מאחורי כל חג בישראל מסתתר גוזר קופון שמסמן וי גדול בשורת הרווח. בחנוכה מוכרי הסופגניות והנרות, בפסח מחוררי המצות, בפורים יבואני התחפושות וסוחרי הסמים, ואפילו יום כיפור הקדוש כבר מזמן הפך ליום הגדול של מוכרי האופניים, שבשבוע אחד של מכירות מדוושים כמעט את המחזור השנתי.
את מרתון "סמסונג" תל אביב, החג הגדול של "ספורטאי מעמד הביניים", הצליחה עיריית תל אביב למסחר ולשווק באופן יוצא דופן, ונראה כי מעבר ליחסי הציבור, הצליח ראש העיר רון חולדאי למקסם את הרווח, ולהמשיך ולהעשיר את קופת העירייה הכי רווחית במזרח התיכון.
מי שיגיע ביום שישי הקרוב לרחוב אבן גבירול לצפות בקלי הרגליים וחדורי המוטיבציה רצים בהרמוניה לעבר קו הגמר יגלה כי הנס הכלכלי העיקרי מתרחש דווקא בשולי האירוע, ולא פלא כי מצלמות הטלוויזיה, שיהיו עסוקות כצפוי, מפספסות את עשרות "השקופים" שמחכים כל השנה למרתון, לאו דווקא מהסיבות הספורטיביות.
אוספי הבקבוקים הם המנצחים והמרוויחים הגדולים של מרתון תל אביב. כבר בשעות הבוקר המוקדמות הם נערכים בסדר מופתי ובמרווחים מדודים, מחלקים את הטריטוריה בקפדנות, נעמדים עם העגלות ומחכים לרצים. הם כבר יודעים, יש מספיק בקבוקים לכולם, ותוך שלוש שעות כל העגלות יהיו מלאות.
דוכני המים המינרליים מחכים לרצים לכל אורך המסלול, המתחרים לא מפסיקים לחטוף בקבוקים, לשתות במהירות ולהשליך את הבקבוקים הריקים לשולי המדרכה (לפי הוראות הוועדה המארגנת), שם מחכים להם "השקופים", המביטים על בקבוקי הפלסטיק התכולים כמו היו "מן מהשמיים", ובזריזות מיומנת ממלאים את העגלות במאות בקבוקים. הללויה לחוק המיחזור.
כמעט 500 שקלים לאדם
30 אלף חובבי ריצה, מתוקתקים מכף רגל ועד ראש, ממותגים בקפידה, תלבושת אחידה, משדרים הצלחה. כל אחד ישתה בממוצע לפחות עשרה בקבוקי מים מינרליים, כבר הגענו ל־300 אלף בקבוקים תכולים וריקים. כמעט 500 שקלים ל"אספן". בשוליים עומדים זקופים המפסידנים של השפע, אלו שלא הצליחו לרוץ למטרה, כשלו בהגשמת החלום. לפחות ביום שישי יזכו קצת לעדנה, במין יום מפתיע שכזה, יאספו בקבוקים בטירוף, לא יעמדו בעומס השפע, ואפילו יוותרו על בקבוק שהתגלגל צעד אחד רחוק מדי.
אכן, זהו יום מיוחד במינו שבו החזון הכלכלי של העשירים קורם עור וגידים. הכסף הגדול מחלחל מלמעלה למטה, בלי לעצור בדרך, מסלול ישיר עד השוליים הכי צרים בחברה הישראלית. המסודרים יכולים להמשיך לרוץ, העניים יכולים להמשיך להציץ. עולם חדש־ישן מופלא.
בצהרי יום שישי המרתון מתפוגג לו. הספורטאים, מזיעים ועייפים, מתפזרים בבתי הקפה ברחבי העיר. הרחובות נקיים ומצוחצחים, אף לא בקבוק אחד נשאר ברחוב, הכול אסוף ומאורגן. לחברת הניקיון שנשכרה למרתון לא נותרה עבודה.
ההומלסים צועדים בגאון עם עגלות עמוסות בקבוקים, העיניים נוצצות, הכיוון דרום העיר. עוד מרתון עבר. מחר צריך לחזור לשגרה, לחטט בפחים, לבדוק בתעלות, לנבור בערמות האשפה. אבל הלילה לפחות אפשר לישון טוב, לחבק בקבוק ריק, לחלום על בורגניות בטייטס של אדידס, להירדם עם חיוך.
עניי עירך קודמים. תמיד אפשר לסמוך על העירייה, שלפחות פעם אחת בשנה תהיה אספקת בקבוקים סדירה. אכן, עיר גאה, עיר בלי הפסקה.