לגיטימי להתנגד ממניעים דתיים והלכתיים לתוכן הדתי והפולחני של הזרם הרפורמי ולפסול מאותם מניעים את הזרם הקונסרבטיבי. אך מסיבות שהזמן גרמא, המתנגדים והפוסלים הפועלים בישראל חייבים לשקול בכובד ראש איך לבטא וכיצד לנהל את שלילתם את הזרמים הלא אורתודוקסיים. המאבק של האורתודוקסיה בשתי התנועות, ובמיוחד בתנועה הרפורמית, הוא ישן וידוע. הוא התנהל בחריפות ובתקיפות באחדות ממדינות מזרח אירופה שלפני השואה. רבנים ופוסקי הלכה מובילים בקהילות של פעם קיימו מלחמת חורמה נגד כל גילוי וביטוי בסדר היום הדתי שהיה בו רמז לנוהגים שהיו מקובלים בבתי הכנסת של הרפורמים והקונסרבטיבים. רבני שני הזרמים היו מוחרמים במחנה האורתודוקסי.

אבל התנועה הרפורמית הוכיחה כושר עמידה ושרידות מופלאים. במיוחד בארצות הברית, שבה הדת מופרדת מהמדינה בהקפדה והפלורליזם הוא לחם חוקה של החברה, הזרם הרפורמי התפשט, והיום הוא נוכח באופן פעיל כמעט בכל קהילה. זה לא אומר שרבנים ואישים אורתודוקסים בישראל חייבים להניח את נשקם ולהתכופף מול גל ההתפשטות של התנועה הרפורמית בארצות הברית, אבל הם צריכים ללמוד מעמיתיהם האורתודוקסים בארצות הברית שאימצו דרך ביניים חכמה ביחסם לרבנים רפורמים וקונסרבטיבים. "אנו לא חברים ואנו לא מסכימים עם דרככם ולא מכירים בשינויים שהכנסתם לדת. אבל אנו מכבדים אתכם. אנחנו משפחה אחת" – זהו המסר שארגונים אורתודוקסיים מרכזיים בקהילה בארצות הברית – כמו הסתדרות הרבנים, ארגון שבו חברים יותר מאלף רבנים אורתודוקסים – מצהירים כלפי הרפורמים.

הרב הראשי האשכנזי דוד לאו ועמיתיו הרבנים האורתודוקסים בישראל מתייחסים לזרם הרפורמי ולזרם הקונסרבטיבי ולרבניהם כמו לנושאי נגיף האבולה. לא רק שהם מחרימים ומנדים את הרפורמים, אלא גם מגדפים ומגנים כל מי שמעז לגלות טיפת הבנה ושבריר של קרבה כלפיהם. כך תקף הרב לאו את השר נפתלי בנט וגינה את ביקורו בבית הספר "סולומון שכטר", מוסד חינוכי היסטורי של התנועה הקונסרבטיבית בניו יורק. הרב לאו נחשף כמי שמתעלם מההרכב החברתי של התפוצה באמריקה ואיננו מודע לעדיפויותיה בתחום הדת והרוח.

אי אפשר להתעלם מציבור שלפי סקרים מעודכנים מקיף מיליון וחצי יהודים המזדהים כרפורמים. זאת מלבד רבבות היהודים הנמנים עם התנועה הקונסרבטיבית. בעידן שבו ישראל מתמודדת עם מצור מדיני ונאבקת על מעמדה בקהילה הבינלאומית, זה אבסורד להחרים ולהרחיק מאגר אנושי ענק ואיכותי של יהודים, שרובם הגדול דואג לישראל ודורש בטובתה. רבני התנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית הם היום נוטרי הציונות המרכזיים בקהילה והנאמנים לה.

לרבנים רפורמים וקונסרבטיבים במדינות כמו שתי הדקוטות או אורגן, ורמונט וניו המפשייר יש נגישות ישירה למספר יהודים גדול יותר מזה שיש לכל חברי ועידת הנשיאים גם יחד. על האיסור לעלות להר הבית שקבעו גדולי תורה ופוסקים מכל הדורות מוכנים רבני התנועה הציונית לערער ומעזים להפר. אבל על האיסור הישן נגד הזרם הרפורמי שומרים הרבנים האורתודוקסים בישראל בהקפדה ובדביקות.