סיפורו של נער בן 14 ממשפחה דתית, שאינו שולט היטב בעברית ושנחקר במשטרה לראשונה בחייו בחשד לאונס אחייניתו בת ה־6, הציף באחרונה את הסוגיה הרגישה של חקירות קטינים. הנער הגיע לחקירה מלווה באביו, כפי שהחוק מחייב במקרים של קטינים. החוקר, משה, הסביר לנער ולאביו את זכויותיהם וסיפר להם כי התקשר לסנגוריה הציבורית וביקש שישלחו עורך דין, אך בסנגוריה אמרו לו כי לא ישלחו. האב ציין באוזניו כי לנער יש עורך דין משלו, אך החוקר התנהג כאילו אינו שומע. בשלב מסוים בחקירה יצא משה מהחדר וחזר כשבידיו אזיקים. "תקשיב, הכי קל לי להתנהג איתך ביד קשה", הטיח בקטין. "אתה יודע מה זה אומר?" לאחר מכן יצא שוב החוקר מהחדר והניח תקליטור על השולחן. "פה בסרטון שצולם יש מספיק", אמר לנער והצביע על התקליטור. אלא שבתקליטור לא היה דבר. מדובר בתרגיל חקירה בלבד.



בהמשך עבר משה לשיטות חקירה פסיכולוגיות. "ילדה בת שש לא משקרת. אין לה סיבה לשקר", אמר. "ילדים קטנים לא משקרים". הוא חזר על המשפט הזה, בניסוחים שונים, אף שהנער ענה פעם אחר פעם על שאלותיו ונותר בהכחשתו, תוך שהוא בוכה ומשתנק. בשלב מסוים נכנס לחדר החוקר יורם, שגילם את תפקיד "השוטר הטוב". "בזה שאתה משקר, אתה מחמיר עם עצמך", אמר יורם לנער. "אתה מבין שעשית משהו לא בסדר, אחרת לא היית יושב פה ודומע ומשתנק ושותה מים ובקושי מסוגל להסתכל על אבא שלך... עשית טעות, תודה בטעות, תטפל בבעיה ואולי תוכל לצאת לדרך חדשה". החוקר משה, מצדו, צעק לעברו: "לא נצא מפה עד שתספר את האמת!". התפנית חלה לאחר שהחוקרים הוציאו את האב מהחדר. "עשיתי טעות", אמר הנער והחל להודות בביצוע המעשה. בשלב זה הוא טען כי השתין במכנסיו.



בתיעוד הדברים האלה צפה מיכאל נבנצל, שופט בית משפט השלום לנוער ברמלה, לשם הגישה פרקליטות מחוז מרכז כתב אישום נגד הנער, כשבאמתחתה "אם כל הראיות" - הודאה. אך בחודש יוני האחרון קבע השופט כי ההודאה אינה קבילה. "שוכנעתי כי קם ספק באשר לעובדת היות הודאת הנאשם חופשית ומרצון", כתב בהחלטתו. הוא קבע כי נפגעה זכותו של הנער להיוועצות עם עורך דין, כי תרגיל האזיקים היה "התנהגות מאיימת" וכי תרגיל התקליטור היה בגדר "ראיה כוזבת" ו"שימוש בתחבולה בלתי הוגנת".



לאורך כל הכרעת הדין ציין השופט כי הוא קיבל את החלטתו תוך שקילת "מאזן הקטינות". "כבר נאמר לא אחת כי לכל נחקר 'סף שבירה' משלו", כתב. "קטינים ככלל מצויים בקבוצת סיכון מוגברת להודאות שווא. מבנה אישיותו הרגיש והבלתי מעוצב של קטין, כמו גם חוסר בשלותו, רצונו לרצות אחרים בהצטרף אל הפחד והחרדה שבהם הוא מצוי, מעצם זימונו לחקירה משטרתית, בוודאי כזה שאינו מורגל במעצר וחקירה - מכריחים בחינה מדוקדקת וראייה שונה מעניינו של נחקר בגיר". בעקבות החלטה זו חזרה בה הפרקליטות מכתב האישום.



צייתנות ואמון יתר


הנער בן ה־14 מהסיפור שהובא לעיל אינו יוצא דופן. יותר מ־25,000 תיקים נפתחים במשטרה מדי שנה לקטינים, המוגדרים בני 12 עד 18. רובם המוחלט לא יתפתח לכדי כתב אישום, ומרביתם נחקרו על לא עוול בכפם. ובכל זאת, הקטינים האלה ייחשפו למתח הנפשי וללחץ שהמפגש עם המשטרה מניב. דברי השופט נבנצל על "סף השבירה" של קטינים קיבלו אישוש מחקרי; מחקרים עדכניים של פרויקט החפות האמריקאי העלו כי 42% מההודאות הכוזבות בחקירה התקבלו מקטינים בניו פחות מ־18, וכי 74% מהקטינים שהורשעו על סמך הודאה כוזבת היו בני 11־14. היום מתפרסם דוח הסנגוריה הציבורית לשנת 2015, וגם ממנו עולה תמונה עגומה בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של נחקרים בכלל, וקטינים בפרט, במהלך חקירתם במשטרה.



"הנתונים המדאיגים האלה עומדים בסתירה למסר החברתי שאנחנו מעבירים לילדינו, ש'אם לא תאכל - יבוא שוטר', אומרת עורכת הדין נטע פת, סנגורית המתמחה בייצוג קטינים, בין היתר, מטעם הסנגוריה הציבורית. "כחברה, אנחנו משתמשים בסמכות כדי להניע את הילדים לבצע פעולה כזאת או אחרת ומשדרים מסר שהמשטרה היא סמכות שמגנה עלינו. ואז, כשנער מגיע לתחנת המשטרה כדי להיחקר, הוא לא יכול לתאר לעצמו ששוטר ישקר לו ויפעיל עליו מניפולציות רק לתועלת החקירה. הוא לא מבין את המורכבות שבתפקיד השוטר".



"אף אחד לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה'". עו''ד נטע פת. צילום: אלוני מור.
"אף אחד לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה'". עו''ד נטע פת. צילום: אלוני מור.



בימים אלה ממתינה על שולחן הממשלה הצעת חוק לשינוי חוק הנוער ולתיקונו. לפי ההצעה, בין היתר, קטינים ייחקרו על ידי חוקר נוער בלבד, בניגוד למצב הקיים היום, שבו מדובר בנוהל משטרתי בלבד. ההצעה מבקשת גם לחייב בחוק תיעוד חזותי של חקירות נוער. זאת לעומת המצב כיום, שבו מצב הקטינים זהה למצב הבגירים, כלומר קיימת חובה לתעד רק בחקירות עבירות שעונשן יותר מעשר שנות מאסר. התזכיר מציע להוריד את הסף לחמש שנים במקרים של חקירות נוער.



לדברי עורכת הדין פת, כדי להגן על שלומם של קטינים בחקירה נדרשים צעדים הרבה יותר מהותיים. "בעולם קיימת מודעות גדולה לנזק שיכול להיגרם לקטינים מחקירה, הרבה בזכות פרויקט החפות, שחשף אלפי מקרים של הרשעות שווא", היא אומרת. "נערכות הדרכות לחוקרים, קיימת הקפדה על מימוש הזכויות, וכל מערכת המשפט ערנית יותר להשלכות האפשריות של חקירה על קטינים. בישראל קיימת הכחשה מסוימת להיתכנות של טעות בהרשעה, והראיה לכך היא מיעוט המשפטים החוזרים. אבל לא צריך להרחיק לכת למקרה של הרשעת שווא. חקירה משטרתית יכולה לגרום נזק נפשי חמור לקטין גם במקרים שבהם הבקרה של מערכת המשפט פעלה, כשם שקרה בתיק של השופט נבנצל. הבעיה היא שאין הלימה בין חומרת המעשים לבין סגנון החקירה. לעתים נתקלים בחקירה דורסנית גם כלפי קטינים צעירים מאוד, וגם כאשר מדובר בזוטי דברים".



פת (34), בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במשפטים, מחזיקה מ־2009 בפרקטיקה פרטית שבה היא מתמחה בייצוג קטינים בפלילים ובוועדות השחרורים שליד שירות בתי הסוהר. היא מרכזת את תוכנית ההסברה של הסנגוריה הציבורית למניעת עבריינות נוער, מייצגת קטינים בבית המשפט העליון מטעם הסנגוריה הציבורית ובחודשים האחרונים הקימה את המרכז המשפטי־טיפולי לבני נוער ובני משפחותיהם, המספק מענה משפטי מיידי ומלא, בשילוב עם טיפול רגשי. "אין אף קטין אחד שמגיע לחיי העבריינות מתוך ריק", היא מאבחנת. "מרבית הקטינים מגיעים ממעגל של פגיעה, שבו הם בעצמם היו קורבנות, ואז הם פוגעים. דרושים כוחות נפשיים רבים להצליח לקטוע את מעגל הפגיעה, והמשימה שלנו כחברה היא לסייע להם לעשות את זה".



במאמר שפרסמה פת לאחרונה בנושא "פגיעותם הרבה של קטינים בחקירה המשטרתית והצורך בהסדרת כללים ייחודיים בחקירה", שהתפרסם בגיליון האחרון של ירחון "הסנגור", בהוצאת הסנגוריה הציבורית וסקירה משפטית, היא עומדת על החשיבות שבשמירה על זכויותיהם של קטינים, שלא תמיד נשמרות על ידי המשטרה. "מה שהוביל אותי לבחור בעבודה עם נוער היה השירות שלי כקצינת ת"ש בחוות השומר, בסיס הטירונים לנערים בעלי קשיי הסתגלות (המוכר כ'פרויקט רפול' - מ"ש)", מספרת פת. "המקרה הזכור לי ביותר היה של טירון שאביו רצח את אמו כשהיה הטירון בן 7, ולאחר שהיטלטל בין מסגרות שונות ומאס בהן, הפך להיות דר רחוב.



לאורך השנים הוא עבר עבירות קטנות, 'עבירות הישרדות' אני מגדירה אותן: גניבות, פריצה למקומות לצורך קורת גג ועוד. בזכות רצון עצום ונחישות, הנער הזה הצליח בכל זאת להתגייס, למרות התיקים הפליליים. היה לו עורך דין שליווה אותו. הקשר עמו לא היה טיפולי, אבל בפירוש הייתה שם מערכת יחסים של אמון. ברגע הזה הבנתי שלמרות הנטייה שלי למקצועות הטיפוליים, דווקא בעריכת דין ובסנגוּר על אנשים, במיוחד על קטינים, יש הרבה כוח ויכולת לשינוי".



הדגש במאמרה של פת הושם על קטינים שנחקרו כחשודים, אף שהיו חפים מפשע. "ההנחה כי אדם לעולם לא יודה בדבר שלא ביצע כבר התבדתה מזמן", היא אומרת. "מחקרים מלמדים כי נטייתם של צעירים, וקטינים במיוחד, להודות במעשה שלא עשו ולהפנים אשם על דבר שלא ביצעו, היא גדולה - בפרט כאשר משתמשים נגדם בראיות כוזבות".



המתודה המחקרית ששימשה את פת במחקרה פותחה בשנות ה־90 ושימשה בסדרת מחקרים שנערכו לאורך השנים. לפי המתודה, הנבדק נדרש להדפיס רשימת מילים המוקראת לו על ידי נסיין המתחזה לנבדק, ומתבקש שלא ללחוץ על מקש מסוים שעשוי למחוק את כל מאגר הנתונים. כעבור דקה המחשב כבה, והנסיין ממהר לעמת את הנבדק עם מעשיו.



הנתונים שהתקבלו היו מדהימים. 100% מהנבדקים שמולם נעשה שימוש בנסיין, שלכאורה ראה את הנחקר לוחץ על המקש האסור, הודו במעשה שלא ביצעו, ובסך הכל 69% מהנבדקים מסרו הודאת שווא שלפיה אכן נגעו במקש. נתון נוסף ומטריד שהתגלה הוא ש־28% מהנבדקים הפנימו באופן מלא את אשמתם, על אף היותם חפים ממעשה, כפי שעולה מכך שחזרו על גרסת האשם שלהם גם לפני מדובב. במחקרים מאוחרים שנערכו בהתאם למתודה המחקרית הזאת נמצאה נטייה מובהקת של קטינים לחתום על הודאת שווא ביחס לבגירים. זאת בשל צייתנותם המוגברת לבעלי סמכות, נטייתם לאמון־יתר ושאיפתם לרצות את המבוגר העומד מולם.



פסק דין יוצא דופן שניתן בנובמבר 2015 מעיד על כך שגם בתי המשפט מכירים בנטייתם של בני נוער להודאות שווא. באוקטובר 2009, בשעת צהריים, נורו יריות לעבר אוטובוס שהסיע תלמידים בתום יום לימודים לביתם בכפר קאסם. מהירי נהרג אמג'ד שהוואנה, תלמיד בן 15, תושב הכפר. תלמיד אחר מהכפר נפצע באורח קשה. ארבעה נערים הואשמו ברצח, כולם תושבי ג'לג'וליה, תלמידים באותו בית הספר שבו למד הנרצח. מכתב האישום עלה כי הרקע לרצח היה סכסוך שהתגלע בין הנאשמים לבין שהוואנה וחבריו. נער אחד הורשע ונכלא, נער אחר זוכה מחמת הספק, ושניים מהנאשמים, שהיו בני 16 ו־17 בעת האירוע, זוכו בבית המשפט לנוער בלוד, אף שהפלילו עצמם בחקירה.



הרכב השופטים הצביע בהכרעת הדין על כשלים בדרכי החקירה ועל החשש מנקיטת אמצעי חקירה פסולים, במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בקטינים ושחלק מהחקירות לא תועדו. כך למשל, הנאשם הראשון נחקר בחדרון קטן, דחוס וחשוך, כבול בידיו וברגליו, על ידי שני חוקרים שהמטירו עליו שאלות ומנעו ממנו לצאת לשירותים, לאכול או לעשן. "מובנת לי לחלוטין חשיבותה של המשימה לחקור היטב אירוע רצח כה חמור", כתב השופט מנחם פינקלשטיין, "ואולם כידוע, המטרה איננה מקדשת את כל האמצעים". השופטים התייחסו בחומרה יתרה לעובדה כי מדובר בקטינים. "שונה הוא הנחקר הקטין מן הנחקר הבגיר - במבנה אישיותו, בסף רגישותו, בבשלותו ובתלותו במבוגרים", כתבו.



מעצר משטרתי. ארכיון. צילום: אבשלום ששוני.
מעצר משטרתי. ארכיון. צילום: אבשלום ששוני.




לאזן את הכוח


גם דוח מבקר המדינה מ־2014 מצא ליקויים בשמירה על זכויותיהם של קטינים בחקירה. מתוך כ־5,000 תיקי חקירות קטינים שנדגמו, 64% התקיימו ללא נוכחות ההורים, מתוכם כשליש מהנחקרים היו בני 12 עד 15. על פי המבקר, בהוראות ובטפסים של חקירת קטינים אין כל התייחסות לנושא, ובמשטרה אין מידע אם הנושא הובא לידיעת ההורים.



"מספר הקטינים הנחקרים בשנה במשטרה מלמד שאף אחד מאיתנו לא יכול להגיד 'לי זה לא יקרה'", מציינת פת. "הורים רבים נותרים המומים מחוסר השליטה הטוטאלי ומהעובדה שמהלך חייו התקין של הילד מופקע מהם, גם כשמדובר בקטין צעיר מאוד וגם אם מדובר בעבירה זניחה. במקרים כאלו חשוב שהורים יזכרו שתפקידם לשמור על הקטין ולדאוג לממש את הזכויות שנתן המחוקק לקטינים, כדי לאזן את כוחה הרב של המשטרה".



על פי דוח מבקר המדינה משנת 2014, ביותר מ־3,500 תיקים של מעצרי קטינים הייתה ההודעה לקטינים על זכויותיהם חלקית; גם מימוש הזכויות על ידי המשטרה היה חלקי. אף שחוק הנוער קובע שקטין לא ייחקר בשעות הלילה, מהמדגם עולה שבכ־1,600 תיקי מעצרים התקיימה החקירה בשעות הלילה. רק בתיק אחד במדגם צוין במפורש שהחקירה נערכה בידי חוקר נוער. בכ־3,200 תיקי מעצרים לא מימשו הקטינים את הזכות להיוועץ בסנגור לפני החקירה.


מה גורם לקטין לוותר על ייעוץ עם עורך דין, גם כאשר הייעוץ מוצע לו חינם? על פי עורכת הדין פת, "בקרב קטינים נמצא כי קיימים שני הסברים מהותיים לוויתור: האחד, קטינים אינם מבינים כהלכה, מילולית או מהותית, את האזהרה ואת הזכויות המוצעות להם, ומעריכים באופן שגוי את חשיבותן. השני, האופן שבו החוקרים נותנים להם תמריץ לאי מימוש הזכות הזאת".



"החוק הפלילי במדינת ישראל מטיל אחריות פלילית מגיל 12", מציינת עורכת הדין פת. "מעבר לכך שמדובר בגיל צעיר, ביחס למדינות אחרות בעולם, מדובר בקו דיכוטומי מאוד, אף שברור שיש פערים בין קטין כזה לאחר מבחינת בשלותו הרגשית. בכל יתר תחומי החיים אנחנו מקדישים מאמצים רבים, הן ברמה החברתית והן ברמה החקיקתית, כדי להתאים את פעולותיהם של ילדינו הקטינים לשלב ההתפתחותי שלהם וליכולותיהם המוגבלות לקבל החלטות: אנחנו אוסרים על קטינים לקיים יחסי מין מתחת לגיל 14, מגבילים אותם מבחינת הוצאת רישיון נהיגה, נישואים, הזכות לבחור ועוד. מצד אחר נדמה כי כאשר קטינים מעורבים בפעילות פורעת חוק, ההיגיון העומד מאחורי היחס המגונן והסלחני כמעט נזנח, וההבחנה בין קטינים לבגירים הופכת להיות מינימלית".



למרות התפיסה הרווחת כיום ולפיה מספר עבירות המין בקרב הנוער בישראל עולה, פת טוענת שזה לא המצב. "מבחינה סטטיסטית, אין נתונים שמצביעים על עלייה בפשיעת בני נוער ובחומרתה", היא אומרת. "ייתכן שבדומה לנושא ההטרדה המינית, גם בפשיעת בני נוער, במיוחד בתחום המיני, חלה עלייה במודעות ובדיווח. כיום יש תפיסה לגבי בני הנוער ולפיה מכיוון שהם חשופים יותר למידע, הם מתוחכמים יותר", מוסיפה פת. אבל בפועל,


החשיפה לתכנים לא מותאמים - כמו אלימות קשה ופורנוגרפיה - רק מטשטשת את ההבחנה שבין מותר לאסור. מבחינת הבשלות הרגשית, האנושות לא השתנתה; היום הבשלות הזאת אפילו הרבה יותר מאוחרת, מאחר שיש תלות רבה יותר במשפחה. מצד שני, אנחנו מצפים מהנוער לאמות מוסר גבוהות מאוד, בלי לתת בידם את הכלים שיעזרו להם לפתח את אמות המוסר האלה.



"אני מרצה לפני בני נוער ומייצגת אותם, ורואה כמה מהם נקלעו לפעילות פלילית בלי להבין את ההשלכות של מעשיהם", היא מסכמת. "התפקיד שלנו, המבוגרים, הוא לספק להם את התפיסה המוסרית שלנו, ללמד אותם אמפתיה לאחר, התחשבות, מותר ואסור. להכניס לחדר החקירות כל קטין ששלח תמונה של חברתו בבגד ים, כי הוא חשב שזה בסדר, זה לא מה שאנחנו רוצים כחברה. בסופו של דבר, הנוער הוא העתיד שלנו".



ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "תיקי החקירה שבהם מעורבים בני נוער מטופלים על ידי מערך מיומן ומקצועי של חוקרים ייעודיים, שעוברים הסמכה ייחודית והכשרות בתחום הנוער, הן בהיבט החקירתי או משפטי והן בהיבט הרגשי המתלווה לטיפול בנוער. התיקים מנוהלים בכפוף לסמכות המוקנית למשטרה בדין, תוך הקפדה יתרה על זכויותיהם של הקטינים ובשיתוף פעולה מלא עם רשויות הרווחה וגורמים נוספים. בצד אכיפה נחושה, משטרת ישראל מובילה בשנים האחרונות פרויקטים בשותפות עם גורמי רווחה, טיפול וחינוך - והם נועדו להוציא בני נוער ממעגל הפשיעה או למנוע מהם להיכנס אליו מלכתחילה.



"במסגרת זו פותח מסלול ייחודי לפתיחת 'תיק מותנה', בכפוף לקריטריונים מובנים, כדי שלא להכתים את עתידם של בני נוער (בתנאים מסוימים התיק ייסגר בהמשך ולא יכתים את עתידו של הנער העבריין). מטבע הדברים אנו מנועים מלהגיב על מקרים פרטניים, אך ככל שמובאת לידיעתנו טענה או מושמעת ביקורת שיפוטית, הנושא נבחן ומופקים לקחים ככל הנדרש".



קטין - דע את זכויותיך


1. מעצר קטין יהיה אמצעי אחרון ויהיה לפרק הזמן הקצר ביותר הנדרש.


2. יש לעדכן את הורי הקטין על חקירתו, למעט מקרים חריגים, שבהם נדרש אישור של קצין ממונה.


3. בטרם ייחקר קטין עצור יודיע החוקר לסנגוריה הציבורית על חקירתו.


4. בטרם ייחקר הקטין יודיע לו החוקר על זכויותיו: זכותו להיוועץ בעורך דין ולהיות מיוצג על ידי עורך דין; זכותו להיות מיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית; זכותו שהורה או קרוב משפחה ינכח בחקירה.


5. קטין לא ייחקר בשעות הלילה, אלא במקרים חריגים ובאישור קצין ממונה.


6. קטין יוחזק במעצר בבית מעצר נפרד לקטינים או באגף מופרד מבגירים.


7. מותר להחזיק קטין לצורך חקירה בלבד בתחנת משטרה, תוך הפרדה בינו לבין חשודים או עצירים בגירים.


8. אסור לכבול קטין במקום ציבורי, ואם עמד בתנאים לכבילה יש קריטריון נוסף: תובא בחשבון השפעת הכבילה על שלומו הגופני והנפשי, בהתאם לגילו.


9. אין לעכב הבאת קטין מתחת לגיל 14 במעצר ימים בפני שופט במשך יותר מ־12 שעות.


10. על דיון במעצר ימים חובה להודיע להורה או קרוב אחר - ואם אין באולם אחד מהם, לקצין מבחן או לפקיד סעד. לא ניתן להאריך מעצר ראשון ביותר מ-24 שעות.