משא ומתן חשאי התקיים בין ישראל לחמאס ונחשף הבוקר (שני) כי הוא התנהל סביב שחרור גופות החיילים הדר גולדין ואורון שאול והאזרחים הנעדרים אברה מנגיסו והישאם א-סייד. גבי גזית שוחח בנושא ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם רמי איגרא, לשעבר ראש חטיבת שבויים ונעדרים במוסד, שאמר: "זה לא חדש. החמאס עושה את התרגיל הזה כל פעם. מה שחשוב זה שאנחנו לא ניפול לתוך התרגיל הזה".
"עסקת שליט ותוצאותיה לימדו אותנו מספיק שעם כל הכאב, הצער וההשתתפות בכאב המשפחות, המדינה צריכה לראות את זה בצורה שמדינה צריכה לראות תהליך כזה, ולפעול על פי המלצות ועדת שמגר, שהן פשוטות: לא ניתן כלום, חייל בעד חייל, גופה בעד גופה, נקודה", אמר איגרא והוסיף "אין משא ומתן. כל ניסיון שלנו, להיכנס לתוך המערבולת הזאת שהחמאס מייצר, לשחרר רוצחים לרצוח שוב, מייצר מצב שבו כל גופה שהייתה צריכה לבוא לקבר ישראל הופכת לנשק אסטרטגי בידי החמאס, ומי שהופך אותה לנשק אסטרטגי זה אנחנו ולא הם, ברצוננו המוסבר, אבל הלא הגיוני".
גזית שאל מה אם בדרך נס אורון שאול חי, ואיגרא השיב: "גם כאן נוסחת שמגר עובדת, היא התייחסה לחיילים חיים כמו גלעד שליט. היא התייחסה לעובדה שמדינת ישראל, כתוצאה ממערבולת חברתית וממסע פרסום מאוד אגרסיבי, יצרה מצב, שבו ראש הממשלה, שמענו לאחרונה, כדי להניא את הציבור מהמחאה החברתית, שחרר 1,100 רוצחים, שחלקם חזרו לרצוח ויש כבר הרוגים שהם תוצאה של עסקת שליט. מה יאמרו המשפחות האלה? עכשיו, מדינת ישראל לא יכולה להציב את עצמה במצב הזה, עם כל הכאב של משפחת שאול ועם כל הכאב של משפחת גולדין ועם כל ההזדהות שלנו איתן. אנחנו מזדהים איתן, אנחנו מבינים אותן, אבל לדעתי גם הם מבינים אותנו".
גזית לא הסכים, וטען שהורה, תמורת השבת גופת בנו, ישחרר יותר מ-50 מחבלים. "יכול להיות, וזו זכותו", השיב איגרא. "אני הייתי פעם בתוכנית טלוויזיה עם טומי לפיד, שאמר 'אני בשביל יאיר משחרר את רמת גן', וזה לפני שיאיר נכנס לפוליטיקה. אז לו מותר להגיד את זה, אבל אני בתור מדינת ישראל לא משחרר אף אחד". "זה אומר שאם חייל חי נופל בשבי, לפי נוסחת שמגר, אחת דינו לא לחזור לעולם?", שאל גזית. "לא", השיב איגרא, "דינו לחזור לאחר יותר זמן, לאחר שהצד השני יבין שאין עסקה. אחרת, לא שהוא ייפול בשבי במקרה, הוא ייפול בשבי במתכוון, הוא הפך למטרה בפני עצמה. מדינת ישראל משקיעה מאות מיליוני דולרים בנכסים אסטרטגיים כמו אף-35, ומה קרה לנו? חטיפת חייל דינה כמו אף-35. חטפתי חייל, יצרתי מאזן אימה אסטרטגי. ומי שמייצר את המאזן הזה זה לא החמאס, זה אנחנו, בנכונות שלנו".
"לכמות יש משמעות מוסרית"
"כשמסתכלים על הניסיון ההיסטורי של האמריקאים, הם לא מנהלים משא ומתן. יש להם חטופים ונעדרים וכן הלאה, אבל זה לא נכס אסטרטגי. זה לא תהליך סוציאלי שמרעיד את אמריקה בכל פעם שנופל בשבי חייל אמריקאי, ונופלים בשבי, אמריקה משחררת אחד כנגד אחד. ויכול להיות שהמחירים שמשלמים החייל הזה ומשפחתו הם כבדים מנשוא, אבל צריך לראות את זה גם בראי העתיד, כי לא רק שהם כבדים מנשוא, הם גם מצילים חיים של אחרים. מה תגיד אשתו של אותו סגן ניצב, שנרצח בערב פסח, על ידי אחד ממשוחררי שליט? מה מותר דמו מדמו? והוא לא היחידי, יש כמה וכמה נרצחים כאלה, שדמם ונפשותיהם חשובים לנו לא פחות. ואנחנו צריכים לעשות את החשבון הזה שהוא חשבון אכזרי, אבל מאוד מוסרי. לכמות יש משמעות מוסרית. כשנרצחים עשרה אנשים בתמורה לשחרורו של אחד, צריך לא לשחרר את האחד".
"אבל אם תיפול בשבי פלוגת חיילים, הכל יתרסק ויתחיל מהתחלה", אמר גזית. "לא צריך פלוגה, מספיק חיילת", השיב איגרא. "אם חיילת תיפול בשבי המדינה נרעדת. אבל אנחנו, כדי שהיא לא תיפול בשבי וכדי שהיא לא תיחטף, כדי שיהיה ברור לנו, ראש הממשלה צריך פעם אחת לעזוב את השיקולים האלקטוראליים והפוליטיים שלו, ולהציב עמדה ברורה, קו שממנו איש לא נסוג. וגם אם תיפול חיילת, וזה יקרע את ליבנו, לא יקרע את ליבנו פחות מותו של אחד מאלה שיירצחו על ידי משוחררי העסקה לשחרורה". גזית שאל את איגרא מה היה אומר אם היה מדובר בבתו, ונענה: "כאבא אני יכול לצעוק חמס, אבל אחרי שאני אצעק והמדינה תחליט, אני אבין אותה, למרות שאני כרגע חוזר הביתה ואשתי שמה לי נבוט בראש".