תושבי אילת לא הולכים לוותר בקלות על הקרב נגד סגירת שדה התעופה שדה דב בתל אביב, שפעילותו האזרחית אמורה להסתיים בסוף חודש יוני השנה. הם כבר הגישו עתירה לבג"ץ והחתימו עצומה. הם בכלל לא מודאגים מהפגיעה בפיתוח ובתיירות שלהם, אלא מהניתוק שלהם מהעיר הגדולה תל אביב.

"קבלת ההחלטה הייתה חמורה במיוחד והתקבלה במחשכים", מסביר ראש העיר אילת מאיר יצחק־הלוי. "אנחנו, כלקוחות העיקריים של שדה דב, כלל לא ידענו. אני מדבר על חולים שמטופלים במרכז, חיילים, סטודנטים, אנשי עסקים, הורים שילדיהם גרים בתל אביב. סוגרים את התחנה המרכזית שלנו בלי ששאלו מה עמדתנו ובלי להבין את המשמעות הקריטית. לוקחים את העיר הפריפריאלית ביותר במדינה ומנתקים אותה. זה לא שדה לנופש, זה שדה לחיים, כאשר אין לו חלופה".

זו לא החלטה חדשה. באוקטובר 2012 התקבלה החלטת ממשלה לפנות את פעילות נמל התעופה בשדה דב ולבנות על השטח היוקרתי, בצפונה של תל אביב, 15 אלף יחידות דיור. לא מדובר בעיירות פיתוח או בדיור בר השגה, אלא ברמת אביב. כל דירה תגיע עם תג מחיר של כמה מיליונים. שוב הנדל"ן משחק תפקיד מרכזי.
 

רק שוועדת ההיגוי, שמסקנותיה אומצו על ידי הממשלה, כתבה באותו מסמך שחייבים לבנות ולהתאים תשתיות חלופיות לקליטת הפעילות התעופתית ושיהיה גם תכנון מקרקעין בשדה דב, הכולל תוכניות מפורטות לבניית יחידות הדיור. כרגע רוב החלופות שהוצעו מספרות על קליטת הטיסות בנמל התעופה בן־גוריון ותוכניות לבניית יחידות דיור אין באופק.
 

"אנשים לא יכולים לדמיין איזו בעיה זה ייצור לנו", אומר ברוך קבלו, שמנהל את השלוחה האילתית של חברת הבנייה "יוסי אברהמי". "כל מערך החיים של תושבי אילת שלא מתקיים כאן מתקיים בתל אביב. המקום שאיתו אני עובד נמצא ברמת גן, הילדים שלי גרים במרכז. אתה נוחת בשדה דב, ובתוך חצי שעה נמצא בעבודה. ברגע שתטוס לבן־גוריון הכל יתארך. כבר יהיה שווה לי להגיע באוטו. שלוש שעות וחצי ואני בחניה".

 

ארוכה הדרך הביתה 

עד היום טיסה בקו תל אביב־אילת הייתה פשוטה יחסית, בוודאי מול ההליך המסורבל של טיסה לחו"ל. הקליטה מהירה, השדה קטן. חצי מיליון איש עברו בקו הזה בשנה, ואלו הם לרוב הנוסעים הקבועים: אנשי עסקים, חיילים וסטודנטים. בסקר שנערך לאחרונה בעיר הדרומית עלה כי מי שמשתמש הכי הרבה בטיסות הם חולים המטופלים במרכז הארץ או כאלה היוצאים לביקורי משפחה.



"לא מבינים איזו בעיה זו". העיר אילת. צילום: יהודה איטח 
 

מספר הנוסעים בשנה בקו נתב"ג־תל אביב, לעומת זאת, עומד על 400 אלף, בטיסות המתבצעות במטוסים גדולים. כדי להגיע לנתב"ג יש צורך לקחת רכבת או אוטובוס. רק שהרכבת עוצרת בטרמינל 3, וההמראה לעיר הדרומית יוצאת מטרמינל 1.בנוסף לביטולו של שדה דב, אמור גם שדה התעופה האילתי לפנות את מקומו ממרכז העיר ולצאת לכיוון באר אורה, מרחק כ־20 דקות נסיעה. כך שלא רק המרחק מתל אביב יגדל, אלא גם המרחק מאילת.
 

סידורי התעופה החדשים גורמים לדלית מלובני, סטודנטית לתואר שני בתרפיה באמנות, לחשוב שוב על עתידה. כיום מלובני ממריאה פעמיים בשבוע למכללה בנתניה, אבל היא כבר שוקלת ברצינות להעתיק את מקום מגוריה למרכז הארץ. "לא תהיה לי ברירה, במיוחד כשבשנה השלישית אצטרך להגיע ללימודים שלוש פעמים בשבוע", היא אומרת בצער. "החיים שלי מתמקדים כאן, באילת, אבל עכשיו כשהדרך תהיה ארוכה ומסורבלת, לא יהיה לי קל".

לבג"ץ שהגישה עיריית אילת הצטרפה עתירה נוספת שהגישה חברת ארקיע, שאחראית על חלק גדול מהטיסות בקו תל אביב־אילת. "סוגרים לאילתים את התחנה המרכזית", מסביר מנכ"ל ארקיע ניר דגן. "מדובר בתחבורה ציבורית מעופפת. כשתיושם ההחלטה אנחנו מעריכים ש־50% מתנועת הנוסעים תלך לאיבוד".
 

מי שיכול לדחות את מועד הפינוי הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה אלי גרונר, שאליו מגיעים באופן תדיר דוחות וחוות דעת התומכות בהשארת המצב על כנו. אולם זה ללא ספק יהיה קרב כוחות בין המתנגדים לפינוי לבין המצדדים, אנשי הנדל"ן.מדובר בגוש קרקע מבוקש ביותר שאליו הנדל"נסטים לוטשים עיניים במשך שנים. אבל גם אם יפונה שדה התעופה האזרחי בסוף חודש יוני, שדה התעופה הצבאי שממוקם במתחם ומהווה את רוב הפעילות בשדה דב מתוכנן לפינוי רק בתחילת 2019.
 

"כרישי הנדל"ן אומרים שהם רוצים לבנות, אבל הם לא יבנו שם בעשר השנים הקרובות", משוכנע ראש העיר יצחק־הלוי. "אני אומר את זה כאחד שיושב בוועדות התכנון במשך 22 שנה, וכחבר במועצה הארצית לתכנון ובנייה. אין להם עוד תוכניות, אין היתרים, עוד לא הוגשו התנגדויות ואנשי רמת אביב לא אמרו את דברם. ויותר מזה, אף אחד עוד לא דיבר על מצב הקרקע, שהיא בטח מזוהמת. יש הרבה נושאים כבדי משקל וכל עוד נמצא שם השדה הצבאי, לא יבנו שם צריף".
 

רק שכולם יודעים שלא צריך היתרים ובטון בשביל לעשות כסף. "תשאל למה כל הטייקונים האלה רוצים לזרז את העסקה?" אומר ברוך קבלו האילתי, שמתעסק בבנייה. "הם רוצים לסחור בזכויות בנייה שעדיין לא נולדו". גם האילתים מבינים שבסוף השדה יעבור מקום, רק שהם מבקשים שהפינוי לא יתרחש השנה, אלא יוצמד לפינוי של שדה התעופה הצבאי בעוד שלוש שנים. עד אז ישבו בנחת ויחשבו ביחד על חלופות מתאימות.
 

אפילו דוח מבקר המדינה, שפורסם בסוף אוקטובר 2015, התייחס לסוגיה הזו: "משרד מבקר המדינה מעיר כי הממשלה החליטה על פינוי שדה דב מבלי שהושלם תהליך מציאת חלופות לשימושי השדה", נכתב שם. "כמו כן החלטת ועדת ההיגוי קבעה מתווה לפינוי שדה דב, אך לא נתנה מענה שלם למטרה שלשמה הוקמה, דהיינו מציאת חלופות לשירותים הניתנים בשדה דב".
 

"להרוג ולגדוע"


"בעבר, כשנעשו עבודות בשדה דב והוא היה סגור לטיסות במשך כמה חודשים, ראינו את הקיטון המפחיד במספר ההגעות של תיירים", מספר ראש העיר. "בעתירה שהגשנו אמרנו שאם ממשלת ישראל החליטה שהשדה הצבאי, שמהווה כ־70% משטחו של שדה דב, יתפנה רק בשנת 2019, אז מדוע להיחפז? בוא נשב ונחפש ביחד פתרונות".
 

ראש העיר וברוך קבלו, שמשמש גם כיו"ר הליכוד באילת, כבר היו בשבוע שעבר אצל שר התחבורה ישראל כץ. לדבריהם, הוא אמר שייתן כתף לבקשתם. במסדרונות פגשו את שר האוצר משה כחלון, שלדבריהם הוסיף שגם הוא איתם.
 

בישיבת ועדת הכלכלה שנערכה בנובמבר האחרון אמר יו"ר הוועדה ח"כ איתן כבל: "לרבים שדה דב נראה עניין של מה בכך. מה ההבדל בין שדה דב לנתב"ג? אתה אומר, מה כבר יכול להיות? זה ההבדל בין לטוס לאילת או לא לטוס לאילת. גם עם שדה דב אני מעדיף כיום, בשביל הכיף, לנסוע ברכב ובתוך שלוש־ארבע שעות להיות באילת בלי שום בעיה. עם המעבר בביטחון וכל הדברים האלה, אתה מוצא את עצמך פלוס־מינוס מגיע באותו זמן. אבל אם אנחנו נעביר את כל הסיפור לבן־גוריון, זה להרוג ולגדוע, ואין מילה אחרת".
 

מנכ"ל חברת ארקיע ניר דגן מציע חלופה: לדבריו, ניתן להשאיר את הפעילות של שדה דב במתכונת מצמצמת ולא חייבים לסגור את כל הבסטה. "אפשר להשאיר רק את המסלול ולפנות את השאר", הוא מסביר. "להשאיר צינור מרכזי בתשתית תעופתית במדינה קטנה כמו ישראל, שדה תעופה פנים־ארצי שהוא חיבור לצפון ולערבה".
 

לטענתו, הבנייה באזור לא תפריע למהלך התקין של השדה המצומצם. "גם כיום בונים על הגדר והכל בסדר", הוא משיב. "כיום תושבי רמת אביב מאושרים.אם יבנו, יהיה להם אתר בנייה במשך 20 שנה מול העיניים".
 

ממשרד התחבורה לא התקבלה תגובה עד למועד סגירת הגיליו