בתחילת השבוע פרסמנו סקר של מכון סמית שערכה עמותת "חסדי נעמי" ושהצביע על חששם של כמעט מחצית מהישראלים מהידרדרות לעוני כש-18% מהציבור מכירים לפחות אדם אחד שמסתייע בעמותות רווחה. בימים שלאחר פרסום הכתבה הגיעו אלינו עשרות פניות של אנשים קשי יום שביקשו לדעת כיצד להגיע לעמותות הסיוע, אחרים ביקשו פשוט לספר את סיפורם בתקווה שהדברים ישנו משהו. המספרים הפכו לפנים ושמות. בלטו ביניהם חיילים בשירות סדיר בצה"ל, חלקם מסתייעים בשירותיה של "חסדי נעמי", שרק רצו לתת מילה טובה על הסיוע שהם מקבלים אבל סיפוריהם של שניים מהם, שהסכימו גם להתראיין, מדברים בעד עצמם.

לוחם מחטיבת גבעתי, ע' בן ה-21 יליד הארץ, מספר: "אני משרת בקרבי והיציאות שלי פה קשות ככה שאין לי את הזמן ללכת לעבוד ואני מתקשה לסגור את החודש יותר מאחרים. האמת היא שאני חייל בודד. יש לי רק בת דודה רחוקה בארץ אבל אנחנו לא בקשר. המשפחה שלי לא בארץ, הם עזבו לחו"ל. אני מנסה בחופשות לעבוד כמה שאני יכול וברור שבצבא מודעים למצב שלי ועוזרים כמה שהם יכולים, אם זה ת"ש (תנאי שירות) מפקדים כשהם יכולים לשחרר אותי ב-17 יום שאני סוגר לאיזה יום לעבוד אז הם עושים את זה כחלק מהת"ש. בחופשות אני גר בבית החייל".

אבל ע' בכל זאת מסתייע גם בתרומות מזון מ"חסדי נעמי" ולכן הגיע אלינו, אז נשאלת השאלה מדוע והוא מסביר: "הכרתי את העמותה דרך חבר מחוץ לצבא. פשוט בבית החייל הארוחות עולות קצת כסף ולא תמיד יש לי לשלם, ככה שיש לי לפחות למי לפנות". ע' מבוייש ולא מסכים לספר כיצד ביקש את הסיוע במזון אבל מודה שרוב מפקדיו וחבריו ליחידה יודעים על מצבו ומודה: "בהתחלה התביישתי אבל כשאתה סוגר בבסיס כל כך הרבה זמן ואתה חי עם האנשים שאתה אוכל איתם מאותן מנות קרב זה נהיה כמו משפחה. אני מתארח מדי פעם אצל חברים, בליל הסדר אני לא יודע איפה אני אהיה. אצל חבר נראה לי. אני מתמודד עד כמה שאפשר".  
על אף המצוקה, החייל הושם בבסיס סגור, בסיס צה"ל. צילום: פלאש 90על אף המצוקה, החייל הושם בבסיס סגור, בסיס צה"ל. צילום: פלאש 90

 

חייל אחר שפנה אלינו, י' שגם הוא יליד הארץ בן 21, נאבק לצאת משירות קרבי ומבסיס סגור במהלך השנה הראשונה לשירותו. הוא בן להורים גרושים ואמו שעובדת בחצי משרה מפרנסת אותו ואת שלושת אחיו הקטנים, אחד מהם הוא ילד עם צרכים מיוחדים. החמישה מתגוררים בדירה שכורה של שני חדרים והמשפחה מוכרת לשירותי הרווחה ובכל זאת י' הושם תחילה בבסיס סגור.

אחרי "הרבה בלגאן שעשה", כדבריו, הוא הועבר לבסיס פתוח – אבל כזה המרוחק שעתיים נסיעה לכל כיוון ממקום מגוריו. בכל זאת הוא מצליח להגיע מדי ערב כמעט לעבודתו כדי לסייע לאמו בפרנסת המשפחה. "אני מכיר את אחד המתנדבים בחסדי נעמי שידע שהמצב בבית לא משהו. עזרתי בעבודה עוד לפני שהתגייסתי אבל בצבא לא התחשבו בזה, אמרו לי שיעזרו לי ויתנו לי תמיכה אבל זה לא הספיק כי המזונות של אבא מכסים רק את שכר הדירה בקושי. כמה הצבא כבר יכול לעזור? פה ושם נותנים מענק סיוע כמו תלושי קנייה מדי פעם? זה לא יכול לפרנס משפחה.

"הייתי חייב לעבוד. הגעתי עד לקצינת ת"ש אוגדתית, כולם ידעו מה המצב בבית. המפקד שלי אמר לי 'אם אין לך מה לאכול בבית מצידי תישאר בבסיס'. היום אני קם ב-05:30 כל יום ומגיע לבסיס ב-08:00. כולם משתחררים ב-17:00 אבל אני היום כבר יכול להשתחרר ב-15:00 כדי להספיק להגיע לעבודה. עדיין אני צריך את הסיוע כי לא תמיד יש לנו מספיק אוכל לשבתות או עכשיו בשר או דגים לחג. אני גם לא יכול לעבוד משרה מלאה וגם עד שחזרתי לעבוד צברתי הרבה חובות של פיגורים בתשלומים של חשבונות וחובות לבנק. זה הגיע כבר להוצאה לפועל שהיו בבית אצל אמא שלי וכבר לקחו דברים".

כש-י' אומר 'צברתי' הוא מתכוון למשפחתו עליה הוא לוקח אחריות מלאה כראש משפחה. אנחנו שואלים על האחריות הכבדה שמוטלת עליו והוא אומר: "גם הבן אדם הכי חזק נשבר לפעמים, אבל אני לא יכול להתפנק. אין לנו משפחה מורחבת שיכולה לעזור לנו". 

המלאך של החיילים: "התופעה רחבה ועצובה מאד"

י' שלח אותנו אל ישראל מייזלר, ראש סניף "חסדי נעמי" בירושלים שמסייע לו ומסתבר לעוד חיילים רבים, גם באמצעות העמותה וגם אישית. "לצערי הרב זה קורה המון. אנחנו אורזים סלי מזון ויש לנו חיילים שמגיעים כל שבוע להתנדב מכל מיני יחידות. כמעט בכל קבוצה כזאת שמגיעה יבואו אלי המפקד או המפקדת ויצביעו בלחש על אחד החיילים וישאלו אם יש מצב לארגן לו סיוע.

מתנדבי עמותת חסדי נעמי". צילום: יוסי זמיר, פלאש 90מתנדבי עמותת חסדי נעמי". צילום: יוסי זמיר, פלאש 90


"לא מדובר רק על חיילים בודדים, יש הרבה יותר חיילים עם משפחות במצוקה ואנחנו לא מנסים לבוא במקום המדינה, כל המשפחות האלה מוכרות לרווחה. עשרות חיילים נעזרים בנו על בסיס קבוע. אם הייתי סופר את החיילים בשנים שאני בעמותה, שלקחו ארגז מזון באופן חד פעמי עם פנים מבויישות ולא חזרו הייתי מגיע להרבה יותר".

 מייזלר מפציר: "שכל אחד שקורא את הכתבה הזאת יחשוב איך הוא יכול לעזור. כל תרומה תסייע אבל לאו דווקא דרכנו. כל אחד יכול לעשות משהו". והטלפון לתרומה של חסדי נעמי הוא 1800-677-777. 

"הצבא מפנה עורף לחיילים הנזקקים"

ח"כ מאיר כהן (יש עתיד), שר הרווחה בממשלה הקודמת, עוסק רבות בנושא החיילים הנזקקים. בראיון ל"מעריב השבוע" כשהוא שומע את עדויות החיילים, ליבו נחמץ: "כשכיהנתי כשר הרווחה הצעתי למשרד הביטחון שיתוף פעולה. שנקבל מהם אינפורמציה על החיילים הנזקקים ונייצר להם סל תקציבים משותף. תשובת משרד הביטחון היתה 'בחיילים אנחנו מטפלים ולא אתם'. אז עניתי להם 'תקציב הרווחה בצה"ל כולו הוא 300 מיליון ₪ לשנה. תקציב הביטחון הוא 72 מיליארד ₪. חייבים לפחות להכפיל ל-600 מיליון ₪ בשנה את תקציב התמיכות בחיילים נזקקים". כהן מדגיש: "גם במערכת הביטחון, כמו במערכת האזרחית העניים נתפסים כחטוטרת על גב החברה. חיילים עניים בצבא הם לא 'הילדים של כולנו' וגם לא של הצבא לצערי. הצבא מפנה להם עורף. משרד הביטחון הוא מדינה בתוך מדינה".
לדבריו חייב צה"ל לבחון מחדש את כל מערך הת"ש: "אי אפשר שחיילת בת 18 שהכשרתה היא כמה שבועות, או מפקד ישיר, יכולים לעשות תפקיד של עובדת סוציאלית. לכן צה"ל חייב להכשיר ולקלוט עובדים סוציאלים. צה"ל יכול להרשות לעצמו לגייס 300-400 עו"סים ולשלב אותם ביחידות ובפלוגות באנשי קבע. הצבא לא מוכן לעשות את זה. זאת רק שאלה של חלוקת תקציב. חיילים קרביים מספרים לי שהם חוזרים הביתה בלי שקל בכיס וזה עצוב וקורע את ליבי."

"פני הצבא כפני החברה"

גורם בכיר באגף כח האדם במטכ"ל אומר בשיחה עם "מעריב-השבוע": "ישנם בצה"ל-חובה 6,200 חיילים בודדים, כ-3,000 חיילים זכאי תשמ"ש (תשלומי משפחה) ומעבר להם יש סדר גודל של כ-30 אלף חיילים נזקקים שלא עומדים בתבחיני סיוע קבוע ושזכאים למענקים, לתווי מפקד וסיוע אחר, לכ-20 אלף מתוכם יש אישורי עבודה. חשוב להבין שתשמ"ש ניתן לפי אותם תבחינים של הבטחת הכנסה מביטוח לאומי ועדיין גבוה הרבה יותר, כך שמשפחה שיש בה חייל תקבל יותר מאותו הרכב משפחה שאין בו חייל". על הטענות שעלו בכתבה לגבי מערך הת"ש אומר הגורם הבכיר באכ"א: "נכון שמדובר בבנות צעירות אבל מדובר בבנות מהיותר איכותיות שמתגייסות לצה"ל ואסור לשכוח שארגז הכלים לסיוע כלכלי של משק"יות וקצינות הת"ש הוא מאד גדול - ממענקי יחידה, דרך קרן סיוע ועוד. לאף פקיד סעד באזרחות אין חופש החלטה  וארגז כלים כזה. מלוחמים אנחנו לא מצפים לעבוד. אבל חיילים עורפיים יכולים לעבוד ומאד הקלנו את תנאי היתר העבודה הפרטית לחיילים". 
ומה לגבי הטענות החוזרות של מאות חיילים עריקים מיחידותיהם? "יש חיילים נזקקים בכל הצבא, לא רק עורפיים. אף אחד לא מתווכח עם זה. ברור שיש מקרים שלמרות כל הסיוע שהצבא יודע לתת יהיו מקרים לא מספקים אבל פני הצבא כפני החברה. החיילים האלה נולדו למשפחה נזקקת וישתחררו אליה. בחלק מהמקרים מדובר בסיטואציות באמת קשות. תקציב הת"ש חיילי חובה השנתי עומד כיום על 400 מיליון ₪ והוא רק גדל בניגוד לתקציבים אחרים בצבא. גם אם היה לנו פי שניים מזה אנחנו לא יודעים להפוך משפחה מתחת לקו העוני למשפחה מעל קו העוני ואנחנו לא חושבים שזה תפקיד הצבא. ובכל זאת עושים הכל כדי להגיע אליהם ולבתים שלהם". על טענת הלוחם הבודד מגבעתי מבהיר צה"ל: "הארוחות בבתי החייל לחיילים בודדים ניתנות חינם. זה נושא שמצריך בדיקה פרטנית כי הטענה שלו תמוהה ומטרידה אם הוא חייל בודד שגר בבית חייל יש לו ארוחות נקודה. הוא לא אמור להיסמך על עמותה".