"ענף הבשר נגוע, המחלה נטועה בפנים, יש פה פיתוי גדול מדי”, אומר יענקל’ה שיין, יועץ קולינרי של מסעדות בארץ ובעולם. "אין מספיק בשר איכותי בארץ ובטח שלא במחיר נורמלי. המדינה קצת מיתממת, הם הרי יודעים על זה. כל שנה תופסים מכולות שלמות שמוברחות לארץ, וזה לא הסתיים”.

דבריו של שיין נאמרים על רקע חשיפתה בתחילת השבוע של רשת של ישראלים ופלסטינים שלפי החשד הבריחו בשר לבתי עסק בישראל תוך זיוף של תאריכי תפוגה, שחיטה וכשרות. על פי החשד, הבשר שהוברח בצורה לא חוקית לישראל נמכר למסעדות מובילות ברחבי הארץ. יממה לאחר חשיפת הרשת בידי מפקחי יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות והיחידה המרכזית במשטרת ישראל מחוז ש"י, בוצעה פשיטה על מפעל בכפר כנא בגליל התחתון, שבה הוחרמו כ־12 טונות של בשר פסול למאכל. בפשיטה, שבוצעה על ידי המשטרה והפיקוח החקלאי במשרד הבריאות בכפר כנא, נמצא בשר שעל פי החשד מקורו ברשות הפלסטינית ומקורו מבעלי חיים כמו גמלים, סוסים וחמורים.

לאחר החשיפה מיהרו כמה מסעדנים להגיב ואמרו כי אין ביכולתם לשלוט באישורים שמובאים להם על ידי ספקים. כך למשל, השף לירן גרודה כתב אתמול ב”מעריב השבוע” כי “הקורבן האמיתי פה הן המסעדות, שהאמינו בתום לב לספק... העליהום על המסעדות בעקבות הדיווחים ופרסום השמות היה מטורף, והנזק הוא גורף... נראה לכם שמסעדן אשר השקיע מיליונים במקום שלו יכניס בשר או מוצר כלשהו שעלול לפגוע באותה מערכת יחסים?”.

האם בפרשה הנוכחית ניתן להפנות אצבע מאשימה למסעדנים או שהם אכן קורבנות של סיטואציה שיש לאכוף?



"מביך ומפחיד"


לפי נתוני משרד החקלאות, מתחילת שנת 2016, סוכלו ניסיונות הברחה של כ־39,000 ק"ג בשר מוברח. בשלוש השנים האחרונות סיכל משרד החקלאות 363 ניסיונות הברחת בשר, כ־729 טון.

על פי החשד, שיטת הברחת הבשר מהרשות הפלסטינית למסעדות בישראל עובדת כך: יבואן פלסטיני רוכש בשר המיועד לרשות הפלסטינית בדרום אמריקה ומייבא אותו ארצה לנמל חיפה. מהנמל בחיפה הסחורה מועברת למחסן בכפר א־רם, ומשם הבשר מוברח בשיטות שונות לשטחי ישראל דרך מחסומים שונים בתת־תנאים המנוגדים להנחיות השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות ובמשרד הבריאות.

הסחורה המוברחת מגיעה למחסן באזור התעשייה עטרות, שם היא נארזת מחדש תוך זיוף חותמות הכשרות, תאריכי התוקף ואישורים וטרינריים. לאחר אריזת מוצרי הבשר מחדש, הם מופצים למסעדות מובילות ובעלות שם, וכן לחנויות שונות לממכר בשר.

"משרד החקלאות מבצע באופן מתמיד אכיפה לסיכול ניסיונות הברחה ומכירה של מוצרים מן החי ושל בשר לא מפוקח משטחי הרשות הפלסטינית למדינה", אומר רואי קליגר, מנהל יחידת פיצו"ח, יחידת האכיפה והחקירות המרכזית של משרד החקלאות. "בזכות שיתוף הפעולה עם היחידה המרכזית במשטרת ישראל מחוז ש"י, התחקינו לאורך זמן אחר משלוחי הבשר שצריכים להגיע לשטחי הרשות הפלסטינית ומנענו את הפצת הבשר שנועד למכירה בכל הארץ".

“לשמחתי, לא עבדתי עם הספק הזה, אבל אין ספק שזה יכול היה לקרות גם לנו”, אומר השף שגב משה, שנמצא בענף כ־30 שנה ועדיין הופתע משערוריית הבשר הנוכחית. “אני מקווה שמי שעשה זאת בזדון - יהיה לו מספיק כסף בחיים לממן את התרופות שבהן אלוהים כבר ידאג לו למחלות. מדובר פה בחיי אדם, וחבל שכך אנשים מתנהלים. מביך ומפחיד כאחד”.

“זה יכול היה לקרות גם לנו". שגב משה. צילום: אריק סולטן“זה יכול היה לקרות גם לנו". שגב משה. צילום: אריק סולטן

“איך עוברות כל כך הרבה משאיות עם כל כך הרבה בשר מהשטחים?” תוהה גם השף אבי לוי, בעל המסעדות “המוציא”, “בית הכוון” ו”צ’יריפום”. “איך אין על זה ביקורות? איך הן לא נעצרות לבדיקה?”.

לוי עצמו היה בעין הסערה בדצמבר האחרון, כאשר משרד הבריאות טען כי נמצאו ליקויים חמורים במסעדת "המוציא" בעת ביקורת שנערכה במקום. בשל הממצאים, ובהוראת הרופאה הווטרינרית המחוזית, הושמדו אז 500 ק"ג של מוצרי בשר אסורים לשימוש. לוי טען אז כי מדובר ב”פשיטה מתוקשרת” וקרא ללקוחות להגיע בעצמם למסעדה ולשפוט את איכות המזון.

לדברי לוי, תהליך העבודה עם הספקים הוא הליך מסודר, והוא אמור למנוע ממסעדנים לחבור לאנשים הלא נכונים. “כשאני מקבל הצעה מספק, אני נכנס להליך של בדיקה. בודקים את החברה שעליה הספק מדבר, בודקים את האישורים הווטרינריים, וברגע שרואים שהכל בסדר, אפשר להתקדם. אבל אני יודע שפה זה גם נעשה והציגו את כל האישורים, והכל נראה בסדר. גם המחיר לא היה הרבה יותר זול, אלא בכ־10%, שזה סביר. זה לא מדליק נורה אדומה".

ואכן, סוגיית המחיר עשויה להעיד אם מדובר בבשר מוברח. “צלעות טלה שוחטים בארץ בגודל מסוים, ויום אחד הופיעו בשוק צלעות מטלאים קטנים שלא שוחטים בארץ, והן נמכרו במחיר זול יותר”, מספר שיין. “כל מי שמבין בבשר היה צריך לדעת שלא יכול להיות שהבשר הזה נשחט בארץ ונמכר כסחורה מקומית".

“מה שמדהים פה זו רמת הזיוף”, מוסיף לוי. “אני מעריך שיש פה לא מעט קורבנות שנפלו לסיפור הזה, וחשוב להבין שהם נפלו קורבן. יש לא מעט הברחות לארץ. למה הכותרות לא מופנות למקומות הנכונים?”.

לדברי לוי, הוא עצמו היה בעבר בסיטואציה שבה ספק ניסה למכור לו בשר לא ראוי למאכל. “לפני שנתיים וחצי נכנס אלי ספק שרצה למכור לי בשר שתאריך התפוגה שלו עבר”, הוא מספר. “אם הייתי בן אדם לא לויאלי, הייתי יכול לקנות, לפרק ולבשל בשר בחצי מחיר ולהרוויח יופי של כסף, אבל ברור שבחרתי לא לעשות את זה מתוך נאמנות ללקוחות וגם מתוך לויאליות לעצמי. יש אלמנט של כבוד ואחריות כבעל עסק שאנשים באים לאכול אצלו, וזה תמיד צריך ללוות אותך”.

“מה שמדהים פה זה רמת הזיוף". אבי לוי. צילום: בועז לביא“מה שמדהים פה זה רמת הזיוף". אבי לוי. צילום: בועז לביא



בלי פאניקה


“אני לא מכניס בשר קפוא, בשר מעובד”, מספר רפי כהן, בעל מסעדת “רפאל”. “אני קונה ישירות מספקים של משחטות, וכל עבודה של קצבות נעשית בתוך המטבח אצלי. אני לא קונה שום דבר מוכן. אני לא חי את עולם הבשר הקפוא”.

אתה חושש מאיכות הבשר?
“אני לא חושב שיש בעיה, אני פשוט לא רוצה לעבוד עם בשר קפוא. בשר טרי עולה פי שלושה, אבל אני לא מכניס למסעדה שלי שום דבר שאני בעצמי לא יכול לאכול”.

“לא מכניס מה שאני לא הייתי אוכל". רפי כהן. צילום: נאור רהב“לא מכניס מה שאני לא הייתי אוכל". רפי כהן. צילום: נאור רהב

לדעתו של שיין, אחת הדרכים לצמצם את היקף הברחת המזון מהשטחים היא רפורמה בהכשרת הבשר. “העובדה שאפשר לייבא בשר רק עם כשרות ישראל היא השגיאה החמורה ביותר”, הוא אומר. “זה יוצר מצב מגוחך לגמרי, שבמסגרתו אסור לייבא בשר שהוא לא תחת השגחה של סמכות דתית ממשלתית. הסמכות ניתנה לידי הרבנות הראשית, והכל מתנהל סביבם. בסופו של דבר מה שקורה זה שמוברח בשר לא כשר לשטחים, ואז הוא מגיע לארץ”.

“אני ממליץ לציבור לקנות במקומות מפוקחים, לאכול במסעדות שלא נראות מפוקפקות”, אומר ד”ר נדב גלאון, מנהל השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות. “כל רשות מקומית חייבת לתת יחד עם משרד הבריאות רישיון עסק ולעשות ביקורות. דווקא לעסקים הגדולים יש מערך פיקוח יותר ממה שהמדינה מחייבת אותם, שעושה להם בקרת איכות. יש שינוי לטובה במדינת ישראל וגם הציבור יותר מודע. מה שלא מפוקח ולא מבוקר - לא צריך לאכול. יש סיכון בדברים האלה, אבל לא צריך להיכנס לפאניקה, ואם יש חשד אז לדווח”.

“יכול להיות שהמסעדנים בפרשה הנוכחית היו בורים או נפלו קורבן”, מסכם שיין. “יכול להיות שהם לא בדקו כמו שצריך, אבל אי אפשר להסתתר מאחורי הטענה ש’לא ידעתי כלום, לא ראיתי, לא שמעתי’. זה קצת מוזר. ואם ככה, אז שיהיו יותר מקצועיים”.