סערת החייל שירה במחבל השכוב על הקרקע בחברון הזכירה לדרור זיכרמן, נכה צה"ל, את סיפורו האישי. זיכרמן נפצע קשה מאוד לפני 11 שנה, כתוצאה מפיצוץ של מחבל מתאבד במחסום בטול כרם. לפני שהמחבל התפוצץ כיוון אליו זיכרמן את נשקו, אולם מפקדו אסר עליו לירות. המפקד שילם על כך בחייו כאשר נהרג מהפיצוץ. "בדיעבד היית צריך להפר את ההוראה של המפקד שלך ולירות בו?", שאל אותו היום (ראשון) גבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM".



"חד וחלק כן", השיב זיכרמן, "כשאתה בשטח זה שונה. אתה לא יכול להתנהג לפי נהלי הפתיחה באש שאתה מקבל. הנהלים הכתובים לא תקפים כל כך בשטח". גזית אמר לו כי "זו התחלה של אנרכיה" וזיכרמן השיב לו כי "זו התחלה, אבל זה נשאר התחלה, כי זה לא מגיע לאנדרלמוסיה ומרד. כשמדובר בחשד לסכנת חיים, הנהלים יכולים רק להגביל אותך".



"הייתי בן 20, חייל בסדיר, חצי שנה לפני שחרור, עם הרבה ניסיון בשטח", נזכר זיכרמן במקרה ההוא. "זה היה בחנוכה וקיבלנו המון התרעות על כוונות לבצע פיגועי ראווה. הקמנו מחסום והתחלנו לבדוק כלי רכב. לאחר זמן הגיעה מונית פלסטינית עם שמונה נוסעים. בדקנו אותם וכשהגענו למחבל המתאבד אני חשדתי בו מיידית. היה חמסין באותו יום והוא ירד מהרכב עם מעיל עור ומבט של מוות בעיניים, מבט הזוי ומיואש שאומר 'אלה הרגעים האחרונים שלי בחיים'. אנחנו בודקים אותו בידוק רגיל, אני מכוון את הנשק והחשד שלי מחרפן אותי ואני אומר לעצמי ולמפקד שלי אורי, 'זה מחבל'.



אני דורך את הנשק ומכוון לו לפנים. אורי ראה ולא כל כך אהב, כי לא דורכים נשק במחסום, לא שמים כדור בקנה, אבל רציתי להיות מוכן. אורי אמר לי 'אתה לא יורה, לא משנה מה, אתה לא יורה'. אני אמרתי לו 'זה מחבל, זה מחבל', ראיתי מחבל מול העיניים. הוא לבש מעיל עור וזה לא טבעי שהוא ילבש מעיל עור וייראה כזה נפוח. זה לא הגיוני, בייחוד ביום כזה".




שיקול הדעת היה שלך, ברגע הזה היית יורה בו", אמר גזית וזיכרמן השיב: "לא חוכמה להגיד את זה בדיעבד כי עברו עשר שנים, אבל ככל הנראה יכול להיות". "ואם היית יורה בו והיה מתברר שהוא לובש מעיל עור כי יש לו חום וקר לו?", שאל גזית. "הייתי מעדיף לקחת את הסיכון הזה", ענה זיכרמן.



 "המשך הסיפור מעיד שצדקת", אמר גזית וזיכרמן המשיך: "נכון. אורי אומר לי 'אל תירה בו', אני מכוון את הנשק ואורי אומר לו להוריד את המעיל והחולצה. המחבל מסתכל עליו כאילו הוא לא מבין עברית ולא יודע מה הוא רוצה ממנו. אורי מסמן לי לא לירות וצועק עליו בערבית 'תרים את החולצה' והוא בא כאילו להרים את החולצה ואז הוא התפוצץ. אורי נהרג ואני נפצעתי קשה. עברתי מוות קליני מאיבוד דם. הייתי באשפוז תקופה ארוכה ובשיקום חצי שנה, ואחר כך שנה וחצי בבית. היום אני מוכר כהלום קרב מאותם אירועים".

הראיון עם זיכרמן התקיים לאחר שהוא העלה פוסט בפייסבוק ובו התייחס לסערה וכתב: "ב-29.12.05 הייתי חלק מצוות סיור שגרתי כחלק מהפעילות המבצעית השוטפת שביצע הגדוד שלי בגזרת טול כרם בה שירתתי. במהלך הסיור קיבלנו התראה על כוונת מחבלים לבצע פיגוע באחד ממופעי חנוכה ולכן אורי בינמו ז"ל החליט להקים מחסום פתע ביציאה הדרומית מהעיר טול כרם. קיבלנו הוראה מפורשת לבדוק את כל הרכבים שיוצאים מטול כרם לכיוון ישראל כאשר הפרט העיקרי הוא לבדוק שתאריך הלידה של המפגע הוא שנת 76, וכך עשינו, בדקנו את הרכבים בדיקה קפדנית".

עוד הוא כתב: "אחרי 50 דקות מתחילת המחסום הגיעה מונית פלסטינית עם שמונה נוסעים. לקחתי מהם את תעודות הזהות, ולאחר בדיקה באחת מהן שנת הלידה היתה 76. מיד הורנו לנוסעי המונית לצאת החוצה על מנת שנוכל לבדוק אותם. בדקנו שלושה נוסעים ראשונים וראינו שאין עליהם אמל"ח (אמצעי לחימה) ואמרנו להם לזוז הצידה. הנוסע הרביעי לבש מעיל עור. אמנם היה חודש דצמבר, אבל אותו יום היה חם מהרגיל. אותו נוסע היה מחבל מתאבד שהיה בדרך לביצוע פיגוע באחד ממופעי חנוכה".


 

טוב אני חייב להוריד משהו מהלב שיושב לי כבר יומיים, בערך מאז ששמעתי על החייל שוידא הריגה במחבל שניסה לרצוח אותו.לפני כן...

Posted by Dror Zicherman on Saturday, March 26, 2016

 עריכת תוכן 103FM: אסף נבו


גבי גזית כל בוקר ב"רדיו 103FM" ב-10:00