מחקר חדש חושף: ירידה בקצב הצמיחה של החינוך החרדי והערבי

מחקר חדש של "מרכז טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל שמתפרסם היום (שני), חושף כי חלה ירידה בקצב הצמיחה של החינוך במגזר החרדי ובמגזר הערבי ובנוסף עולה כי ברגע שהורים מחליטים לאיזו מסגרת לימודית-דתית ילדיהם ישלחו, לרוב הם לא יחזרו בהם ואם יחליטו בכל זאת לשנות את המסגרת, מדובר במעבר למסגרת דתית פחות.

החוקרים נחום בלס וחיים בלייך בדקו את תנועת התלמידים בתוך מערכת החינוך בישראל בין השנים 2000 ל-2015, אז חלו שינויים בזרמיה המרכזיים של המערכת, תוך התמקדות במעברים בין סוגי הפיקוח והמגזרים השונים: ערבי, חרדי, ממלכתי-דתי וממלכתי ובין בתי ספר רשמיים לבתי ספר מוכרים שאינם רשמיים (ולהפך).

מהמחקר עולה כי בשנת 2000 נרשמה ירידה בקצב הצמיחה של החינוך החרדי והערבי - בשעה שהחינוך הערבי גדל בין השנים 2000 ל-2001 בקצב של 6.7%, בין 2014 ל-2015 הוא גדל בקצב של 2.3% בלבד. בחינוך החרדי הצמיחה עמדה על 6.7% בין 2000 ל-2001 ו-5.1% בין 2014 ל-2015. לעומת זאת, בחינוך הממלכתי נרשמה צמיחה של 0.3% בין 2000 ל-2001 ושל 3.1% בין 2014 ל-2015. בחינוך הממלכתי-דתי נרשמה עלייה של 0.6% בתקופה הראשונה וצמיחה של 3.5% בתקופה השנייה. למרות זאת, החינוך החרדי עדיין צומח בקצב המהיר ביותר, ככל הנראה בשל שיעורי הפריון בחברה הישראלית.

ירידה בילודה בקרב חרדים

בין 2000 ל-2014 נרשמה עלייה של 16.5% בפריון של האוכלוסייה היהודית (מ-2.67 ל-3.11 ילדים לאישה בממוצע), לעומת ירידה בכל הקבוצות האחרות: כ-27% בקרב האוכלוסייה המוסלמית, כ-10% אצל הנוצרים וכ-23% בקרב הדרוזים. בפילוח הנתונים לפי מידת הדתיות בקרב יהודים, נראה שבין השנים 2000 ל-2009 עלה שיעור הפריון בקרב האוכלוסייה החילונית ב-10% ובקרב דתיים ב-15%. בקרב האוכלוסייה המסורתית השיעור כמעט לא השתנה ואילו בקרב חרדים חלה ירידה של כ-10%. לאחרונה חלה שוב עלייה קלה בשיעורי הפריון בקרב נשים חרדיות וירידה אצל נשים חילוניות. למרות השינויים במגמות, בתקופה זו שיעור הפריון בקרב הנשים החרדיות עדיין היה גבוה כמעט פי 3.5 מהשיעור בקרב האוכלוסייה החילונית (6.53 ילדים לאישה חרדית בממוצע, לעומת 2.07 ילדים לאישה חילונית, בשנת 2009).

כמעט ואין מעבר בין מסגרות

בין השנים 2000 ל-2015 עברו כ-2% בלבד מכלל התלמידים בין חלקיה השונים של מערכת החינוך, דבר המעיד שהבחירה בזרם חינוך מסוים נובעת ממניעים אידיאולוגיים וערכיים ולרוב אינה משתנה. מגמה של מעבר למסגרת דתית פחות נמצאה במעברים המשמעותיים - עלייה מהגן לכיתה א', מהיסודי לחטיבת הביניים ומחטיבת הביניים לחטיבה העליונה.

בנוסף, לפי המחקר, מתחילת שנות האלפיים יש מגמה של מעבר ממסגרות דתיות יותר לדתיות פחות - בשנת הלימודים האחרונה עזבו כ-3,800 תלמידים את הגנים החרדיים לבתי ספר ממלכתיים דתיים וממלכתיים ורק כ-2,200 ילדים מגנים ממלכתיים-דתיים וממלכתיים נקלטו בכיתות א' בחינוך החרדי. באותה התקופה כ-4,000 תלמידים עברו מגנים ממלכתיים-דתיים לכיתה א' בבתי ספר ממלכתיים ורק כ-1,700 עשו את המעבר בכיוון ההפוך. מנגד, כ-1,700 תלמידים עברו מהחינוך הממלכתי-דתי לחרדי, ואילו כ-3,000 תלמידים עשו את המעבר בכיוון ההפוך. החוקרים מציינים כי יש להתייחס לצמיחה של אוכלוסיית התלמידים בכללותה וכן לכך שבעת בחירת גן השיקול נעשה לפעמים מתוך קרבה, מחיר, רמת הגננות ועוד.

מגמה דומה תועדה במעבר בין כיתה ו' ל-ז'. בין שנת 2000 ל-2001 עברו כ-700 תלמידים מהחינוך החרדי לסוג פיקוח אחר ואילו בשנים 2015–2014 עלה מספר העוברים לזרם חינוך אחר לכ-1,400. בין השנים 2000 ל-2001 עזבו את החינוך הממלכתי כ-2,000 תלמידים וכ-2,700 תלמידים בין 2014 ל-2015 .

החינוך הממלכתי גדל בתקופה הראשונה ב-1,200 תלמידים, ובתקופה השנייה – ב-2,500 (הגידול הכללי במספר התלמידים עמד על כ-4,000). בשנים מתקדמות יותר של הלימודים שיעור המעברים פוחת, אך אותה המגמה ניכרת גם במעברים בין זרמי החינוך בכיתות ז'-ט'.