מכבדים את הממתינים: חדרי ההמתנה החדשים למשפחות בבתי חולים

משום כך החליטו אנשי הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין להעניק תמיכה ועזרה כספית במטרה לבנות חדרי המתנה ראויים בבתי החולים הפרושים ברחבי הארץ. מצפון ועד דרום קיבלו 15 מרכזים רפואיים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של מדינת ישראל פנייה מהקרן, שמטרתה אחת: לשפר את זמן השהות של המלווים המגיעים עם המטופלים באמצעות הקמת "חדרי ידידות" בגדלים של 15 מ"ר, 40 מ"ר ו־60 מ"ר – בהתאם לצורך. ההיענות הייתה מיידית. המרכז הרפואי ע"ש ברזילי באשקלון כבר הספיק לשלוח הדמיות של חדרי המתנה רצויים לאנשי הקרן וכך עשו גם הקריה הרפואית רמב"ם בחיפה והמרכז הרפואי הלל יפה בחדרה.

"כידוע, תחומי הליבה של הקרן הם עוני ורווחה, עלייה וקליטה וחירום וביטחון. לכן שמנו דגש על המרכזים ועל בתי החולים שבסמוך לגזרות הביטחוניות של מדינת ישראל ואלו המצויים בערים מוחלשות", מסבירה לינור אלקיים, מנהלת תוכניות בקרן לידידות, "במסגרת הפרויקט אנחנו מובילים אבזור של חדרי ההמתנה למשפחות המטופלים בבתי חולים שבהם תמכה הקרן בעבר או תומכת כיום. כל חדר יכלול מפרט אחיד של ריהוט ומוצרי חשמל, וכל חדרי הידידות בבתי החולים שישתתפו בתוכנית יקבלו אבזור קבוע ואחיד בצבע, בחומר ובמראה". 

תהליך הפיתוח היה ארוך וכלל התייעצות עם בתי החולים ומחקר בשאלת השפעתו של המרחב הפיזי על נפש האדם. בשלב הבא בתי החולים התבקשו לבחור את מקום חדר הידידות בעדיפות למחלקות חדרי מיון, טיפול נמרץ, חדרי ניתוח ומחלקת טראומה. "כחלק מהיערכותה של הקרן למצבי חירום, חשוב שבתי החולים יהיו מוכנים לכל תרחיש. ההעדפה למקומות אלו נובעת מהעובדה שהם הראשונים שמשמשים להצלת חיים מיידית", מדגישה אלקיים ומספרת כיצד נולד הרעיון: "בזמן מבצע צוק איתן ביקרנו חיילים פצועים בסורוקה. הגענו בדיוק בזמן שבו אחד החיילים הפצועים נאלץ לעבור ניתוח מורכב שנמשך שעות ארוכות", היא משחזרת. 

"ראינו את בני המשפחה המורחבת, חברים ועוד אנשים ממתינים שעות ארוכות בלי שום חלל שיכול להעניק להם רוגע, אף על פי שהם היו בשעות הכי סוערות וקשות מבחינה נפשית. דווקא בגלל זה חשוב לחבק אותם ולתת להם את המקום המכובד", סיפרה אלקיים. 

לדבריה, "ישבנו בבתי החולים ובמרכזים הרפואיים המאוד מושקעים מצד אחד, ובפחות מטופחים מצד שני. דווקא באלו היותר מושקעים רצינו להרגיש את המתרחש כדי להבין מהם הצרכים המדויקים של המשפחות בחדרי ההמתנה. העברנו שאלונים בקרב בתי החולים כדי לברר כמה הדבר נחוץ, בדקנו איך חלל פיזי יכול להשפיע על מצב נפשי, ראיתי את הדינמיקה ואת ההתרחשויות בשגרה וגם את שיחות הסלון של המשפחות, מה הן עוברות, שפת הגוף שלהן ועוד. בדקנו הכל; מישיבה על כיסא לא נוח ועד מקום להטענת הטלפונים הניידים, אפקט של תאורה נכונה וכדומה. למדנו על תקנות בתי החולים מבחינת בדים רחיצים אנטיבקטריאליים, תקנים מחמירים שמתייחסים לזיהומים ועוד". 

התוצאות היו ברורות, היא מסבירה: "יש הרבה מאוד אספקטים שראויים להתייחסות. בסופו של דבר אנחנו רוצים לקבל חלל מזמין עם אביזרי נוי, תאורה ווילונות, שמשרה רוגע ונינוחות ונותן אפשרות להתכנס ולקבל פרטיות. החלל מחולק לריבועים־ריבועים שבהם כל משפחה יכולה לקבל את המרחב הפרטי והאינטימי שלה בשעותיה הקשות ביותר".