית נתניה מקבלת עבור הפרויקט, כמיליון שקלים בשנה. ראשי המפעל מקבלים דיווחים שוטפים ועדכונים. הם מעוניינים לדעת לאן מוזרם הכסף ומה התמורה שהתלמידים מקבלים בשבילו.
 
בעיריית נתניה היו יכולים להשתמש בסכומים האלה לבניית אולמות ומבני ציבור כמו לא מעט רשויות בארץ, הנעזרות במפעל הפיס, אבל ד"ר לאופר אומרת שאין כל חרטה. להפך, הם רק מקווים שפרויקט "עיר חכמה" יהווה דגל בחינוך הישראלי, דוגמה לאחרים.
 
“כשישבנו עם מפעל הפיס בתחילת הדרך לא הייתה שום דילמה", מספרת ד"ר לאופר. “בסוף מערכת החינוך עוסקת באנשים, ומה שנשאר זה הקשר האנושי והידע. זו הייתה ההשקעה הכי משמעותית ולכן היה לנו ברור שאנחנו שם".