אסטרונאוט שמבקר בישראל: "עניין של זמן עד שנחיה בכוכב לכת אחר"

כאיש חינוך לשעבר, עקבה רואה שליחות בהנחלת אהבת המדע לדור הצעיר. “אולי הם עצמם לא יודעים זאת, אבל המדע מעניין את הילדים", הוא אומר. “כשהם שואלים למה זורחת השמש או מדוע השמיים כחולים, הם בעצם שואלים שאלות מדעיות. חלק מהעבודה שלי היא בהנחלת המדע לילדים ובהפיכת התחום לנגיש ומעניין, וזה לא תמיד קל. אבל כשהם רואים אותי הם מבינים שגם הם יכולים".
 

“כן, אבל אין ספק שזה דורש עבודה קשה. אסטרונאוטים הם אנשים רגילים, ועבודתם לא שונה בהרבה מזו של מהנדס, רופא, עורך דין או ספורטאי מצטיין. כל אחד יכול לעשות זאת, רק עם אקסטרה עבודה. בנאס"א יש אנשים ממגוון רקעים. יש מהנדסים, מתמטיקאים ומדענים".

 

במהלך שבוע החלל הישראלי, שנערך בסימן הנצחתו של אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, נערכים 20 אירועים ברחבי הארץ, בהם אימון במתקני הכשרת אסטרונאוטים, תצפיות בגרמי השמיים ובניית לוויינים ודגמי כוכבים. עקבה עצמו משמש שופט באולימפיאדת החלל ע"ש רמון שתיערך היום.
 

עקבה, 49, נולד בארצות הברית להורים שהיגרו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מפורטו ריקו. הוא נחשב האסטרונאוט הראשון ממוצא פורטוריקני, ועל כך זכה באות של כבוד מטעם נשיא פורטו ריקו. “כשהגעתי לבקר במדינה שבה נולדו הורי, כולם היו חמים כל כך כלפי", הוא מתאר. “ראיתי שאני מודל לחיקוי לתלמידים שם. גם שם אמרתי שאני בסך הכל אדם רגיל שבמקרה נבחר למשימה. הייתי רוצה שאנשים יבינו שאסטרונאוטים הם לא סופר־חכמים, אלא רגילים, כמו כל אחד אחר". 
 

כילד אהב עקבה מדע בדיוני וחלם על החלל. הוא מספר שהושפע מסרטון הנחיתה על הירח של ניל ארמסטרונג, מפקד אפולו 11, ב־20 ביולי 1969. “כמו כל הילדים רציתי להגיע לירח, אבל לא חשבתי שתהיה לי ההזדמנות", הוא אומר בצניעות. “למזלי, נשארתי בבית הספר, למדתי באוניברסיטה והצלחתי להגשים את החלום להגיע לחלל. כעת, כשאני פוגש תלמידים, אני תמיד אומר להם שאם הם לא ינסו, הם לא יוכלו להצליח. אני אומר גם שמהניסיון האישי שלי, ככל שתלמדו יותר כך יהיו לכם יותר הזדמנויות, גם בחלל וגם על כדור הארץ".
 

עקבה, בוגר תואר שני בגיאולוגיה מאוניברסיטת אריזונה, התמחה לאחר לימודיו בטיהור אתרים מזוהמים בקליפורניה. במשך שש שנים שירת בחיל הים האמריקאי ועסק בחינוך למודעות סביבתית ברפובליקה הדומיניקנית. אולי זו הסיבה שכששואלים אותו איך נראה כדור הארץ מלמעלה, הוא עונה: “המראה נפלא. לראות את כדור הארץ קטן כל כך, כשהאטמוספרה זוהרת, זה משהו שכל האסטרונאוטים נהנים ממנו. אבל מהקרקע אפשר ממש לראות את הזיהום בימים ובנהרות, וזה דבר שאני מודאג לגביו. כחלק מהעבודה שלי אני משתף את המידע הזה עם הציבור".
 

את הבקשה להצטרף לתוכנית החלל של נאס"א הגיש עקבה חודשים ספורים לאחר התרסקותה של מעבורת החלל קולומביה, שהתפרקה בדרכה חזרה לכדור הארץ עם כניסתה לאטמוספרה ב־1 בפברואר 2003, ועליה שבעה אנשי צוות ובהם אילן רמון. אתמול אף פורסם שנאס"א החזירה לישראל את שרידי הניסוי שערך רמון על מעבורת הקולומביה, ובהם המצלמה שבה צילם את הניסוי. 
 

“אומנם לא הכרתי את אילן, אבל הרבה אנשים שאני עובד איתם הכירו אותו וסיפרו לי עליו", מספר עקבה. “התאונות שקרו במעבורות בעבר – והיו שתיים כאלה – לא גרמו לי להסס. אתה מבין שזה מסוכן, אבל באותה נשימה אתה מבין שיש למשימה שלך ערך". 

 

הטיסה הראשונה של עקבה לחלל הייתה במרץ 2009. הוא מונה לראש הצוות הטכנולוגי של מעבורת “דיסקברי", שמשימתה הייתה ביצוע תיקון בפאנלים הסולריים של התחנה. במהלך משימה זו, שארכה 13 יום, ביצע שתי הליכות חלל שאורכן 12 שעות ו־57 דקות. “הליכת החלל היא מפחידה ומרהיבה באותה נשימה", הוא מודה. “אבל היו לנו הכנות טובות ביוסטון, אז אתה עושה מה שאימנו אותך לעשות".
 

ב־2012 הצטרף עקבה לחללית הרוסית “סויוז". במהלך נסיעתו הארוכה, שנמשכה ארבעה חודשים, היה שותף לניסויים רבים. “כשמגיעים לתחנת חלל לתקופה כל כך ארוכה, המשימות משתנות עם הזמן", הוא אומר. “זו הסיבה שאנחנו מתמחים בכל כך הרבה תחומים במהלך ההכשרה שלנו". נכון לרגע זה לא מתוכננות לעקבה טיסות נוספות לחלל, “אבל כמובן הייתי שמח להשתתף במשימות הבאות הצפויות בחלל", הוא אומר.
 

“משעמם? בכלל לא. יום העבודה עמוס מאוד ונמשך לעתים 12 שעות, כל הזמן יש משימות שצריך לעשות. אחר כך, בזמן הפנוי, אוכלים, מדברים עם המשפחה, עונים למיילים ומתבוננים מבעד לחלון, כך שממש לא משעמם". 
 

“רכב החלל, למשל, היה שונה. הרכב האמריקאי נוחת כמו מטוס רגיל והרכב הרוסי, שהוא קטן יותר, נוחת בצורה נוקשה יותר על הקרקע. אבל מעבר לזה זכינו לשיתוף פעולה טוב מהרוסים". 
 

“בהחלט. מהרגע הראשון ממש, משלב האימונים, אתה עושה דברים שלא חשבת שתעשה ומאתגר את עצמך. לפעמים אנשים מפחדים לעשות דברים חדשים כי הם מפחדים להיכשל, אבל אני גאה בעצמי שעברתי את החוויה המדהימה הזאת".

 

הדור הראשון של טייסי החלל היו לרוב אנשי צוות אוויר, אלא שבעשורים האחרונים שינו סוכנויות החלל את הדרישות, והן שולחות אל מחוץ לכדור הארץ גם אזרחים בעלי כישורים הדרושים לביצוע המשימות השונות. כדי להישלח לחלל יש להגיש בקשה להתקבל לתוכנית “מועמד לתפקיד אסטרונאוט", שבימים אלו פתוחה באתר נאס"א. לאחר בדיקות התאמה, בדיקות רפואיות וראיונות למכביר, המועמדים שעברו את תנאי הקבלה ממשיכים לתוכנית הכשרה שנמשכת 18 חודשים.

במהלך ההכשרה הם עוברים אימונים פיזיים מפרכים, בין היתר אימון בחליפת לחץ במכל מים גדול שמדמה את תנאי החלל, הכשרה בצניחה ובהישרדות, ובנוסף לימודי מדעים, אסטרונומיה, פיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב. הם גם עוברים הדרכות לטיפול במעבורת בתנאי חירום, מתאמנים במשך שעות ארוכות על סימולטורים וגם מדמים שהות באפס כבידה.
 

“החלק הכי מאתגר במהלך ההכשרה הוא הצורך ללמוד המון בזמן קצר", אומר עקבה. “אנחנו בדרך כלל מבינים תחום אחד היטב, אבל כאן צריכים ללמוד קצת על כל דבר. גם האימונים מתחת למים היו קשים. אתה נמצא עם החליפה עליך במשך שש שעות, היא לוחצת וקשה לזוז. זה לא פשוט, אבל שווה את זה".
 

לדברי עקבה, למרות הקשיים, הערך שטמון בנסיעה לחלל הוא לחקור, ללמוד ולהשתמש בידע לטובת האנושות. “לכן יש לנו כל כך הרבה משימות מדע בחלל", הוא מבהיר. “אנחנו לומדים למשל על הגוף שלנו ואיך הוא מגיב בתנאים כמו שיש בחלל ובוחנים מערכות והתנהגויות אנושיות. חלק בלתי נפרד מהאנושות הוא המחקר, כמו הספינות שחקרו את האוקיינוסים, כמו אנשים שהגיעו למקומות לא מוכרים. החלל הוא עוד נדבך כזה". בעיניו, המטרה הזאת רק מובילה למטרה גדולה יותר: בנייה של חיים מחוץ לכדור הארץ. “יום אחד נחיה בכוכב לכת אחר", הוא מצהיר. “זו רק שאלה של זמן".