צליל חוזה ממושב גילת שבצפון הנגב הייתה עד לא מזמן מאלה שלא מסוגלים לשבת רגע בשקט. במבצע צוק איתן הקימה חמ”ל, לאחר מכן עזרה לנוער בסיכון ושימשה כגננת באזור ואז בוקר אחד, בחודש אוגוסט האחרון, התעוררה עם חצי גוף משותק, שלא הגיב למגע וטמפרטורה.
עד מהרה התברר כי חוזה, בת 29, סובלת מתסמונת נדירה שנקראת בראון סקאר סינדרום, אובדן של תחושה ותפקוד מוטורי, הנגרם בשל חיתוך חלקי של צד לטרלי של עמוד השדרה. מדובר בתופעה שלא פעם נגרמת מירי או דקירה. “שאלו אם דקרו אותי, אם ירו בי, אם עשיתי תאונה, אבל לא עברתי שום דבר כזה”, מספרת חוזה. “בתחילת אוגוסט התאשפזתי בבית החולים, ובסופו השתחררתי עם המלצה להמשך טיפול בשיקום”.
כשחוזה השתחררה, רמזו לה שעדיף שאת הליך השיקום תעבור במרכז הארץ וניסו לכוון אותה לבית לוינשטיין שברעננה, אבל אחרי חודש של אשפוז מתיש, היא לא רצתה לבלות תקופה נוספת מחוץ לבית ובחרה להישאר בדרום.
אלא שדרכה של חוזה להליך שיקום בדרום הייתה רצופת מכשולים, ורק אחרי מאבק מתיש הצליחה לזכות בשיקום שהגיע לה. אבל מה עם הרבה חולים באותם אזורים שאין להם הכוחות להיאבק במנגנונים הגדולים והבירוקרטיה המטביעה?
"ילדים חורגים"
מושב גילת שייך למועצה האזורית מרחבים, שכוללת 16 יישובים, וממוקם בסמוך לאופקים. עשרת אלפים תושבים חיים במועצה. מרכז השיקום הראשון באזור הוקם לפני כשנה בבית החולים סורוקה בבאר שבע, בעקבות טרגדיה אישית שעברה סגנית מנהל בית החולים, ד”ר ניצה היימן־נוימן, שבנה גיל התמוטט בעקבות דימום מוחי. מאחר שלא היה מרכז שיקום בנגב, הוא הועבר לבית החולים תל השומר ונפטר חמישה חודשים לאחר מכן בגלל סיבוך רפואי.
מרכז השיקום בבית החולים סורוקה מהווה כיום המרכז הגדול בדרום לשיקום, ויש בו רק 12 מיטות. “אין מרכזי שיקום מאילת ועד תל אביב, למעט באר שבע ומשהו קטן באשדוד, שזה זניח לגמרי”, אומרת פנינה רוזנצוייג, מנכ”לית עמותת נאמן לנפגעי אירוע מוחי. “כל עוד זה לא קורה לבן אדם, הוא לא מבין את המשמעות. אז פתחו מחלקה קטנה בסורוקה, אבל מאות אלפי תושבים גרים באזור. זה ממש עצוב”.
אלא שלא רק מרכזי שיקום חסרים בדרום הארץ, שבו חיים מעל מיליון תושבים, אלא גם שירותי רפואה בסיסיים. “קבעתי תור לחיסון לבתי התינוקת לפני חודשיים בטיפת חלב ביישוב מבועים”, סיפרה גליה, תושבת אחד מיישובי המועצה האזורית מרחבים. “לא יכולתי להגיע והתור החדש נקבע לעוד חודשיים. אם אתה רוצה להזמין תור, אתה צריך לחכות לפחות חודש וחצי. יש אחות אחת שמחסנת, וטיפת חלב פתוחה פעמיים בשבוע. אני צריכה חיסון, אבל מה קורה עם תינוקות שצריכים לעבור מעקב גדילה? התינוקת שלי לא הייתה בטיפת חלב מגיל חודש, ואין לי מושג כמה היא שוקלת ומה אורכה”.
מי שמנהל חלק מהמאבק לשינוי המצב הוא ראש המועצה האזורית מרחבים שי חג’ג’, ששלח לאחרונה מכתב לשר הבריאות יעקב ליצמן ושר האוצר משה כחלון, שעליו חתומים בנוסף 22 ראשי רשויות מהפריפריה. בין היתר נכתב שם: “איננו רואים שום הצדקה למצב זה. תושבינו ראויים לשירותי בריאות ברמה השווה לזו הניתנת לתושבי המדינה כולה”.
“מבחינת משרד הבריאות, ההתייחסות לפריפריה ולמושבים היא כמו לילדים חורגים”, אומר חג’ג’ כעת. “המועצה האזורית מרחבים בנויה משני גושים, צפוני ודרומי. יש מרפאה אחת במבועים שמשרתת אלפי תושבים בגוש הצפוני של המועצה, עם תקן וחצי של רופא. אני מוביל מאבק עם הרבה ראשי מועצות ואני בטוח שבסוף ננצח. לא יכול להיות שתושבי המרכז יקבלו שירות יותר טוב מתושבי הדרום”.
"הנכים השקופים"
15 אלף איש מדי שנה לוקים בשבץ מוחי. בממוצע שליש נפטרים, שליש חוזרים לתפקד כרגיל, אבל קיים סיכוי שזה יקרה להם פעם נוספת. שליש הם מקרים שמוגדרים קשים. “בשבץ מוחי יש ארבע וחצי שעות שבהן אפשר להציל חלק מהאנשים”, אומרת רוזנצוייג מעמותת נאמן. “אם אתה חי באזורים האלה, הסיכוי שלך לשרוד הוא הרבה יותר קטן מאשר במרכז, והכל עניין של סדרי עדיפויות. היו אינספור דיונים, אבל שוב אין כסף, כמו לכל דבר. שוכחים שיותר אנשים מתים בגלל מצב הבריאות מאשר בפיגועים. אפילו לא דרמטי להגיד את זה”.
את הקושי במציאת טיפול רפואי חוותה חוזה על בשרה. כאשר ביקשה לעבור שיקום בדרום, הבינה שהמקום היחיד שאליו היא יכולה לפנות הוא על”ה נגב, כפר שיקומי שהוקם על ידי האלוף במיל’ דורון אלמוג למטרות טיפול במבוגרים בעלי אבחנה כפולה: לקות שכלית שמשולבת בלקות נוספת כמו אוטיזם. מאחר שהכפר לא התמחה בטיפול במקרים כמו שלה, לא פעם היו מגיעים רופאים מהמרכז כדי לתדרך את המטפלים כיצד לנהוג עם חוזה. אלא שגם הטיפולים האלה פסקו לאחר שקופת חולים כללית, שבה צליל מבוטחת, החליטה שאת השיקום לא צריך לעשות במרכז יום כמו שהיא עברה עד עכשיו, אלא ניתן לעשות בקהילה.
“הייתי מותשת”, אומרת חוזה. “לא ייתכן שבגילי אני לא אוכל לעמוד על רגל אחת, ללכת כמו שצריך או לקפוץ. אני עם כאבים תמידיים. במקלחת המים מכאיבים לי כי הפגיעה היא במערכת העצבים. בשיקום הדבר הראשון שעובדים עליו זה לנרמל את התחושה. לסבול מים, מזגן. היום אני שורפת את עצמי בלי לשים לב כי אין לי תחושה. הרגשתי כמו האיש הקטן נגד המערכת הגדולה. הרבה ראו במקרה שלי את המקרה שלהם. הנכים השקופים, ככה אני קוראת לנו”.
בהמשך פנתה חוזה לשמואל בן יעקב, יו”ר האגודה לזכויות החולה. “אם צליל מפסיקה לקבל טיפול, חולה כמוה תאבד את היכולת להשתקם מחדש”, אומר בן יעקב. בסופו של דבר הגיעה חוזה עד לראש הלשכה של שר הבריאות ליצמן, וביום חמישי שעבר זומנה לבית החולים סורוקה, שם חיכתה לה לביקורת שורת בכירים. השיקום שביקשה אושר מיד. “אמרו לי שם שאם הייתי עכשיו במרכז הארץ, היו מאשרים מה שאני רוצה”, היא מספרת. “במרכז הארץ יש ארבעה מרכזי שיקום גדולים, וכל אחד יותר טוב מהשני. פה, בדרום, אנשים סובלים בגלל שירותי בריאות שחסרים. יש קשישים שצריכים להסתדר עם אוטובוס שמגיע פעמיים ביום. לנסוע עד נתיבות בשביל לקבל תרופה זה הזוי. זוגות צעירים עזבו כי אין רופאים, ואם הילד חולה, אתה צריך לנסוע איתו עד באר שבע”.
תגובות
משירותי בריאות כללית נמסר בתגובה: "מרכז בריאות מבועים משרת כ־3,300 לקוחות, תושבי המועצה האזורית מרחבים. במרכז ניתנים שירותי רפואת משפחה על ידי רופאים מומחים ומנוסים ברפואת משפחה, שירותי אחות ושירותי מעבדה בכל יום. במידת הצורך ניתן לפנות לאחת מארבע מרפאותינו בנתיבות הסמוכה, מרחק עשרה קילומטרים ממבועים. כמו כן, לרשות תושבי המועצה עומדים בעיר גם מכון רנטגן, מכון פיזיותרפיה, דיאטנית, ייעוץ גסטרו, מרפאת רפואה משלימה, מרפאת שיניים ושני בתי מרקחת. המחסור הלאומי הקיים ברופאים מתעצם ומורגש באזורי פריפריה ואנו פועלים למתן שירות רפואי איכותי ונגיש ככל הניתן".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "באוגוסט 2013 הושקה התוכנית הלאומית לשיקום, במסגרתה הוחלט על תוספת מיטות שיקום לדרום. צפויות להתווסף 100 מיטות בתוכניות השונות: בסורוקה, בעלי נגב ובברזילי. בשנת 2014 הוקצו שמונה תקני רופאים לתחום השיקום והוחלט על פתיחת מחלקת שיקום בבית החולים סורוקה. גם בבית חולים ברזילי מתוכננת בימים אלה הקמת מחלקת שיקום. לפני כשנה וחצי הוקם במשרד הבריאות אגף השיקום אשר אחת ממטרותיו עידוד יצירת מסגרות שיקום בפריפריה. משרד הבריאות פועל על מנת לכלול גם את רפואת השיקום בתמריצים לעידוד מקצועות רפואיים במצוקה ובפריפריה.
"במרפאת מבועים מועסקים רופאי משפחה אשר מוכשרים למתן מענה לבעיות השכיחות ברפואת ילדים. בעיירה נתיבות מועסקים מעל 11 רופאי ילדים בקופות החולים השונות. בתחנת טיפת חלב במבועים מטופלים 106 תינוקות וכ־530 פעוטות. יש לציין שהחסר בכוח אדם בתחנה זו דומה לחסר הקיים בכל מחוז דרום".