בכל ימות השנה אנחנו ערות לשיח הציבורי סביב מעמד האישה בחברה הישראלית, ומעורבות בו במידה ניכרת. בכל מה שאנחנו עושות, אנחנו רוצות שנשים לא יקנו את המסרים המעוותים שמוכרות להן הפרסומות וחברות האופנה. אנחנו רוצות שנשים יאמינו באמת שהן שוות. שוות בכל מובן, בכל גיל ובכל מידה.

עקבתי בסקרנות אחר הפרסומים במקרה של איילת זורר. סקרן אותי במיוחד לראות מהן התגובות שלנו כחברה לגבי המקרה – איזה צד הקהל הישראלי לוקח, מי הם הטובים ומי הם הרעים. איילת היא אישה חכמה, מוכשרת ויפה כל כך שעברה לאחרונה זובור קטן, רק משום שהעזה להתבגר מעט. המקרה שלה מלמד את כולנו שיעור על עוצמה נשית. ואנו הנשים חייבות להעביר שיעור לחברות האופנה שמשליכות למעשה את רובנו, הנשים "הרגילות", אלו שאינן תואמות את מודל היופי כפי שהן רואות אותו.

בעקבות זאת, ארגון נעמת בחר השנה את איילת זורר להוביל את הקמפיין לציון יום האישה הבינלאומי. בחרנו בה מכיוון שהיא הולמת באופן מדויק את המסרים שרצינו להעביר השנה לנשים: את חכמה! את יפה בכל גיל! את יכולה! את שווה! לשמחתנו איילת נענתה ברצון לפנייתנו בצורה מאוד כנה, אמיתית ומעוררת השראה לנשים.


פמיניזם הוא חופש הבחירה

השנה אנחנו מניחות על השולחן, ובאופן בלתי מתנצל, את המושג פמיניזם. עצם אזכור המילה מעורר כל כך הרבה אנטגוניזם וקונוטציות שליליות בציבור. גם בקרב נשים, אגב. וכל זאת כאשר, בעיני, המשמעות של פמיניזם היא חתירה לשוויון בין נשים לגברים. פמיניזם הוא, בפשטות, חופש הבחירה. ומי יכול, מי יכולה, להתנגד לזה?

ראש ממשלת קנדה החדש היטיב לומר זאת. הוא אמר: "אנחנו לא צריכים לפחוד מהמילה פמיניסט. גברים ונשים צריכים להשתמש במילה הזו כדי לתאר את עצמם בכל זמן שירצו. התפקיד המוטל עלינו כגברים לדרוש שוויון, לדרוש שינוי, הוא תפקיד באמת חשוב". לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר, ואני מרגישה שיותר ויותר גברים מאמצים את התפיסה הזו לשמחתי.