בימים של חורף, הנגב הוא חוויה למשתמש. מרבדים ארוכים של כלניות אדומות ודשא ירוק ורענן, ואם יש מזל ממש טוב אז גם מים זורמים בנחלים. רק שאי שם, לא רחוק מקיבוץ כיסופים, כשעמדנו על גבעה והשקפנו על מחנה הפליטים נוסייראת, לא היה מנוס מהמחשבה המטרידה - האם שני מטרים מתחתינו איזה חמאסניק מיוזע חופר במרץ לתוך שטח מדינת ישראל?

ביקורת גבולות: פרק ראשון בסדרה, סיור באיו"ש 

"סיפור המנהרות לא חדש וכולם מדברים עליו בגלל החוויה שעברנו במלחמה האחרונה", ביקש להרגיע סא"ל אביחי זפרני, מפקד גדוד 12 בחטיבת גולני. "ראינו זאת בצורה מוחשית, וכל אחד מדמיין לאן זה יכול להגיע. גם אם אני הייתי גר פה יכול להיות שהייתי עושה אחת ועוד אחת. מבחינתנו אנחנו מכינים את הכוחות עם אינסוף תרגילים כדי להיות ערוכים לכל תרחיש ואירוע. מבחינת התושבים הם יכולים לישון בשקט".

באמת, בשקט?

"אני יכול להגיד לך שבתחום הזה אנחנו עושים דברים רבים, על חלק מהם אי אפשר לדבר. אני מכין את עצמי לאירוע ומכין את החיילים, כי אם הוא יקרה, זה יהיה אירוע מורכב. מטען או צלפים זה אירוע פשוט יחסית. על אירוע כזה אני חייב לעבוד".

יש כבר תורת לחימה שמכוונת לשם?

"חד־משמעית. אחרי צוק איתן, התאמנו בבסיס האימונים לפי השינויים שהאויב עשה, כמו סיפור התת־קרקע שלא התעסקנו איתו לפני כן. האתגר שלי כמג"ד הוא להשאיר את החיילים בהיכון, כי תראה איזה יופי מסביב. בשבת באים מטיילים, הכלניות פורחות, אבל אנחנו מסיירים עם החיילים ביישובים כדי שיראו בעיניים את הילדים שעליהם הם צריכים להגן. לוקחים אותם לנקודות שבהן היו היתקלויות, מנהרות שמהן יצאו מחבלים. לפתח את הדמיון, מה הולך לקרות פה. לשמור על חדות מבצעית".


אחרי הצוק



סא"ל זפרני החל את דרכו כמג"ד 12 במבצע צוק איתן בנסיבות מצערות. הוא היה אמור להחליף אז את סא"ל שי סימן טוב, קודמו בתפקיד. השניים כבר החלו לבצע חפיפה, אבל יום לפני הטקס יצא המבצע הצבאי לדרך, התוכניות הוקפאו וזפרני הצטרף לחפ"ק של מפקד החטיבה. שם, בג'יפ, שמע שסא"ל סימן טוב נפצע באורח קשה מאוד מהתמוטטות קיר מנהרה. משם כבר לא הייתה ברירה. בלי שלב של גישושים והיכרות מוקדמת זרקו אותו למים העמוקים של פיקוד היחידה.
 
"אני לא נביא זעם, אבל גם שלושה ימים לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה קיבלתי פיקוד על פלוגה", סיפר. "עשיתי שיחת לוחמים בבינת ג'בייל, פעם ראשונה שראיתי אותם. אמרתי 'שלום, אני המ"פ החדש'. ככה התחלנו את המלחמה. אם הייתי צריך לקרוא למ"מ זה היה 'אחי, בוא לפה', 'אחי, חפה שם' לא ידעתי עם מי אני מדבר. אין ספק שזה אירוע שבו אתה מתרגש, אבל אחרי שעה הכל נעלם ואתה פועל בצורה אוטומטית. ללמוד על גדוד אין יותר טוב ממלחמה. כמה שאתה מנסה ללמוד לפני, זה לא דומה לדברים שקורים מול העיניים. מהן נקודות החוזק, התורפה. אין יותר מזה".
 
מה שלום המג"ד סימן טוב?
"עכשיו הוא נמצא בחלק הקשה של השיקום. הייתה לו התקדמות מהירה, עשה שיפור גדול ונשארה עבודה סיזיפית. יש לו אישה מדהימה שתומכת בו".
 
עמדנו מול מחנה הפליטים, ממש סמוך לנחל הבשור, שרק כמה ימים לפני כן עלה על גדותיו אחרי גשם שלא הפסיק לרדת. סא"ל זפרני הצביע על עמדת פילבוקס של חייליו, שהייתה כמה מאות מטרים מאיתנו. ממש מולה עמד מגדל תצפית חדש של חמאס.

סא"ל אביחי זפרני, מפקד גדוד 12 בגולני. "הם מחקים את מה שאנחנו עושים. צילום: אריאל בשור
 
"אחרי צוק איתן הכל השתנה לנו מול העיניים", סיפר. "אנחנו עוברים תהליך למידה מתמשך. הרי כשיצאנו מהמבצע שאלנו מה יקרה פה, מה הם יעשו? פתאום ראינו אותם בונים עמדות, תשתיות. סוללים ציר לאורך הגבול. יש להם תרנים שעליהם התקינו מכשירי תִצפות. אנחנו לומדים את זה. רואים אנשים עם מדים במרחב. אתה רואה שאלה אנשים שאחראים על העמדה. איסוף יומיומי, וככה בונים תמונת מצב של האויב".
 
כן, אבל המגדל שממול היה קצת שונה בנוף. זה כבר לא נראה כמו יחידה של חובבנים שיורה צינורות מברזל, אלא ארגון רציני שמנסה למתג את עצמו כגורם מרכזי בשטח.
"הם מחקים את מה שאנחנו עושים", סא"ל זפרני הסביר. "מה שאתה רואה ממול זה מגדל שיש עליו תצפיתנים. כמו שאנחנו שמנו עמדה, הם מתצפתים לאותו המרחב מאחר שזה נחל הבשור. מבחינתם זו המדינה שלהם והם הצבא. אומרים ‘אתם שומרים על הגבול, אנחנו גם'. יש נקודות כאלה לאורך כל הגזרה מהצפון ועד הדרום. הם סללו ציר שנמצא 300 מטר מהגדר, ציר שעליו הם עושים פטרולים. אומנם עם טנדרים שנראים קצת כמו פלנגות, אבל עדיין אלה סיורים".
 
זו הפגנת שרירים?
"זה יותר להראות שהם שולטים. חמאס אומנם הריבון על המרחב, אבל יש לו מתחת לאף כמה ארגונים קטנים שלפעמים מנסים לשבור לו את המנהיגות, קצת ללכת נגדו, קצת לבדוק. הוא בסוף צריך לחלק כאפות ולשמור על מעמדו. לראות שהם לא יותר מדי מרשים לעצמם בתחום הצבאי וגם באזרחי, וככה הוא מטפל בהם".


חמאס כגורם מרסן


 
המג"ד שלח כוח לאיזו פעילות ליד הגשר שהוגדרה כחשודה, עניין כמעט שגרתי. לא פעם מזהים באזור מישהו שעבר את הגבול, אבל בדרך כלל אלה מסתננים שמספרים שברחו מהרצועה במטרה למצוא עבודה ולהתגבר על בעיות הקיום. אחרי טיפול וארוחה מעבירים את המסתננים לטיפול הרשויות.
"כרגע יש שקט יחסי בגזרה", הסביר המג"ד. "יש לנו לעתים אירועים שאנחנו מכנים פח"ע טקטי, אירועים נקודתיים. היה פה מטען שהפעילו על הגדר לפני חודשיים, היה ירי צליפה על טרקטור. אחת לכמה זמן יש פיגועים של ארגונים קטנים בתוך הרצועה, אבל האינטרס של חמאס הוא לשמר את השקט. גם האינטרס שלנו הוא הגנה וביטחון של היישובים".
 
מה זאת אומרת?
"מדי פעם חמאס מאפשר לתושבים הוצאת קיטור, זה קורה בדרך כלל כשיש התרחשויות באיו"ש והעם רוצה להפגין הזדהות עם החבר'ה. מתחילות הפרות סדר, אבל באופן כללי חמאס מרסן את האנשים. אתה רואה אותו לפעמים על הגדר, מרחיק מפגינים. חמאס שומר על איזון. שני הצדדים מבינים את חוקי המשחק. ברור לנו שבתמונה הרחבה הוא לא נהיה ציוני, אלא ממשיך להתעצם ולהכין את עצמו לסבב הבא. ייקח שנה, שנתיים, עשר שנים, הוא ממשיך בינתיים להתחזק ולהתכונן".
 
הוא לא מוכן כרגע?
"יש הרבה שיקולים לחמאס למה לא לצאת עכשיו ללחימה. אני אומר את זה מהמקום שלי כמג"ד ולא כרמטכ"ל או כראש ממשלה. לדעתי, הוא מבין שיש עליו לחץ מהצד המצרי. מציפים לו שם מנהרות, יש את המתח של דאע"ש. אם נכנסים לתוך הרצועה, רואים שנשאר הרס רב מצוק איתן ועכשיו חורף ואנשים סובלים. הוא צריך לדאוג לתשתיות, למחסה, לחימום. זה לא פשוט לנהל מדינה, אז חוץ מהשיקול הצבאי, לא חסרות לו צרות. תן לו להתארגן וכשהוא יהיה מוכן הוא ייצא".


להתגבר על הפחד



דניאל קלוס, הקשר נהג של סא"ל זפרני, הגיש לנו תה גששים מתוק. בחור ענק בגובה מטר תשעים, כל יד מנוף. בימים אלה הוא יוצא לחופשת שחרור, היה עם המג"ד באש ובמים. בכלל מאז צוק איתן כמעט שני שלישים מחיילי הגדוד כבר עזבו, השתחררו. "אני מרגיש כאילו אני מאבד את הבן שלי", הוא הסתכל בחיבה על הענק שניווט את הג'יפ בשטח הבוצי. "אני מתבאס חבל על הזמן. ככל שאתה עולה למעלה בשרשרת הפיקוד אתה מאבד את האינטימיות. גדוד, לתפיסתי, הוא המקום האחרון בצבא שנשאר כמשפחה".
 
גדוד 12 של גולני הוא מהוותיקים בצה"ל, בעל לא מעט עיטורי גבורה, קרבות מפורסמים וחמישה מג"דים שנפלו על משמרתם. כשהמג"ד הזכיר את הנתון המצמרר, הוא נראה כמעט צוחק. הקשר שלו הסביר לי מאוחר יותר שככה הוא, אין איש רגוע יותר. "אחרי שסימן טוב נפצע אמרנו שזהו, התמלאה המכסה", הסביר זפרני את הגישה. אולי לאשתי דברים כאלה עברו בראש, אותי זה פחות מעסיק. בכל סיטואציה שאתה נכנס לקרב או לעימות יש חשש, אבל בסוף הוא מחדד לך את החושים. הדבר הכי קשה שאני חוויתי היה דווקא תאונת דרכים חזיתית באזרחות, שממנה כמעט ולא יצאתי. אני שהייתי במלחמות ומבצעים".
 
בכל זאת, אנחנו עומדים במקום שלפני שנה וחצי בער. אין לך פחד?
"הניסיון מלמד להתגבר על פחדים. חייל שנכנס לקרב בפעם הראשונה אין ספק שהוא מפחד, אבל מה שמחזיק ומניע אותו הם שני דברים: המפקד, שהוא סומך עליו, והחברים. תקרא מחקרים למה חיילים מסתערים - כי הם סומכים על החבר שרץ לידם. זה מה שדוחף קדימה. למה עובדים באימונים, למה עושים מסעות, למה שומרים על משפחתיות? הביחד נותן את הביטחון".
 
איך חיי המשפחה?
"אתה צריך מאחוריך אישה מאוד חזקה, שזה הדבר המרכזי. עברנו דירה בקיץ 2014 ואשתי, שלי, הייתה בחודש התשיעי להריון. אמרתי לה 'אל תדאגי, עכשיו, לפני שאעבור תפקיד, אני אעזור לך בכל'. עם המזל שלנו פרץ צוק איתן ואת כל הבית היא העבירה לבד. את עידו היא ילדה בשבוע ה–43 להריון ממש אחרי המלחמה. הברית הייתה ביום שעלינו לקו בצפון. ב–12 בצהריים העליתי את הגדוד לקו, ב־14:00 נסעתי לברית וב־16:00 חזרתי לבסיס".
 
קצת מטורף, לא?
"למה מישהו נשאר במקום העבודה שלו? טוב לו, הוא מוערך ויש סיפוק. בצבא יש את האקסטרה של הציונות והתרומה למדינה, שאני יודע שהפכה למילה גסה. אני בצבא זוכה לכל זה: אתגר יומיומי, מעריכים אותי, מקדמים אותי. זה מה שמשאיר אותי ואני יודע שלא כל אחד צריך להיות בצבא".


ניסיון קרבי עשיר



עכשיו סא"ל זפרני עזב את ביתו החם שבצפון והוא ישוטט בקו הדרומי עד סוף האביב, ינסה ללמוד את דרכיו החדשות של חמאס. במלחמה האחרונה לחטיבת גולני היו לא מעט אבידות, אבל גדוד 12 סיים למזלו עם פצועים בלבד. "אם תלך לאורך השנים, בכל מלחמה יש את החוויה שצרובה בבשר גולני", אמר. "נלחמנו בצוק איתן מול הגדוד הכי קשה והכי חזק של חמאס, גדוד שג'אעייה, ופגענו בו פגיעה אנושה. הרגנו עשרות מחבלים. כמו שלנו נפגעו, הוא סבל הרבה יותר".
 
יריב חזק?
"הייתי פה קצין צעיר בשנת 2000, אז יכולתי להיכנס לרצועת עזה חופשי עם ג'יפ למבצעים ליליים. היום אתה נכנס עם אוגדות. תוך 15 שנה חמאס התעצם ובנה את עצמו. זה לא צבא סדור. הייתי קורא לו סמי–סדור עם חטיבות, גדודים. האמל"ח שלו השתכלל. בהתחלה היו צינורות שעפים, היום הם מגיעים בקלות לתל אביב. ברור שאנחנו יודעים להתמודד ואין ספק בניצחון וההכרעה שלנו, אבל לא צריך לזלזל באויב. הוא לומד".
 
והעובדה שהוא נמצא בתוך האוכלוסייה האזרחית?
"מקשה עלינו. אם נרים עכשיו משקפת יהיה לי קשה להגיד מי אזרח תמים ומי לא. אנחנו מנסים ללמוד. מי זה הרועה שבשטח. בצוק איתן זה אתגר אותי כמג"ד בהפעלת הכוח. הייתי צריך להיות הרבה יותר ממוקד על מה יורים, לברור מטרות ולא לפעול באופן חופשי".
 
החיילים הבינו את זה?
"אני מסביר להם שאנחנו חיים במדינה שאחד הערכים שלה הוא כבוד האדם וחייבים לעשות את ההבחנה בין חף מפשע ומחבל. כשנלחמים צריכים להיות יותר מקצועיים ויותר טובים וחדים מכל צבא אחר בעולם. כל האימונים שאנחנו עושים מותאמים לדבר. כבר באימונים אתה נכנס לחדר ולא זורק ישר רימון".

לוחמים בגבול הרצועה. "אחרי 'צוק איתן' הכל השתנה לנו מול העיניים". צילום: אריאל בשור
 
חזרנו לבסיס אחרי הסיור הקצר, השמש כבר איימה לשקוע והקור של הנגב חדר לעצמות. המג"ד ביקש עדכון מצב מהכוח שיצא לבדוק את הפעילות החשודה ליד הגדר. עדכנו שאפשר לחזור לשגרה.
 
"אני אעיד על עצמי: אותי לא קשה להשאיר בצבא", צחק. "אני פנימיון מגיל 15, מכוון את עצמי להיות מח"ט גולני. האוכלוסייה שהיום קשה יותר להשאיר היא של הנגדים והאנשים שלא נמצאים בליבה הצה"לית, כי מבחוץ נוטים לזלזל בהם. לחשוב שהם לא עושים עבודה חשובה. אני אומר לך שהם קורעים את התחת. אני אולי נמצא בראש החנית, אבל יש מאחורי גופים רבים שתומכים, ואני חייב אותם וצריך שם אנשים טובים. אם נמשיך לחשוב ששם אפשר לקצץ, נאבד אותם".
 
ססמת גדוד 12 היא "מחר מלחמה" - תזכורת מפחידה שכל יום צריך להיות כאן בהיכון, שמצפון או מדרום או אולי ממזרח תיפתח עלינו הרעה.
"איש צבא לא אוהב מלחמה, אבל אם הוא יידרש הוא יעשה את הכי טוב שאפשר", סא"ל זפרני הסביר את המוטו. "התפקיד שלי הוא להכין את הגדוד לקרב. בצד האזרחי להגיד לך שזה העתיד שאני רוצה לילדַי? לא. אני מקווה שהוא יהיה טוב יותר".
 
במילים אלו פתאום ירד האסימון. זפרני, בן ה–35, ידע את כל שנות האלפיים הקשות. אינתיפאדה, מלחמה, מבצעים בעומק האויב. ממש כל שנתיים סבב מפרך שמתחזק אותך כמכונת מלחמה משומנת. "את המג"דים של היום אתה יכול להשוות למפקדים שעברו את ששת הימים ומלחמת יום כיפור", הוא הכיר היטב את הנקודה. "מג"דים שחוו את כל האירועים. חייל צעיר שמתגייס אומר לי 'עוד לא הייתי תחת אש'. אני מסתכל עליו ויודע שלצערי במציאות שבה אנחנו חיים, הוא מהר מאוד יחווה את החוויה".