הוא היה דמות צבעונית ושנויה במחלוקת. אהוב ושנוא כמעט באותה רמה של להט. אבל הסיפור של אריאל שרון, אריק, ראש הממשלה ה - 11 של מדינת ישראל, הוא בעיקר סיפור מסע. מסעו של הלוחם הצעיר וחדור האמונה שהורג באויביו. מסעו של המנהיג חדור המטרה, זה שלא מתבלבל והולך אחר חזונו בהחלטיות. המנהיג הלומד את סביבתו המשתנה, משתנה איתה וממשיך לעשות למען עמו.
שרון שפינה את יישובי סיני תחת שרביטו של בגין, שיצא למלחמת לבנון הראשונה, שניאלץ להתפטר מתפקיד שר הביטחון, בהתאם לקביעת וועדת החקירה, שחקרה את אירועי טבח סברה ושתילה. שרון, שהיווה לאורך השנים סמן ימני בדעותיו ובהתבטאויותיו ועמד על המרפסת ההיא לצד משה קצת ובנימין נתניהו. שרון הזה, המשיך, בעשור האחרון לחייו, להוביל חזון יציב וברור.
הוא עשה את דרכו ללב הקונצנזוס, קרע את הליכוד וריסק אותו בבחירות 2003. עמד בראשות הממשלה במשך שתי קדנציות וביצע את תכנית ההתנתקות והנסיגה מרצועת עזה.
בשנת 2006, לאחר שני אירועי מח שהתרחשו בתוך כשבוע, שקע בתרדמת ונפטר לאחר כשמונה שנים ב – 11 בינואר 2014.