פורסם מדד איכות החיים בארץ – האם טוב לחיות בישראל?

האם טוב לחיות בישראל? הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום (רביעי) את הדוח הממשלתי הראשון בנושא מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי. מדובר בדוח מקיף ראשון מסוגו שנחשף בכינוס מיוחד בכנסת בנוכחות הסטטיסטיקן הממשלתי, פרופסור דני פפרמן והשר להגנת הסביבה, אבי גבאי. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) יזמה את הפרויקט בכפוף להחלטת ממשלה בנושא, מחודש דצמבר 2012 מתוך כוונה לספק תמונה רחבה על מצב המשק והחברה בישראל ולקבל מבט פנורמי על כלל הרבדים של איכות החיים בישראל.

את המסמך המקיף, באורך של 240 עמודים, כתבו למעלה מ-200 מומחים ממשרדי הממשלה וחוקרים בכירים אחרים במגזר הציבורי ולניהול הפרויקט שותפים המועצה הישראלית לכלכלה והמשרד להגנת הסביבה, הביטוח הלאומי, בנק ישראל ואחרים. במהלך העבודה עליו לא נפקד גם מקומו של הציבור והלמ"ס ניהלה במקביל תהליך של היוועצות עם אזרחים מן השורה באמצעות שאלון מקוון בסדנאות לקהלי יעד שהוגדרו מראש ובאמצעות אתר אינטרנט. הדוח מיועד למקבלי החלטות בכל הדרגים בממשלת ישראל כדי לסייע לתהליכי קבלת החלטות שתכליתם שיפור איכות החיים של תושבי ישראל ופיתוח כלכלי-חברתי בר-קיימא וכמובן, לאזרחי המדינה.

רווחה אישית וחברתית – עד כמה אנחנו מרוצים מהחיים?

86% מהישראלים מרוצים מחייהם – 31% מרוצים מאוד ו-55% מרוצים. צעירים בני 44-20 מרוצים מחייהם יותר, 88% מהם, מאשר המבוגרים בני 65 ומעלה – 82%. יהודים מרוצים מחייהם יותר מערבים - 89% לעומת 73%, בהתאמה. מדובר על בני 20 ומעלה נכון ל-2013. רק לשם השוואה, בקרב המדינות המפותחות עומדת שביעות הרצון מהחיים בישראל במקום יחסית גבוה. רק במדינות סקנדינביה, בקנדה, אוסטרליה, הולנד ושוויץ אנשים מרוצים יותר. 66% חשים שהם מצליחים להתמודד עם בעיותיהם לעתים קרובות ו-27% מצליחים מדי פעם. מדובר על 67% מבני 20 עד 64 לעומת 58% מבני ה-65 ומעלה.

ציפיות לעתיד – המדד בדק גם עד כמה אנחנו אופטימיים ומצא כי נשים אופטימיות מעט יותר. 56% מאמינות שחייהן ישתפרו בשנים הקרובות, לעומת 53% מהגברים. 49% מכלל האוכלוסייה לעומת 52% בממוצע ארגון המדינות המפותחות, ה-OECD.

מצוקה ובדידות – 12% מדווחים כי הם חשים שאין להם למי לפנות בשעת משבר או מצוקה. 13% מהגברים ו-11% מהנשים. מדובר על 9% מבני 20-44 ועל 16% מבני 45 ומעלה. 28% מבני 20 ומעלה חשים בדידות לעתים קרובות או מדי פעם. תחושת הבדידות עולה עם הגיל: 25% מבני 20-44, 29% מבני 45-64 ו-36% מבני 65 ומעלה.

איכות התעסוקה – השכר עומד במקום, רק 60% מרוצים מהכנסתם

אחוז המועסקים במשק מכלל האזרחים הבגירים בישראל גבוה וב-2013 עמד על 59.7%, גבוה ממוצע מדינות ה-OECD. כשלשם השוואה, מדינות סקנדיביה מובילות את המדד עם שיעור תעסוקה של כ-70% וסוגרות את הרשימה בין המדינות המפותחות ספרד, איטליה ויוון עם כ-40% תעסוקה בלבד. ישראל עוקפת מעט בשיעורי אחוז המועסקים אפילו את ארצות הברית ובריטניה. אבל עיון מעמיק בנתון המחמיא הזה מגלה תמונה בעייתית למדי.

הפער בשיעור התעסוקה בין יהודים לערבים רק הולך וגדל לאורך השנים, מ־14.4% פער לטובת היהודים בשנת 2000 ל־21.6% פער בשנת 2014.

אחוז המועסקים במשרה חלקית שלא מרצון עלה מ3.6% ב-2000 ל5.9% ב-2004 ולאחר מכן ירד ל-3.1% ב-2014. שיעורם חושב כאחוז השכירים שעבדו פחות מ-35 שעות בשבוע, חיפשו עבודה במשרה מלאה או נוספת, אך לא מצאו. בקרב נשים ערביות המספר גבוה באופן ניכר לעומת השיעור המקביל בקרב כל קבוצות האוכלוסייה. מעבר למועסקים במשרות חלקיות שלא מרצון, ניתן ללמוד על אי הביטחון התעסוקתי של שוק העבודה והתנודתיות בו ביתר שאת מהנתון הבא: בשנת 2014 עמד שיעור האבטלה הממושכת בקרב כלל האוכלוסייה על 24% בהשוואה ל-28.6% בשנת 2000. מדובר באחוז הבלתי מועסקים שחיפשו עבודה מעל שישה חודשים.

בעשור שבין השנים 2002 ו-2013 ההכנסה החציונית ברוטו מעבודה של משק בית בישראל עלתה מ-12,840 שקלים ל-15,287 שקלים בלבד. עם זאת, שיעור המועסקים המרוצים מהעבודה נמצא במגמת עליה. 81.4% היו מרוצים מעבודתם ב-2002 וב-2014 דיווחו על שביעות רצון כזאת 87.6% מהעובדים בישראל. אבל על שאלת שביעות הרצון מרמת ההכנסה מהעבודה, הישראלים משיבים באופן שונה – רק 60% מהעובדים ב-2014 היו מרוצים מרמת ההכנסה שלהם אף שמדובר בעלייה מ-53% ב-2008.

ביטחון אישי – לא מפחדים ללכת ברחוב בלילה למרות המצב הביטחוני

המדד בדק את תחושת הביטחון ללכת לבד באזור המגורים בשעות החשכה. הוא העלה כי בקרב בני 20 ומעלה תושבי הערים, הממוצע ב-2014 עומד על 73% שחשים ביטחון. בהשוואה למדינות אירופה במדד הזה ב-2012, ישראל עומדת על הממוצע, מעל בריטניה וצרפת. בתל אביב תחושת הביטחון אפילו גבוהה יותר - 75%. בירושלים היא נמוכה יותר ומגיעה ל-66%. השיעור הגבוה ביותר של החשים ביטחון נמצא בראשון לציון 78%, והנמוך ביותר באשדוד 61%. בקרב נשים מגיל 20 ומעלה הממוצע של תחושת הביטחון עומד על 63% בלבד בעוד אצל הגברים הנתון עומד על 84%.

שיעור ההרוגים בפעולות איבה בשנת 2014 היה 0.3 ל-100,000 תושבים. זהו שיעור ההרוגים הגבוה ביותר מאז 2008. שיעור הפצועים בפעולות איבה בשנת 2014 היה 6.6 ל-100,000 תושבים, גבוה יחסית לשנת 2013, אך לא בין הגבוהים מאז שנת 2000. בשנת 2013 אירעו 249 פעולות איבה - מספר פעולות האיבה הגבוה ביותר מאז שנת 2001.

שיעור הנפגעים מהטרדה מינית בקרב בני 20 ומעלה עמד ב-2014 על 0.5% מכלל הגברים ועל 3.1% מכלל הנשים. אבל כשבודקים רק את שכבת הגיל 20-34 מדובר על 1.2% מהגברים ועל 6.8% מהנשים. 3.3% מבני 20 ומעלה נפגעו מאלימות או מאיום באלימות.

בריאות – חיים יותר, מעשנים פחות, מרוצים מהבריאות אבל גם מדוכאים

ב-15 השנים האחרונות עלתה תוחלת החיים בישראל בקרב גברים מ-76.7 שנים בממוצע ל-80.3 שנים, ובקרב הנשים מ-80.9 שנים ב-2000 ל-84.1 שנים ב-2014. מגמה נפוצה בעולם המערבי שהיא תוצאה מחד של השיפור המתמיד ברפואה ומאידך מעיד על הזדקנות האוכלוסייה – אחד מהאתגרים הקשים הניצבים בפני כלכלות העולם החופשי. נכון ל-2013 תוחלת החיים הממוצעת בישראל עומדת מעל ממוצע ה-OECD. 82.1 שנים בממוצע לכלל האוכלוסייה בישראל מול ממוצע המדינות המפותחות שעומד על 80.5 שנים. רק בשש מדינות בארגון חיים יותר שנים מבישראל – יפן, ספרד, שוויץ, איטליה, צרפת ואוסטרליה.

80% מהאוכלוסייה בני 20 ומעלה דיווחו כי מצב בריאותם "טוב מאוד" ו"טוב". דירוג זה שם את ישראל בפער חיובי גדול ממדינות ה-OECD שעומד על ממוצע של 69.2%. קרוב למחצית האוכלוסייה, 46% דיווחו כי מצב הבריאות "טוב מאוד", ו-34% מהאוכלוסייה דיווחו על מצב בריאות "טוב". משנת 2007 יש עלייה מתמדת באחוז המדווחים שמצב בריאותם טוב מאוד - מ-42% ל-53% בשנת 2012.

דיכאון – בשנת 2013 34% מבני 20 ומעלה חשו מדוכאים לעתים קרובות או מדי פעם, ו-9% חשו דיכאון לעתים קרובות. 40% מהנשים חשו מדוכאות לעתים קרובות או מדי פעם לעומת % 27 מהגברים. תחושת הדיכאון עולה עם הגיל: 32% בקרב בני 20-44, 35% בקרב בני 64-45, ו-38% אצל בני 45-65.

עישון – ניכרת ירידה באחוז המעשנים בקרב שני המינים. גברים מעשנים יותר מנשים בכל קבוצות הגיל אם כי הירידה בקרב הגברים משמעותית יותר מבקרב הנשים. %16.2 מבני 21 ומעלה בישראל עישנו לפחות סיגריה אחת ביום בשנת 2013. 21.9% מהגברים ו-10.8% מהנשים.

עודף משקל בקרב ילדים – 27% מתלמידי בתי ספר בישראל עד כיתה ט' סבלו מהשמנת יתר או מעודף משקל ב־2012.

דיור – רבע ממשפחות מעמד הביניים מוציאות שליש מהכנסתן הפנויה על דיור – משכנתאות או שכר דירה. אחוז משקי הבית אשר משלמים עבור תשלומי דיור בשיעור של 30% או יותר מההכנסות נטו של משק הבית עומד על 15% מהעשירון העליון, 25.6% מאנשי העשירון השביעי שנלקח כממוצע של מעמד הביניים, ו-50.7% מהעשירון התחתון, למעלה ממחצית משקי הבית העניים ביותר בישראל. במשך השנים חלה עלייה בשיעור משקי הבית שהוצאות הדיור שלהם עלו על 30% מההכנסה, עד 2007 אז העלייה נעצרה אבל מאז 2011 התחדשה העלייה בנתון זה. בסך הכל 32.8% ממשקי הבית בישראל מוציאים למעלה מ-30% מהכנסתם על דיור.

רמת החיים החומרית – צורכים יותר

המדד בוחן את הצריכה הכוללת של משקי הבית ומוצא כי הצריכה האינדיבידואלית לנפש במחירים קבועים עלתה בשנת 2014 ב־1.4% לעומת השנה הקודמת, והיא הגיעה לרמה גבוהה ב־121% ביחס לשנת 2000. מדובר בעלייה של 34.3 אלף שקלים לנפש בצריכה האינדיבידואלית במחירים שוטפים מאז תחילת העשור הקודם. בשנת 2013 ההכנסה הכספית השנתית הממוצעת נטו לנפש הייתה 91,604 שקלים והיא עלתה ב-5% לעומת השנה הקודמת, במחירי 2013.

53% מבני 20 ומעלה מרוצים ממצבם הכלכלי נכון ל-2013, כש-8% מרוצים מאוד. גברים מרוצים ממצבם הכלכלי יותר מנשים (55% לעומת 51%).

ועם זאת, הדוח מזכיר כי במדד אי השוויון של המדינות המפותחות בסעיף ההכנסה הפנויה לנפש, ישראל היא בין חמש המדינות הכי לא שוויוניות כך שהממוצע של שביעות הרצון מהמצב הכלכלי לא משקף נכונה את הפערים החברתיים העצומים בין מגזרים שונים בחברה, בין פריפריה חברתית לערים מבוססות ובין שכבות סוציו-אקונומיות שונות. גם בהשוואה בינלאומית של ההכנסה הלאומית הפנויה לנפש, לפי כוח הקנייה, ישראל נמוכה ב-15% מהממוצע במדינות המפותחות נכון ל-2012.

חינוך – הנשים משכילות יותר, המגזר הערבי הרחק מאחור

בעשור וחצי שחלף עלה שיעור בעלי השכלה על תיכונית וגבוהה בישראל מ-44% מהישראלים ל-54.1%. אבל במגזר הערבי מדובר על 33.2% בלבד, לעומת 59.6% מהיהודים נכון ל-2014. הנשים משכילות יותר – ב-2001 הפער לטובתן בקרב בעלי השכלה על תיכונית עמד על 7.4% יותר מהגברים. ב-2014 הפער צמח כבר ל-17.8% לטובת הנשים.

מעורבות אזרחית – לא רק מקטרים

בחירות - בישראל השתתפו בבחירות 2015 לכנסת 72.3% מבעלי זכות הבחירה לעומת 68.6% בממוצע המדינות המפותחות. מקום טוב באמצע. משנת 2001 עד 2013 אחוז השתתפות בבחירות נשאר יציב, כ־65%, עם תנודות קלות. אבל עדיין נמוך משמעותית לעומת המספרים שאפיינו מערכות בחירות בישראל בחמשת העשורים הראשונים של המדינה.

התנדבות - שיעור הישראלים המעורבים בפעילות התנדבותית עלה בהדרגה מ-15% בשנת 2002 ל-20% ב-2013.

סביבה – מי העיר הנקייה ביותר בעיני תושביה?

ניקיון - %54 מבני 20 ומעלה היו מרוצים ומרוצים מאוד מהניקיון באזור המגורים שלהם בשנת 2013. ראשון לציון מובילה מבין הערים הגדולות את מדד שביעות הרצון מניקיון העיר עם 70%, ירושלים רק עם 35% מרוצים. תל אביב וחיפה נעות סביב הממוצע וכך גם אשדוד, אשקלון ורמת גן.

שטחים ירוקים בערים – 64% מהיהודים מרוצים מהפארקים ומהשטחים הירוקים לעומת 14% בלבד מהערבים. בקרב היהודים, 69% מהחילונים היו מרוצים לעומת 46% מהחרדים. מבין 14 הערים הגדולות, שיעור המרוצים הגבוה ביותר נמצא בראשון לציון וברמת גן, 75%, והנמוך ביותר בירושלים (30%) ובבני ברק (32%).

אנרגיה ירוקה - בהשוואות בינלאומיות למדינות עם הכלכלות המפותחות ישראל מפגרת מאוד בתחום הסביבה. היא במקום האחרון בין כל מדינות ה- OECDבאחוז החשמל המיוצר מאנרגיות מתחדשות (ירוקות). עם 0.9% ב-2013 (כיום עומד על יותר מ-2% עם תכנית שהממשלה התחייבה לה לעלות ל-17% עד 2030 – י"ב). ועדיין, ממוצע ה-OECD כבר לפני שנתיים עמד על 21%.