ב - 21 בינואר 1965 זה קרה. בנין שלום מאיר, ברחוב הרצל בתל - אביב, פתח את שעריו. לכאורה עוד שורה בין ידיעות הנדל"ן, בפועל גאווה ישראלית שנראתה למרחקים. כן, תרתי משמע. המגדל, שנבנה על חורבות המבנה המפואר של גימנסיה הרצליה, מתנשא לגובה 120 מטרים ובו 34 קומות.
מגדל שלום, סימן בשנות ה – 70 את ההישגים הטכנולוגיים אליהם יכולה ישראל הצעירה להגיע. לא הזיקה גם העובדה שהוא המגדל הגבוה ביותר – בו זמנית – במזרח התיכון, אסיה, אפריקה ואוקיאניה. כשמוסיפים לזה את העובדה שמדובר באחד מעשרת גורדי השחקים הגבוהים מחוץ לצפון אמריקה קל להבין למה קולם של המתנגדים כמעט ולא נשמע. אך ההתנגדות למגדל המודרני, בלב ליבה ההיסטורי של תל – אביב, ובעיקר עצם הריסתה של הגימנסיה הובילו להקמתה של המועצה לשימור מבנים ואתרים.
עד לסוף שנות ה – 80 פעלה בבנין חנות כל – בו גדולה, תחת השם, כל – בו שלום. הפרסום הרב של החנות, כמו גם כמות המבקרים שפקדה אותה, הפכו את שמה לשמו השגור של הבנין כולו. בנוסף, פעלו במקום מוזיאון השעווה הישראלי, מצפה וה"מאיר – לנד", שהיה לונה פארק קטן על גגו של המרכז המסחרי. במגדל צולמו סרטי הקולנוע עליזה מזרחי וסיפורי תל – אביב.
בשנים שלאחר סגירת החנות, עם פתיחתם של קניונים רבים, נסגרו גם שאר האטרקציות בבנין ומשרדי ממשלה רבים איכלסו אותו. בראשית שנות ה – 2,000 החלה הסבת הקומות העליונות במבנה למגורים.