ישראל 2016. שבועיים לפני ליל הסדר ואלפי ניצולי שואה לא יודעים איך יעשו את החג. "בכל שנה אנחנו מחכים לשמוע מאנשים טובים שיעזרו לנו לעשות את החג. אני לא חושב שהיינו צריכים להגיע למצב הזה, אבל זה המצב שלנו", כך נשמע ישראל דנציגר, ניצול שואה תושב שכונת מחנה דוד בחיפה.
ישראל ורעייתו רונית, המרותקת לביתה כבר שנה וחצי בגלל מחלה, כמעט לא יוצאים מפתח ביתם. "אני לא יכול לעזוב את אשתי, היא אישה חולה וגם אני לא הכי בריא. אם אני צריך משהו אני יוצא לפתח הבית ומבקש ממישהו שיביאו לי מהמכולת".
ישראל, יליד 1941, איבד את אמו בשואה בזמן שאביו נלחם בנאצים. "הגרמנים חיפשו אותנו בנרות והרגו כל יהודי שנקרה בדרכם", הוא נזכר. "אמנם הייתי רק בן 3, אבל אכזריות כזו וחרפת רעב לא שוכחים לעולם".
אחרי שעבר את זוועות השואה נדמה כי לדנציגר מגיע קצת מרגוע באחרית ימיו, אבל בשיחה איתו הוא מתאר אדישות כמעט מוחלטת מצד המדינה. "לרוב נזכרים בנו רק לפני פסח או ראש השנה, אז עולה הנושא לסדר היום. בשאר הימים אנחנו פשוט נשכחים", הוא אומר בעצב, "אנחנו מצליחים לשרוד בזכות האנשים הטובים של עמותת יד עזר לחבר, שעוזרים לנו כל השנה. הם היחידים שלא שוכחים אותנו. כל חודש הם עוזרים לנו במאות שקלים. מנכ"ל העמותה שמעון סבג מטלפן אליי בעצמו ושואל לשלומי. הוא שולח לי ארגזים של מוצרים ועושה את הכל כדי לעזור, אבל גם ליכולת שלו יש גבול. חייבים לעזור לו, אחרת איך הוא יסייע לנו?".
דנציגר מגלה כי הוא מקבל תמיכה כניצול שואה ותמיכה מהביטוח הלאומי, אבל זה לא מספיק כדי לנהל אורח חיים נורמלי. "לפעמים יש התלבטות בין אוכל לתרופות", הוא מספר והלב נצבט. לדבריו, בנו שמתגורר באמריקה עוזר ככל יכולתו. בנוסף, יש לו בת המתגוררת בפנימייה בשל היותה אוטיסטית. "החיים לא פשוטים", הוא אומר ומנסה בכל כוחו לא להישמע מיואש.
עמותת יד עזר לחבר משכנת כמאה ניצולי שואה במתחם קריית החסד שהקימה בשכונת הדר בחיפה. היא דואגת מדי חג ליותר מאלף ניצולי שואה שנותרו לבד. נכון לעכשיו הצליחה העמותה לגייס תרומות המספיקות ל־700 ניצולי שואה, מה שאומר שנותרה עוד הרבה עבודה לפניה. "אנחנו קוראים לכל מי שיכול לעזור שיעזור כדי שניצולים יקבלו מבעוד מועד את המצרכים והארוחה לחג", מבקש סבג.