רחוב קרליבך, שעות הערב. אני עושה את דרכי למרכז תל אביב על הטוסטוס. קצת לפני הפנייה לרחוב הארבעה סירנה מיללת מאחורי. בעקבות הצליל מגיע אמבולנס וחולף על פני במהירות. הוא הראשון מבין שורה של רכבי הצלה שדוהרים לאותו היעד. ניידת עוקפת אותי ופונה לרחוב הארבעה. אני אחריה, עדיין לא מבין מה קורה.
באזור הסינמטק, המולה. קול נפץ נשמע. אולי זאת ירייה. קשה לזהות בדיוק במה מדובר. שוטרים מתרוצצים עם נשק שלוף. אני יורד רגלית לעבר ההתקהלות. 
על הרצפה במרחק עשרה מטר לערך שוכב אדם, לגופו חולצה לבנה ומכנס שחור. שניות לפני כן נורה. שני שוטרים מתחבטים אם לגשת אליו. ירייה נוספת ופיצוץ חורכים את האוויר. כוחות חמושים פורקים נשק. הדיון בין השוטרים האם להתקרב אל המחבל הופך לצעקות. פקודות. בזווית העין אפשר לראות שהמחבל זז. כרגע בחיים. ידו מדממת. מישהו מנסה לברר אם יש על גופו חגורת נפץ. ניגשים אליו שוטרים נוספים  תופסים בזרועותיו, אוזקים את ידיו. הוא צורח. האזרחים בזירה חיוורים. מבוהלים. אישה בוכה. שוטרת מנסה להרגיע אותה בזמן שהיא בעצמה רועדת ומזיעה. עוברי אורח נוספים מתבצרים במסעדות.

לאט לאט מגיעים דיווחים על היקף הירי במתחם שרונה. בין השוטרים עובר רחש ומתברר שיש פצועים והרוגים. שוטר צועק שמחבל נוסף מסתובב וחייבים להישאר מסוגרים וחבויים. נהג מונית נרגש ניגש אלי וטוען שראה את הירי. פתאום ארבעה שוטרים פותחים בריצה לכיוון שרונה. בקשר מדווחים שיש חשוד נוסף בחנות מקס ברנר במתחם. אני רץ לצדם. האייפון מצלם. יש פחד באוויר. במקביל אצבעותיי מצייצות ומדווחות על האירוע ביטחוני. מפיקים מרשתות זרות שמבקשים להשתמש בצילומים שהעליתי דורשים ממני מענה מידי. אחותי וזוגתי מתקשרות בלחץ. ככל שהרגעים נוקפים מתברר שיש שלושה נרצחים ופצועים נוספים.

טרגדיה. אסון. הנה מגיעים כמה חברי כנסת למקום. אלוהים יודע מה יש להם לעשות כאן. אני מתחנן בפני השוטר שייתן לי להגיע לטוסטוס שלי בקצה הרחוב. המוח שלי דורש ממני לצאת משם. לעוף, אבל האזור הפך לאטום וסגור. המחבל מפונה לאמבולנס. אחרי בקשות מתמשכות קיבלתי אישור לגשת. עולה על טוסטוס. מתניע. שני רחובות ליד אנשים יושבים במסעדה ואוכלים. זאת תל אביב. זאת המציאות בישראל, ובאירוע הזה היא שרקה לי ליד האוזן.