"זנות היה לי יותר קל מטלמרקטינג. במשמרת של 12 שעות פגשתי בערך 20 גברים וקיבלתי 2,000 שקל. זה השכר הכי צודק שהיה לי בחיים. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לפגוש גבר ולעשות לו 30־40 דקות נעים", כך, במילים חותכות, מתארת סופי אוסטריצקי (38) את העיסוק שלה בזנות. "בנסיבות שהיו לי אז, זו הייתה בחירה שהתאימה לי. זה היה יותר טוב משטיפת כלים שהשאירה לי סימנים בעור".
איך הגעת לזנות?
"התמכרתי לסמים וכבר לא היה לי ממי ללוות כסף. עם ההורים לא דיברתי. הכרתי מישהי שיש לה בלוג והיא תדרכה אותי".
עברת פעם פגיעה מינית?
"לא. אני באה ממשפחה נורמטיבית".
מדוע הפסקת?
"לכל דבר יש את הזמן שלו ואת הגיל שלו. וגם רציתי להשתקם מהסמים".
העיסוק לא דחה אותך?
"התייחסתי לזה בניתוק".
לא ציפית שהמדינה תעזור לך?
"אני לא קורבן. המדינה לא אשמה בגורל שלי. ואני גם לא מוכנה שמישהו יגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי".
"הנפש מתה"
נעמה זאבי ריבלין היא מנהלת וממקימות "סלעית", אחת משלוש מסגרות שמפעיל משרד העבודה והרווחה ברחבי הארץ לסיוע לנשים במעגל הזנות ולטיפול בהן. התוכנית מעניקה טיפול מיידי בנזקי העיסוק בזנות ושיקום ארוך טווח, וזוכה לסיוע של עיריית תל אביב. לדבריה, 95% מהנשים המגיעות ל"סלעית" עברו פגיעות מיניות בסביבתן הקרובה ולאורך זמן.
"הרבה פעמים הפגיעה היא מודחקת וצפה ועולה במהלך הטיפול. אלו בדרך כלל נשים שלמדו מגיל צעיר שהגוף שלהן הוא חפץ והן משתמשות בו כדי לקבל טובות הנאה וגם סוג של חום ואהבה. השימוש בגוף הופך מגיל צעיר להיות אוטומטי".
איך ניתן להסביר את הניתוק הרגשי?
"הפגיעה המינית שהן חוו לימדה אותן מגיל צעיר לעשות ניתוק בין הגוף לנפש. מעבר לזה, צריך לזכור שחלק מהנשים משתמשות בחומרים מאלחשים ובסמים".
מה דעתך על העמדה שהזנות היא בחירה אישית של האישה והנשים אינן קורבן?
"השיקום לא נועד לשכנע שאת קורבן, אלא להראות לך מה האלטרנטיבות שיש לך בחיים. אף אחד לא מחייב את הנשים לצאת מהמעגל. מחקר של משרד הרווחה הראה כי 75% הביעו רצון לצאת ממעגל הזנות. הקושי לצאת הוא הרבה פעמים כלכלי. מדובר בנשים ששקועות בחובות".
ב"סלעית" מטופלות מדי שנה כ־300 נשים. 40% מהן יוצאות ממעגל הזנות ונכנסות למעגל התעסוקה. מרינה (37, שם בדוי) היא אחת מאותן נשים שהצליחו לשקם את חייהן, וכיום משמשות מדריכות באחת מדירות החירום של הארגון.
מרינה מספרת כי עברה התעללות רגשית מצד אמה, שהובילה אותה לעיסוק בזנות. "בסביבות גיל 12 השכנים נהגו לגעת לי בחזה ובתמורה נתנו לי כסף ומתנות. אמא הייתה מרוצה, ולי היה חשוב לרצות אותה".
לא הבנת שזה לא בסדר?
"לא. גדלתי בבית שחלק מהחברות של אמא עסקו בזנות וקיבלו מתנות יקרות. מגיל צעיר היה לי גוף מאוד יפה ומפותח ולמדתי להשתמש בו. היה חשוב לי שאמא תהיה שמחה. לא האשמתי אותה".
בגיל 19 מכרו אותה הוריה לזנות באחת ממדינות המזרח התיכון. במשך שנתיים היא נהגה לשלוח להוריה מתנות וכסף. מאחר שהגיעה ללא ויזה, היא נעצרה והוכנסה לכלא. אמה ניסתה לשכנע אותה להישאר בכלא עד שתושג ויזה שתאפשר לה להישאר. לבסוף חזרה לארץ והידרדרה לזנות רחוב ולסמים קשים.
מה את חושבת על הלקוחות?
"עד היום אני לא מבינה איך אפשר להשתמש בגוף של אישה. אישה לא עושה את זה בגלל שהיא רוצה. כל זמן שהייתי שם ציפיתי שהגבר יבין שאין לי ברירה ושלא יעשה את זה. כל לקוח זה אונס. מין צריך אהבה, ומין שקונים בכסף זה אונס".
כמה שנים היית בזנות רחוב?
"שש שנים. כל פעם ישנתי בדירה של גבר אחר שהבטיח להציל אותי, או ברחוב. לפעמים, בגלל הסמים הקשים שצרכתי, הייתי יכולה לא לישון במשך ארבעה־חמישה ימים".
כמה לקוחות הגיעו אלייך כל לילה?
"יותר מ־30. לפעמים נרדמתי תוך כדי האקט. וביום היו באים לקוחות נוספים".
איך יכולת להתמודד?
"סמים. עבדתי בשביל להשתמש והשתמשתי בשביל לעבוד. הנפש מתה. זה רק הגוף שפעל על אוטומט".
מאין היו לך כוחות לעבור שיקום?
"יש לי כוחות אדירים והרגשתי שאני הולכת למות כמו כלב ברחוב. בגיל 30 נראיתי בת 50. בתחילת התהליך הייתי בטוחה שאני אשמה ולקח לי שנה להבין שזו לא הייתה בחירה שלי. כיום אני כבר למעלה משנתיים מחוץ לזה".
מה את משיבה לנשים שאומרות שהן בחרו בזנות?
"אני לא מאמינה שיש אישה שגדלה בבית נורמטיבי ובוחרת בזנות. הזנות היא השפלה, והכסף לא שווה את ההשפלה".
את כועסת על הלקוחות?
"מאוד. היום אני מסתכלת על הבנות הללו שנראות כמו צל, ואני שונאת את הגברים על מה שהם עשו להן".
את יכולה עוד לתת אמון בגבר?
"כן. יש לי בן זוג ואנחנו חושבים על ילד. עם העבר שלי היה לי קשה למצוא גבר, אבל החבר שלי מקבל אותי. בהתחלה חשדתי שהוא רק רוצה לנצל אותי".
זאבי ריבלין טוענת שהצלקות הנפשיות הן שם לעד, כמו גם חוסר האמון בגברים. נשים שיצאו מהזנות מספרות שריח זיעה של גברים או ריח הבושם שלהם יכולים לגרום להן להקיא. רבות מהן ממשיכות לפגוש את הלקוחות ברחובות או בקניונים, וזוכות לעתים להתייחסויות משפילות.
מדיניות ההפללה
בימים אלו מובילות חברות הכנסת זהבה גלאון ושולי מועלם את חוק הפללת לקוחות הזנות. בעוד זנות של קטינים אסורה על פי חוק, כשמדובר בבגירים אין בישראל איסור לא על עיסוק ולא על צריכה של זנות. "החוק", אומרת גלאון, "רוצה לעמת את לקוחות הזנות עם ההשלכות של המעשים שלהם. לגרום להם להבין שזנות אינה פרנסה לגיטימית. זו תעשייה של עולם הפשע. זו אלימות מינית נגד נשים חסרות ישע. הלקוחות הם המנוע הכלכלי, והם צריכים לשאת באחריות".
זאבי ריבלין תומכת בהצעת החוק. "כל השנים הפוקוס היה על ההיצע ולא על הביקוש. הרי לקוחות באים לממש את מה שאינם יכולים לקבל בבית. בתוך כך הם הופכים את האישה למוצר".
וזו צריכה להיות אחריות המדינה?
"המדינה הפקירה את הנשים כילדות. אם האישה הגיעה לזנות, הרי שהייתה מציאות שאפשרה את זה. צריך גם לזכור שאין אישה שעסקה בזנות ולא עברה אונס. בהרבה מקרים האישה סיכמה עם הגבר שישתמש בקונדום וכשהוא התקשה לגמור הוא הוציא אותו, הפך אותה בכוח על הבטן וביצע בה מין אנאלי. הרבה פעמים הגברים מגיעים שיכורים וככל שהם מתקשים לגמור הם הופכים אלימים. הנשים נקנסות אם הלקוח אינו מרוצה".
חוק ההפללה מורכב מזרוע חשובה נוספת הכוללת סל שיקום נרחב ובו מתן סיוע בדיור, סיוע בתעסוקה, מענק הסתגלות וליווי הנשים לאורך זמן. "אין ספק שהיום סל השיקום מצומצם", טוענת נעמה, "רוב הנשים מצויות בחובות, וסיוע כלכלי הוא טריגר חשוב שיסייע להן לצאת".
בעוד בסוגיית התקציב קל יחסית להשיג כיום רוב בכנסת, נראה שסוגיית ההפללה אינה זוכה להסכמה חד־משמעית. גלאון מנסה להעביר את החוק כבר משנת 2010: "היו תקופות שבהן הייתה התנגדות לעניין ההפללה. בעלי בתי מלון ומלוניות לא התביישו ושכרו לוביסט, וסרסורים התראיינו בתקשורת נגד החוק". לטענתה, "היום כבר יש הבנה בקרב מקבלי ההחלטות ובציבור שזנות אינה בחירה חופשית אמיתית. קשה לי להאמין שמישהו יצביע נגד".
למרות האופטימיות של גלאון, שר הרווחה חיים כץ עדיין לא נתן את הסכמתו המלאה לחוק. אומנם קשה למצוא פוליטיקאים שיסכימו לחשוף את התנגדותם לחוק, אבל מתחת לפני השטח רוחש ויכוח בין המחייבים הפללת לקוחות לבין המתנגדים.
ד"ר אמיר שני, מרצה לאתיקה ולסביבה באוניברסיטת בן־גוריון, הוא אחד המתנגדים הבולטים לחוק: "עצוב שפוליטיקאים שמבינים את ההשלכות הרעות של החוק פוחדים מדעת הקהל ומתחמקים או עשויים להצביע בעדו".
מדוע אתה מתנגד לחוק?
"החוק אינו מוסרי. יש כאן הפרה של זכות האישה על גופה".
אתה לא חושב שהנשים הללו עוסקות בזנות מתוך מצוקה?
"זו תפיסה שוביניסטית ופטרנליסטית שמתייחסת לאישה כאל מי שלא מסוגלת לבחור בעצמה. מי אנחנו שנדבר בשם הנשים העוסקות בזנות?".
ועדיין, הנתונים מראים שרובן הן נפגעות תקיפה מינית ורובן רוצות לצאת מהמעגל.
"יש נתונים שמראים שהעוסקות בזנות מתנגדות לחוק. לאיש אין זכות להפקיע את חירותן".
מטרת החוק היא למנוע מגברים לנצל נשים.
"המטרה של החוק היא להתנקם בגברים, לרדוף אותם ולשדר לנשים העוסקות בזנות 'אתן לא משלנו' ונמרר לכן את החיים עד שתחזרו לחיק הפמיניסטי הנורמטיבי.
"כל חטאם של הלקוחות הוא שהם רוצים לקנות סקס בהסכמה. יש כאן יחסי לקוח ונותן שירות. הסחורה היא הנאה מינית. מה הבעיה?".
הבעיה שגוף האישה הופך לסחורה.
"הגישה שאם נכנס אלמנט הכסף אז גוף האישה הופך טמא היא גישה מיסטית. אסור לנו לדבר בשם הנשים".
בשוודיה החוק הזה התקבל, ומספר הנשים העוסקות בזנות ירד ב־50%. גם בצרפת התקבל כעת החוק במלואו.
"בשוודיה הזנות פשוט ירדה למחתרת. כשמצב כזה קורה, זה מזיק לזונות שלא יכולות להיות סלקטיביות עם הלקוחות ויעלו לכל רכב".
אז לדעתך החוק הזה יעודד זנות?
"הוא יעודד זנות רחוב, כי בעלי דירות לא ירצו להסתכן. דבר נוסף, הוא ימנע מלקוחות אחרים שעדים למעשי אלימות מלדווח, פן יועמדו בעצמם לדין".
ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) עומדת בראש ועדת המשנה למאבק בזנות וסחר בנשים. לדבריה, תפיסת הזנות כאקט צרכני לגיטימי היא שקר גדול: "מדובר בעולם שכולו תלות ושיעבוד, ובמרבית המקרים מהווה אלטרנטיבה הישרדותית. אף ילדה לא חולמת להיות זונה כשתגדל. יש לנו חובה מוסרית לאסור צריכת זנות".
דפנה מורל מהתנועה הליברלית החדשה וחברה בתא סטודנטים פמיניסטי באוניברסיטת תל אביב מסכימה שאין לראות במין מוצר צריכה. "יש סיבה שנשים לא מתגאות בהיותן עוסקות בזנות ומהתנדבותי ב'עלם' אני מכירה את סיפורי הזוועה".
ובכל זאת, את נגד חוק ההפללה.
"אין לי מילה טובה להגיד על צרכני הזנות. הבעיה היא שהחוק לא יעזור. הוא רק יוריד את הנשים למחשכים. כדי להתפרנס הן תשקרנה בשביל הלקוח".
אבל החוק מציע סל שיקום נרחב.
"מטבעם, סלי שיקום הם קשים למימוש מבחינה בירוקרטית, ואנחנו מדברים על נשים שמכורות לסמים. יש כאן עניין של ביקוש והיצע. חוק לא יוריד את הביקוש כמו שהוא לא מוריד את הביקוש לצריכת סמים".
אז מה הפתרון?
"לעבוד על התודעה. לגרום לגברים להבין מה הם עושים. לגרום לציבור להבין שזנות אינה מה שהם ראו בסרט 'אישה יפה'".
חברת הכנסת שולי מועלם (הבית היהודי) טוענת כי אין שום סיבה שהבירוקרטיה תהווה חסם. "מדובר בנשים שמוכרות לרווחה ומקבלות תמיכה. מטרת החוק היא לתכלל ולהגדיל את כל הזכאויות שלהן".
המיתוס העתיק בעולם
לפי הערכות מגלגלת תעשיית הזנות בישראל 1.2 מיליארד שקל בשנה. משרד העבודה והרווחה מטפל מדי שנה בכ־550 נשים השבויות במעגל הזנות. סקר שערך לאחרונה המשרד חושף כי מעגל הזנות כולל 12 אלף נפש. 95% מהן הינן נשים. רובן המוחלט בעלות אזרחות ישראלית. עוד עולה מתוך הסקר כי בישראל קיימות 630 זירות זנות תחת קורת גג, שבהן פועלות כ־9,190 נשים. שאר הנשים עוסקות בזנות רחוב. אומדן הקטינות הוא מעל 1,000.
לדברי נטלי לוין אוחנה, מנהלת פרויקטים והסברה במכון תודעה, המספרים גבוהים יותר, ומספר העוסקות בזנות מתקרב ל־15 אלף. עוד עולה מהנתונים של מכון תודעה, כי 90% מהנשים הותקפו פיזית במהלך הזנות וכי קיים קשר ישיר בין העיסוק בזנות לסרטן צוואר הרחם ולשכיחות הופעתן של מחלות מין, הפרעות חרדה, דיכאון והפרעת דחק פוסט־טראומתית.
לוין אוחנה מייחסת חשיבות לחוק ההפללה, אך מבקשת להדגיש את החשיבות הגדולה של ההסברה.
הזנות היא תופעה מושתקת?
"הזנות היא נושא שפחות מדובר. יש עצימת עין של החברה ורשויות האכיפה. משוקמות שהתלוו אלי לדיון בוועדה למעמד האישה זיהו בכנסת חלק מלקוחותיהן".
מדוע החברה לא מדברת על זה?
"יש סיבות רבות. הן מטעמי שמרנות והן מטעמים של מיתוסים שכיחים. הפופולריים שבהם הוא שזה המקצוע העתיק בעולם ושזה כסף קל".
מה שגוי במיתוסים?
"יש מקצועות עתיקים יותר, כגון מקצוע המיילדות. דבר שני, גם עבדות היא קדומה ובכל זאת עברה מן העולם. לגבי עניין הכסף, ברור שאין ברכה בכסף הזה ושלצלקות אין ריפוי מלא".
מה ניתן ללמוד מהניסיון שלכם?
"אנחנו מקיימים סדנאות לקהל מגוון. עבדנו בין השאר עם שוטרים שעוסקים בפשיטות על בתי בושת, והתוצאות היו הפחתת כתבי האישום נגד הנשים, דבר שמסייע להן מאוד להשתקם".
במה אתם מתמקדים כעת?
"כרגע הפוקוס הוא על קהל צעיר שמגבש עמדות לגבי חינוך מיני לא פעם באמצעות פורנו. המילה זנות לא נאמרת כיום בבתי ספר. צריך להבין שנוער בזנות לא בהכרח שייך לנוער בסיכון. לפעמים זו דווקא הילדה המצטיינת בכיתה".
האם ההסברה בעולם הוכיחה את עצמה?
"חוק ההפללה בשוודיה נעשה בצמוד לעבודת הסברה רצינית. כיום יש שם דור חדש שלא רואה בזנות דבר לגיטימי. אם חוק ההפללה יעבור בלי הסברה ציבורית לא תהיה אכיפה משמעותית".
שר הרווחה חיים כץ מסר בתגובה: "נשים רבות הידרדרו לזנות בשל מצוקה כלכלית. אפעל לקידום החוק ואקצה משאבים לטובת שיקום וסיוע. לא ניתן לקבל את העובדה שאדם בוחר לסחור בגופו כדי לשרוד. בימים אלו ועדה בין־משרדית בוחנת אפשרות להפללת לקוחות זנות. בהתאם להמלצות הוועדה אגבש את עמדתי הסופית בנושא".זהבה גלאוןו