"החוק היום כל כך פרוץ, שאם יש לי איתך חיסול חשבונות ואני רוצה להתנקם בך", אומרת אתי אלטמן, מייסדת עמותת תנו לחיות לחיות, "כל מה שאני צריכה לעשות זה לגשת לרופא, להגיד שהכלב שלך נשך אותי, ובלי הוכחה, בלי כלום, הכלב שלך יישלח להסגר לעשרה ימים".
הרבה לפני שראש הממשלה בנימין נתניהו ומשפחתו חוו על בשרם את משמעות החוק - כאשר נאלץ לשלוח את הכלבה המשפחתית קאיה להסגר בעקבות תקיפת ח"כ שרן השכל ובעלה של סגנית השר ציפי חוטובלי - זה קרה לאביב אילון מבנימינה. אלא שאצלו, הוא אומר, זה נעשה ללא כל צידוק. "זה קרה בשנת 2006", הוא נזכר. "היו לי אז שלושה כלבים. בוקר אחד הלכתי לטייל בשדות פה מסביב כמו שאני עושה מדי פעם. רק שבאותו בוקר ראה אותי אחד החקלאים מהסביבה, איש קצת מסובב שכנראה לא מצא חן בעיניו שאני הולך על אדמתו, והחליט להתעמת איתי". עד מהרה התפתח בין השניים ויכוח ער, שבסופו ניגש אילון לתחנת המשטרה להגיש תלונה נגד יריבו "על התנהגות אגרסיבית מצדו", כלשונו. יריבו לא נותר חייב והגיש תלונה נגדית, אבל לא נגד אילון – אלא נגד אחד מהכלבים שלו. טענתו הייתה כי במהלך הוויכוח הכלב התנפל עליו ונשך אותו.
הבינו כעת את קלות החוק. בני משפחת נתניהו עם הכלבה קאיה. צילום: מתוך פייסבוק
"תוך שעות קיבלתי טלפון שאני חייב להכניס עכשיו את הכלבים להסגר", נזכר אילון. "הטענה שאחד הכלבים שלי נשך אותו הייתה הרי קשקוש, בשביל נקמה, אבל את אף אחד זה לא מעניין. הסגר אוטומטי לעשרה ימים, בלי שום בדיקה, בלי שום שיקול דעת. הבעיה הייתה שהחקלאי הזה לא ידע להגיד איזה מהכלבים נשך אותו, כי שוב, זאת סתם עלילה. אז הרשות הווטרינרית פשוט החליטה להורות על שליחת שלושתם למאורת הסגר לצורך תצפית. ככה פשוט. מאותו רגע הבנתי שעומד מולי גוף או גורם עוין במיוחד שאינו בעד כלבים ושנותן במה רחבה לאנשים רעים שמעוניינים להתנקם בכלבים באמצעות פגיעה בהם". אילון החליט לעזוב הכל והפנה את כל מאמציו לביטול רוע הגזירה. "השבתתי את משרד עורכי הדין שלי", הוא אומר. "הודעתי לכל עורכי הדין שלי, 'אנחנו עובדים כדי לפצח את הפקודה שמתאימה לתחילת המאה הקודמת ולא לשנות האלפיים'".
מפלט אחרון
אחרי כמעט 100 שלמה והצעות תיקון חוק רבות שקמו ונפלו, נראה כאילו כעת הפקודה הזאת – או בשמה המלא "פקודת הכלבת 1934"– עומדת סוף־סוף להשתנות.
"הפקודה נקבעה בשנות ה־30 בתקופה שבה לא היו חיסונים כמו שיש היום", עו"ד אילון ממשיך. "בפלשתינה של ימי המנדט, מחלת הכלבת הייתה בכל מקום, ולא הייתה הסדרה של הנושא כמו שיש היום. יש תקשורת אחרת היום. מודעות ציבורית אחרת, וכל אלה הופכים את הפקודה ללא רלוונטית". ואכן, מספר מקרי הכלבת בישראל כיום נמוך מאוד, ולשון החוק הקפדנית והמחמירה של השלכת כלב לבידוד של עשרה ימים – סוף תקופת הופעת הסימנים של מחלת הכלבת – אינה תואמת את התמורות שחלו בהבנת הדרכים למנוע מהמחלה להתפשט, הן בישראל והן בעולם.
"אין לי ספק שההחלטה שההסגר יהיה בתוך הבית היא מקצועית ונכונה יותר לאין שיעור, והיא היום המנהג הרווח יותר ברוב המדינות המפותחות", אומר ח"כ איתן כבל (עבודה), שכבר בשנת 2012 הגיש הצעה לתיקון החוק שתגמיש את התקנות בנושא. "אבל זה נדחה, כי יש פה עניין של שמרנות ותפיסה שמרנית של הגורמים העוסקים בעניין, אף על פי שהעולם כבר נמצא במקום אחר".
בשנה החולפת עמד מספר מקרי הכלבת בישראל על 24 בלבד. האחרון שבהם בראשית דצמבר - תן שחדר למושב שתולה שבגליל המערבי נשך שני כלבים. בעלי אחד מהם הבחין בתן וירה בו למוות, וראש התן הובא לנתיחה במכון וטרינרי מוסמך. שם נמצא כי אכן חלה בכלבת, ושני הכלבים שננשכו הושמו בהסגר. לדעת דפנה דעואל, מעמותת SOS למען זכויות בעלי חיים, זה צריך להיות מפלט אחרון. "מבחינה אובייקטיבית של כלבים שמחוסנים נגד כלבת, אין מקרים של כלבת בכלל בשנים האחרונות", היא אומרת. "המקרים של כלבת שאנחנו רואים, זה רק כלבי בר בצפון ובדרום". ואכן, יתר 23 המקרים האחרים בשנה החולפת אירעו כולם באזורי ספר מרוחקים מאזורי יישוב צפופים, מתוכם 12 בלבד כתוצאה מנשיכת כלב. "בעבר המחלה הועברה במקרים רבים על ידי חיות בר, וזה הפסיק לאחר שפתחו במבצע מאוד נרחב של חיסון אוראלי לחיות בר", אומר עו"ד יוסי וולפסון מעמותת תנו לחיות לחיות. "צריך להבין שעצם העובדה שכלב נשך לא הופכת אותו לחשוד בכלבת, כי כלבים נושכים מהרבה סיבות התנהגותיות. ולכן מה שחשוב הוא שהכלב יהיה בתצפית. אבל אם יש נסיבות שמעוררות חשש מיוחד, אז יכול להיות שנחוץ לבודד אותו. אבל לא בנסיבות רגילות".
סמוך לבתי מטבחיים
החשש העיקרי הוא מפני מה שקורה במכלאות ההסגר הללו. התנאים שם, כך אומרים כולם, עשויים להיות איומים, עד כדי כך שהכלב עשוי לצאת שונה לגמרי משהיה כאשר נכנס לשם, גם אם מדובר בפרידה של עשרה ימים בלבד. במקרים קיצוניים הוא לא חוזר כלל. "הרבה פעמים הכלבים חוזרים חולים או עם צלקות נפשיות קשות", אומרת אלטמן. "יש הסגרים שאתה תבוא ותזדעזע מהמצב. היו מקרים שכלבים גם מתו".
לדברי דעואל, "הצפיפות שם מאוד גדולה. לא תמיד נותנים לכלבים טיפולים וטרינריים. אני לא רוצה להכליל, כי יש כאלה שהם באמת בסדר, בירושלים לדוגמה. אבל יש כאלה שבגלל הצפיפות וההזנחה, דרוש להמית את בעלי החיים. מעבר לכך, לא מוציאים אותם לטיולים, הם נמצאים כל הזמן בכלוב. כלב לא אמור להיות בכלוב כל היום. ואם הוא חלש או יותר קטן, יהיה לו קשה להגיע לאוכל שזורקים להם שם. מזעזע".
כלב בהסגר. צילום: מיכל פתאל, פלאש 90
עו"ד אילון מקפיד לכנות את מתקני ההסגר בשמם הרשמי והגרפי 'מאורות בידוד'. "היום המצב שם קצת השתפר", הוא אומר. "אבל פעם, עד לפני כמה שנים, זה היה בלתי נתפס שמחזיקים בעלי חיים במקום כזה. אתה יודע שהיו מאורות בידוד סמוכות לבתי מטבחיים? הכלב שומע מעבר לקיר את הצרחות של הפרות והעגלים ששוחטים אותם. זו טראומה. מעבר לכך אין שם חימום, אין ניקוז, זוועה שקשה לתאר. בעשר השנים האחרונות היה שינוי מהותי. אבל אז? כלב שנכנס היה יוצא או חולה או גמור נפשית. זה כמו לשלוח מישהו לתא מוות. היה יוצא משם גווייה".
מאבקו של אילון ברשויות שלא ישלחו את כלביו לתחנות הסגר הצליח, ואגב כך גם קבע תקדים. תחת זאת הכלבים נשלחו להסגר בבית. "זה היה ההסגר הביתי הראשון בפסיקה הישראלית", הוא מתגאה. "זה עשה הרבה רעש. משרד החקלאות דאז עשה כל ניסיון לטרפד את המהלך הזה. זומנתי לחקירה באזהרה למה לא מסרתי את הכלבים להסגר והוגש נגדי כתב אישום כאחרון העבריינים, אבל לא היה להם שום קייס אז כתב האישום נמחק. זה הצריך ממני המון משאבים וזמן. עכשיו אני חושב לעצמי, מה עושה אדם שאין לו המשאבים האלה והניסיון שלי?". מאז המקרה הוא מקבל לפחות שלוש שיחות טלפון ביום מבעלי כלבים במצוקה שלדבריהם טפלו עליהם אשמות שווא מתוך נקמה אישית. "אתה לא מבין כמה מקרים כאלה יש, שוכבת אצלי ערימה ענקית של תיקים שרק אני טיפלתי בהם, וכולם באותו נושא – ניצול האצבע הקלה של הרשויות לשלוח את הכלב להסגר".
אלטמן מכירה גם היא את הבעיה מקרוב. "יש המון תלונות על נשיכות של כלבים, ואני אומרת לך שחלק מהן לא צודקות", היא אומרת. "אנשים רוצים לחסל חשבונות עם השכן, בגלל שהוא חתך לו את הגדר או השאיר לו זבל, או שהם לא כל כך אוהבים בעלי חיים. אז מה עושים? מגישים סתם תלונות, על בעלי חיים שלא נשכו. אנחנו מקבלים פה המון תלונות על בעלים שאומרים שהכלב בכלל לא התקרב אליו".
אחד המקרים המפורסמים אירע בשנת 2010 בראשון לציון. סכסוך שכנים בין גבר לאישה הוביל לתלונת שווא של הגבר כאילו אחת משלוש הכלבות של האישה נשכה אותו. לא חלפה שעה, והיא נדרשה להכניס את כל שלוש הכלבות להסגר. אלא שהיא לא ויתרה. "מדובר בבקשה לעכב את החלטת המשיב בדבר מעצר שלוש כלבות השייכות למבקשת במאורת בידוד", נכתב בבקשה שהגישה לבית המשפט בניסיון לעכב את רוע הגזרה, ובית המשפט שעה לתחנוניה ופסק כי הכלבות יישלחו להסגר אצל וטרינר. "היא לא הייתה מוכנה לשבת בחיבוק ידיים ולאפשר לשכן שלה להתנקם בה דרך בעלי החיים שלה", אומר עו"ד אילון שייצג את האישה בתיק. "אז אחרי ההחלטה, היא גם תבעה אותו על לשון הרע נגד הכלבות שלה, וגם על עוגמת נפש ותלונת כזב". בית משפט השלום פסק כי עליו לשלם לה פיצויים בסך 44 אלף שקלים, אך היא החליטה לפנות לערכאה עליונה, ובית המשפט המחוזי פסק לטובתה סכום של 65 אלף שקלים.
"בעשור האחרון היו שישה עד שמונה מקרים של הסגר ביתי", אומר עו"ד אילון. "כך שלאט־לאט הפסיקה בישראל משתנה. מתחילים להבין שאנחנו לא האדונים והגבירים, ושיש גם בעלי חיים שחיים פה וצריכים יחס הולם".
התיקון לפקודת הכלבת שהגישה אתמול ח"כ שרן השכל (הליכוד) היא אומנם השלישית במספר רק השנה, אלא שהכל מקווים כי התזמון הפעם – שבוע לאחר השתוללות כלבת ראש הממשלה – תשים אולי סוף לנושא. העובדה שהשכל היא בין הננשכות עשויה רק לתרום להצלחת המאמץ. "חבל שצריך לחכות שזה יקרה בבית ראש הממשלה כדי לעורר את הסוגיה", אומר ח"כ איתן כבל, מיוזמי תיקון דומה עוד ב־2012. "אולי נעביר לבית ראש הממשלה גם ירקות ופירות ועוד עניינים, כדי לעורר גם סוגיות אחרות שעל סדר היום".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "משרד החקלאות ופיתוח הכפר מקדם את התיקון לפקודת הכלבת (אשר מחייבת כי חיה שנשכה אדם או בעל חיים תובא להסגר, על ידי בעליה, תוך 24 שעות ממועד הנשיכה) אשר יופץ עד סוף השנה. תיקון זה יכלול, בין היתר, את האפשרות שלא להסגיר כלב אל הכלבייה העירונית, אלא לקיים תצפית כלבת ביתית תחת פיקוחו של הווטרינר העירוני, ובהתקיים קריטריונים מסוימים של הכלב ובעליו. תיקון פקודה זו הוא אחד מתוך מספר תיקונים בפקודת הכלבת שהמשרד מבקש לקדם, במטרה לשמור על בריאות הציבור מפני המחלה המסוכנת הן לאדם והן לבעלי החיים ובמקביל, לקדם את רווחת בעלי החיים".