פקקי התנועה ונחילי האנשים שגודשים מדי יום ביומו את אזור רמת החייל בתל אביב, מעידים על כך שאנחנו נמצאים באזור המשרדים הגדול והסואן בעיר. מצוקת החנייה מורגשת כבר משעות הבוקר המוקדמות, ובשעות הצהריים אי אפשר למצוא מקום במסעדות הרבות שבמתחם. אלא שהשבוע הכל השתנה כאן ברגע אחד, כשהחניון הצמוד לבניין אסותא קרס כמו מגדל קלפים וקבר תחתיו פועלים שעמלו על הקמתו. 

30 לוחמי ולוחמות גדוד רם של פיקוד העורף, שהיו בעיצומה של תעסוקה מבצעית ביו"ש, הוקפצו אל אזור האסון ופגשו שם עוד 500 חיילים מחטיבות החילוץ וההדרכה של החיל, יחידת החילוץ הארצית וצוות מיחידת עוקץ. צלצולי הטלפון מתוך ההריסות עוררו בהם את התקווה שיש עוד סיכוי להציל חיים, אך בחלוף יומיים האופטימיות התחלפה בדאגה לגורל הלכודים, לאחר שהתברר כי יחד עם הבטון, קרסה כמות עצומה של אדמה שהייתה מיועדת לגינה בקומת הקרקע. במקביל, ההערכות כי העבודות יימשכו רק עד סוף השבוע התחלפו באמירות כלליות ולא מחייבות. 

גם תחושת הלכידות והעזרה ההדדית שאפיינה את הימים הראשונים, התפוגגה והחלו להישמע חילופי האשמות בין הגורמים השונים שפועלים בשטח. למשל של אנשי מערך הכבאות וההצלה, שהגיעו לזירת האסון דקות אחדות לאחר הקריסה ופינו את מקומם לאנשי פיקוד העורף, שנטלו את השליטה על האירוע. אלו טוענים כי הטיפול של פיקוד העורף לא הצליח בגלל היהירות והרצון שלהם להוכיח את יכולתם בפני כל מי שביקר במקום. 

"יותר מדי מפקדים היו פה השבוע", אמר גורם במערך הכבאות. "ראש הממשלה בא, ורק לכבודו הכינו פסטיבל שלם. גם לכבוד הרמטכ"ל היו הכנות מיוחדות, וכל עיתונאי שהיה פה זכה לקסדה ולצוות מלווה כדי להציג את הפלא. אבל בפועל לא היה פה שום פלא. קשה לקרוא לזה אחרת מאשר כישלון של ניהול זירה. בתכלס, ביום הראשון חילצנו יותר מהם. אני לא אומר שהם אחראים לגורלם של הלכודים, שלדעתי נהרגו במקום, אבל אפשר היה לסיים את הסיפור כבר".  

בפיקוד העורף דוחים את הטענות ומסבירים כי מדובר בטיפול כירורגי. אולם בפועל, לאחר שבימים הראשונים אנשי היחידה התראיינו לכל כלי תקשורת שרק ביקש זאת, לקראת סוף השבוע דובר צה"ל סירב לאפשר לנציגי יחידת החילוץ להתראיין. "ברור, הם לא רוצים לעמוד ולהסביר למה זה לוקח כל כך הרבה זמן", אומר הגורם במערך הכבאות. "אולי כדאי שתשאלו אותם מה יקרה פה ביום שיקרוס בניין שבו 50 דירות".

שהיד של הפרנסה

 

בזמן שנשמעו ההאשמות, עמדו חמישה מבני משפחת דוואבשה מכפר דומא מול הריסות החניון ושפתיהם נשאו תפילה. לאחר פיגוע ההצתה במאי 2015, שגבה את חייהם של שלושה מבני המשפחה, הם הפכו למוכרים בכל בית בישראל. את חיילי צה"ל פוגשים בני המשפחה בדרך כלל במחסומים, מציגים בפניהם את אישורי הכניסה ותעודות הזהות ומגיעים לעבודתם בארץ. עכשיו הם כאן כדי לעקוב אחר מאמצי המחלצים שעובדים מסביב לשעון על מנת לאתר את אחד מקרוביהם - מוחמד טאלב בן ה־28. 

מוחמד, אב לטוליפ בת ה־6 ולסימה בת ה־3, הוא עובד ותיק של חברת דניה סיבוס, האחראית לביצוע העבודות במקום, והוא שגייס לעבודה רק לפני שישה חודשים את בן דודו חלדון פחרי דוואבשה. עכשיו חלדון נמצא באתר יחד עם שני אחיו של מוחמד, אחמד וראשד וקרוב משפחה נוסף בשם רפעת. הם מספרים כי מוחמד עובד בדרך כלל עם החברה בכבישים, אך לאחרונה הוא גויס כדי לסייע לעבודה בבניית החניון והיה מאושר מעבודתו המסודרת. 

"עבדתי בקומה השלישית, ומוחמד עבד ברביעית", מספר חלדון. "פתאום היה פיצוץ אדיר והקומה העליונה קרסה. כתוצאה מהקריסה היה לחץ אוויר שהדף אותי לאזור שלא קרס. אנשים שהגיעו למקום חילצו אותי. ניצלתי בנס". את בן דודו הוא לא הצליח לראות מאחר שהאבק הסמיך התפשט במהירות בחניון התת־קרקעי. בינתיים הוא באתר, נשבע שלא יחזור הביתה עד שלא יראה אותו. 

שעות קשות עוברות על בני המשפחה. מי שלא הגיע למתחם מצלצל מפעם לפעם לשמוע אם יש חדש. "אנחנו מקווים שמוחמד יחגוג עם המשפחה את חג הקורבן", אומר רפעת שהפך בימים האחרונים בעל כורחו לדובר הרשמי של המשפחה. "אני יושב 14 שעות על המדרגות וממתין, והטלפון לא מפסיק לצלצל. חשוב שנצא עם בשורה טובה. אנחנו ממשיכים לקוות עד הדקה האחרונה. בכל מקרה, אנחנו אנשים מאמינים ונקבל כל בשורה. הכל מכתוב. אנחנו מאמינים בגורל".

רפעת דוואבשה. צילום: משה כהן

במניין קורבנות האסון נמנים שלושה נעדרים, 20 פצועים ושלושה פועלים הרוגים: אולג יעקובוב מתל אביב, דניס דיאצ'נקו אזרח אוקראינה ועאהד אלחאג' מבית רימא. 

אלחאג' בן ה־34 עבד כטייח בחברת הבנייה בשנה וחצי האחרונות, יחד עם שני אחיו: מוחמד ובסאם. שניהם נפגעו באורח קל ובתום טיפול רפואי קצר חזרו לכפר. "פתאום נשמע פיצוץ, והחשמל נותק", משחזר מוחמד. "הקומה הרביעית נפלה על הקומה השלישית, וזו קרסה על הקומה השנייה. בסאם נפגע ונלקח לטיפול. התחלתי לצעוק 'עאהד, עאהד', אך הוא לא ענה. כשיצאנו החוצה ראינו שלא נותר מבנה. קיווינו שהוא יהיה לכוד בין שני קירות, וכך יינצל". 

אבל למרבה הצער זה לא קרה, והמחלצים הוציאו מבין ההריסות את גופתו. "באבו כביר מרטו לנו את העצבים", מספר בן משפחתו, עלי. "הם הודיעו לנו שנקבל את הגופה ביום שלישי בלילה ואז דחו את מסירת הגופה לשעות הבוקר. לבסוף, רק בשעות הצהריים קיבלנו אותה. לצערי, לא היה ניתן לזהות אותו בפנים. הכרנו אותו על פי הבגדים שלבש".

מאות ליוו את אלחאג' בשעות הערב של יום רביעי למנוחות. "הוא שהיד הפרנסה", אומר עלי. "יש לו ילד בן שנתיים ואשתו בהריון. הוא לא יזכה לראות את הילד השני שלו".

מאזור שוקק למשותק

 

מאמצי החילוץ ההולכים ומתמשכים הביאו לפגיעה ממושכת בשגרת החיים של עובדי הסביבה. "מה היה קורה אם חלילה אחד המגדלים היה קורס? האזור היה נסגר לחודשים", העיר בציניות עובר אורח על רקע המחסומים שהוצבו כבר ממרחק והובילו לעומסי תנועה אדירים. המשטרה סגרה חלק מרכזי מרחוב הברזל והגבילה את כניסת כלי הרכב לאזור. גם השאטלים שהפעילה עיריית תל אביב לא הועילו, והאזור השוקק הפך למשותק. 

על גג הבניין הסמוך התמקמו צלמים ועיתונאים ותיעדו את החפירות האטיות ומורטות העצבים ואת העובדים מהמסעדה הסמוכה שהגישו כריכים לחיילים. ביומיים הראשונים היה האתר מוקד לעלייה לרגל, עת פקדו אותו סקרנים רבים ואישי ציבור, אך כבר מיום רביעי האירוע ירד מהכותרות. 

זו אחת הסיבות לכך שעובדי המתחם כועסים. "נכון, צריך לסגור את האתר שבו מתבצעים החיפושים, ויש צורך לאפשר לכלים ההנדסיים הכבדים ולמשאיות לנוע, אבל מדוע סוגרים כבר כמה ימים אזור כל כך נרחב וגורמים לפקקי תנועה ענקיים?", שואל חיים, עובד אחד המשרדים הסמוכים. "אין לנו תחבורה ציבורית יעילה, שנוכל להשתמש בה ולוותר על הרכב הפרטי".   

אזור האסון ברמת החייל. "נכון, צריך לסגור את האתר, אבל למה אזור כל כך נרחב?". צילום: תיעוד מבצעי מד"א

במרבית בתי הקפה השולחנות היו שוממים השבוע. "מאז שהחניון התמוטט יש ירידה עצומה גם ביום וגם בלילה. אנשים לא מגיעים לכאן", סיפר אופיר העובד בסניף מקס ברנר הסמוך לחניון שקרס, ושִחזר את רגעי האימה, "שמענו את 'הבום' הגדול ותוך שניות ענן אבק ענק עלה לשמיים והתפזר לכל עבר. לא הבנו מה קרה. התחושות היו קשות מאוד. נראה לי שהייתה כאן רשלנות, ומי שאשם - שייתן את הדין".

"בהתחלה חשבתי שזו רעידת אדמה", סיפר חן, הבעלים של חנות ומעבדה לטלפונים סלולריים בבניין הנושק לחניון. "הייתה בהלה והיסטריה, והחיים כאן השתנו. הגיעו פחות עובדים למשרדים ולחברות ההייטק, וסגרו לנו חצי מהרחוב לכמה ימים. הכל כאן משותק. אני לא רוצה לחשוב מה היה עלול לקרות אם החניון היה נפתח בעוד כמה שבועות. תארו לכם שהחניון היה קורס כשיש בפנים מאות כלי רכב".

גם עיריית תל אביב שותפה לתחושת המחדל. מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב ומחזיקת תיק התחבורה, סבורה שלנוכח האירוע יש לערוך חשבון נפש גם בעירייה, שבאמצעות החברה העירונית אחוזות החוף הוציאה את בניית החניון למכרז. "צריך לשקול מחיר מול איכות", היא מסבירה. "יש ליצור מנגנון פיקוח משותף של המדינה והרשויות. לצערי, הדברים נופלים בין הכיסאות של משרדי הממשלה, המשטרה והעיריות". 

תקלות קורות 

 

מאז האסון גם מנהלי דניה סיבוס לא עוצמים עין. במשרדי החברה שביצעה את פרויקט הקמת החניון מטעם אפריקה ישראל, האורות דלקו גם בשעות הקטנות של הלילה. "משקיעים כאן את כל המאמצים כדי לעזור לאנשים בשטח, והם גם ישתפו פעולה עם החוקרים, אבל קודם כל צריך להבין מה גרם לקריסת החניון", ציינו גורמים המקורבים לחברה והביעו חשש מפני ההשלכות האפשריות על פרויקטים עתידיים. "גם מבחינה אישית התחושות קשות מאוד. אנשים שלנו עבדו שם, נכנסו לחניון ולא יצאו מתוכו". 

לאחר האסון התברר כי חברת דניה סיבוס רכשה כיסוי ביטוחי בהיקף של כ־120 מיליון שקל, אך עדיין לא ברור ההיקף הכולל של הנזקים והפיצויים בגין האבידות בנפש, הפציעות ואובדן ההכנסות העתידיות. 

בעקבות הקריסה התקיים אתמול דיון חירום בוועדת העבודה של הכנסת. שם נודע כי הביקורת האחרונה שהתקיימה באתר שקרס הייתה בחודש יוני האחרון. "נבדקו נושאים שונים שקשורים לביצוע הבנייה ובטיחות העובדים ולא תכנון ובנייה", אמרה ורדה אדוארדס, מפקחת עבודה ראשית וראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה והרווחה. "בדרך כלל יש ליקויים, אבל בביקור הזה לא היו ליקויים משמעותיים אלא ליקויים שניתן לתקנם בקלות, ועל כן לא יצא מכתב להפסקת עבודה". לדבריה, המשרד אמור לקדם בהקדם חוק המטיל עיצומים כספיים על עבירות בטיחות.

"הוועדה שלנו ראתה את הנולד", אמר יו"ר הוועדה ח"כ אלי אללוף. "ראינו שיש רשלנות ענקית בתחום הבנייה. אף אחד לא קיים דיון בהיערכות הנדרשת לאור היקף הבנייה העצום שהתרחש במדינה ושצפוי לגדול. עשינו סיורים באתרים שונים, כולל באתר של דניה סיבוס. ביקרנו אצל משפחות נפגעים והרוגים וראינו כיצד האסונות לא נמנעו, למרות שחלקם הגדול יכלו להימנע".

"הניסיון המצטבר מוכיח שקשה לאסוף ראיות ולהגיע למיצוי חקר האמת, לכן התקבלה החלטה שהחקירה תתקיים תחת צו איסור פרסום", הסבירה סגן ניצב איריס ברק מאגף החקירות במשטרת ישראל. "העניין התקשורתי גדול והאינטרס הציבורי האמיתי הוא למצות את החקירה ולא לשחרר ידיעה כזאת או אחרת לתקשורת".

"לא נסתיר, היה כשל הנדסי", אמר באותה ועדה מנכ"ל דניה סיבוס רונן גינזבורג, והוסיף שתקלות כל הזמן קורות. את משפחות שלושת ההרוגים ושלושת הנעדרים זה לא מנחם. 

מחברת דניה סיבוס נמסר בתגובה: "החברה כואבת את כאבם של נפגעי האירוע ומשפחותיהם ומשתתפת בצערם. בשעה קשה זו אנו מתמקדים בסיוע לכוחות ההצלה ונעשה את כל שנדרש על מנת לסייע לגופי החקירה בעבודתנו.