גבי גזית פתח את תוכניתו ב"רדיו ללא הפסקה" בהשוואה בין האסיר והאסירה שצפויים להשתחרר: "אתי אלון לא נגעה בבשרו של אדם, לא השפילה, לא נהגה באלימות, לא גרמה לטראומה פסיכולוגית אצל אנשים שהיו כפופים לה. קצב המשיך להתנצח, להילחם, להכחיש ולהכפיש את הקורבנות שלו".

זה יקרה מחר. אישה אחת וגבר אחד יקומו בבוקר בבית הכלא ויתייצבו לפני ועדת השחרורים. שניהם יישאו תפילה, שבפעם הזאת תיעתר הוועדה לתחינתם ושאת סוף השבוע כבר יבלו עם משפחתם בבית. אתי אלון ומשה קצב, שני עבריינים, אך לפחות אחד מהם הוא קורבן להלכי רוח עקומים בציבור ובבתי המשפט.

קצב ואלון מגיעים לוועדת השחרורים, כל אחד והחבילה שלו. אלון אישה קטנה מהפרברים שלא עמדה בלחץ של אחיה וכמיטב המסורת, שבשביל המשפחה עושים הכל, שלחה ידה בכספי הבנק בו עבדה ושאבה ממנו סכומי עתק. קצב לא פתח את ה'חנות' של מכנסיו בשביל לעזור למשפחה, אלא כדי לעזור לדייר שחי במכנסיו. אתי אלון הייתה באותה עת פקידה אלמונית שאף אחד לא ספר. קצב היה באותה עת משועי הארץ, חבר כנסת ושר ונשיא מדינה.

אלון לא נגעה בבשרו של אדם, לא השפילה, לא נהגה באלימות, לא גרמה לטראומה פסיכולוגית אצל אנשים שהיו כפופים לה, כי לא היה אף אחד כזה. אלון הייתה, עד לרגע בו אחיה הסורר והעבריין ביקש ממנה לעזור, אישה נורמטיבית כמו כולנו. אלא שמערכת הערכים המעוותת שלה הביאה אותה לעבור על החוק, כדי להציל את אחיה מפני כנופיות פשע. קצב באותה עת נהנה מכל מנעמי השלטון, איש עשיר ומקושר, בעל עוצמה פוליטית, שהגיע לבית נשיא המדינה. במקום להודות לאל הטוב שהביא אותו לשם, ללא כל סיבה נראית לעין, המשיך להתעלל בנשים.

כמעט חמש עשרה שנים שתקה אתי אלון ונשאה את מאסרה בדממה, לא התכחשה למעשיה. למען האמת, הייתה זו היא שהתייצבה במשטרה כדי להודות במעשיה. ואילו קצב, לא רק שלא הודה ולא הפנים ולא הסתגר לחשבון נפש לארבע השנים, אלא תקף את התקשורת וכינה את המהלך "סוף לציונות". פעם אחר פעם נדחתה בקשתה של אלון לשחרור מוקדם, כי הפרקליטות המפוארת חשבה שצריך להמשיך ולגרום לה להירקב בכלא, פי שניים או שלושה מעבריינים אחרים. אנסים באו והלכו הביתה, רוצחים יצאו בשליש, כמעט כל אוכלוסיית הכלא התחלפה ב-14 השנים שחלפו, ורק סמל השחיתות והרוע המשיכה לשבת שם, כי לאתי אלון אין חבורה ואין תקשורת ואין פעילים ואין יחצנים ואין עורכי דין יקרים עם מהלכים. אלון נפלה קורבן להלך הרוח לפיו חיי אדם וגופה של אישה זה משהו שאפשר לסלוח לפוגע, אבל מי שנוגע בבנק - אחת דינו.

נכון לרגע זה, האנס ריצה ארבע שנים והאישה שלקחה כסף לא מעניים, לא מאלמנות ולא מיתומים, אלא מבנק מצ'וקמק, שלא שם לב שפקידה שלו פותחת 200 חשבונות, כרבע מכלל החשבונות שהיו בו, ושואבת אליהם את כספי הפיקדונות, כשגם מנהל הבנק וגם המפקח על הבנקים בבנק ישראל המשיכו לנחור בשלווה, כי הם אלה שהיו צריכים לשבת במקומה או לפחות איתה, והיא ישבה 14 שנה.

אלון הודתה, השתקמה ולא נרשם לה אירוע חריג אחד במהלך השנים. קצב המשיך להתנצח, להילחם, להכחיש ולהכפיש את הקורבנות שלו. שניהם כנראה ילכו מחר הביתה. אלון עשר שנים מאוחר מדי וקצב שלוש שנים מוקדם מדי.

תוכניתו של גבי גזית, כל בוקר ב-10:00, ב"רדיו ללא הפסקה 103FM"


עריכת תוכן 103FM: אסף נבו