מגישי תכנית הבוקר של "רדיו ללא הפסקה 103FM" התקשרו היום (ראשון) לאיתי, הומו מוצהר שהתנדב יחד עם בן זוגו לארח חייל בודד במסגרת מיזם אירוח של משפחות חד-מיניות. המגישים תהו מה עומד מאורי הפרויקט וכיצד יקבל החייל את המשפחה הכוללת "אבא ואבא".

דרור: "שלום איתי, אנחנו מדברים פה מהרדיו בשידור לגבי זה שאתם זוג של גייז שרוצים לארח חייל בודד בחגים".

שי: "איזה יופי".

איתי: "תודה".

 

גוטליב: "איזה יופי".
שי: "אתם רוצים חייל גיי, סליחה על השאלה?"
איתי: "לא".

דרור: "לא בהכרח".
שי: "למה לא?, רגע, למה לא?"
לאה: "איך זה שונה מזוג הטרוסקסואלי שרוצה לארח חייל?"
שי: "שנייה, אבל למה בעצם לא? יש בטח גם חיילים גייז שהם בודדים, למה שלא תיקחו חייל גיי?"
איתי: "אני שומע כבר שלושה קולות על הקו? גם שי, גם דרור וגם?"
דרור: "ותיכף עוד מצטרפים".
שי: "אנחנו גם עושים מנאז'".
גוטליב: "כמה קולות אתה רוצה לשמוע?"
איתי: "הו וואוו, גם אורי, איזה יופי".

גוטליב: "בוקר טוב".
דרור: "אז זה פתוח לכל חייל שרוצה, מה אתם נותנים, שמשפחה...?"
שי: "אל תשאל מה הם נותנים".
דרור: "לא, מה אצלכם יש, שהוא לא במשפחה רגילה?"
שי: "אל תשאל את השאלות האלה, למה להיכנס ל...".
איתי: "קודם כל אתה יודע טוב מאוד שאנחנו משפחה רגילה".
גוטליב: "משפחה רגילה, בסדר".
דרור: "לא, רגילה, מה שנקרא, אמא, אבא וילדים".
גוטליב: "חדשה. משפחה חדשה רגילה".
שי: "אין כבר משפחה חדשה. החדש זה הרגיל".
איתי: "אנחנו משפחה רגילה בדיוק כמו כל המשפחות".
גוטליב: "נכון".
דרור: "כן".
שי: "חוץ מזה שאין אמא".
לאה: "ובכל זאת".
גוטליב: "החייל הבודד כשהוא יגיע, הוא לא ייבהל ככה פתאום?"
איתי: "להפך, בכזאת משפחה יפה, כזאת משפחה גאה".


שי: "מי האמא אצלכם?"
לאה: "איזה שאלות שלא שואלים".
שי: "מה? בטוח יש אמא".
דרור: "לא, אלו שאלות שלא שואלים".
שי: "למה לא?"
גוטליב: "לא, אסור".
שי: "בטח ששואלים".
דרור: "כי זה שני אבות".
שי: "לא, בסדר, אבל יש אחד שהוא יותר...".
לאה: "הוא גבר והוא גבר".
שי: "לא, אבל יש אחד שהוא היותר לוקח את התחום הנשי יותר. מישהו צריך לכסות את התחום הנשי".
לאה: "זה כמו לשאול מי האקטיבי ומי הפאסיבי".
איתי: "מה בקיבעון המחשבתי שלך זה התחום הנשי?"
לאה: "הופה".
שי: "אההההההה".

גוטליב: "לנקות, לסדר, יותר לסדר בבית".
שי: "מי מניק? מישהו צריך להניק את הילד".
איתי: "נכון, כן, אין ספק".
גוטליב: "יש היענות כבר? יש כבר חיילים? יש רשימה?"
איתי: "יש היענות מדהימה. הבחור שארגן את כל הסיפור הזה, מ'גאווה כחול-לבן' מקבל למעלה מ-150 טלפונים שרוצים לארח, ואני חייב להגיד לכם שיש היענות גם בצד השני".
גוטליב: "מה זה הצד השני?"
איתי: "חיילים שרוצים להתארח דווקא אצלנו".
דרור: "על זה שאלנו".

שי: "זה מאוד יפה. תגיד, ואם יבוא חייל, נגיד, והוא יהיה חמוד וזה, ותשבו והכל, יהיה מצב לזרום?"
איתי: "לאן".
דרור: "אבל הם נשואים".
איתי: "אנחנו לא בראש הזה".
דרור: "לא בראש הזה".
לאה: "לא, נו, הם אנשים כבר שהם...".
שי: "בסדר, אני רוצה לבדוק".
איתי: "אתה יודע שזה לא כל מה שיש לנו בראש".
דרור: "כל הכבוד".
גוטליב: "זה לא כל מה שיש להם בראש".
שי: "סליחה, לא לא, סליחה, זה יכול להיות גם במשפחה רגילה...".
גוטליב: "רגילה".

לאה: "כן, שהם החליטו לארח נער?"
שי: "...הטרוסקסואלית ויבוא חייל והם יחליטו לזרום, מה קרה".
לאה: "חייל בן 18 עם שני מבוגרים בני ארבעים?"
דרור: "אנחנו רק פותחים את האופציות".
שי: "מה יש?"
איתי: "אנחנו מארחים... קודם כל, עוד לא ארבעים, עוד לא ארבעים".
לאה: "לא, בסדר, אני אומרת לצורך העניין. למה עכשיו ששני אנשים מבוגרים ירצו להזרים ילד?"
שי: "למה לא? טוב, תשמע, אנחנו צריכים לסיים".
דרור: "איתי, כל הכבוד".
שי: "באמת כל הכבוד, תודה רבה ושיהיה בהצלחה".
איתי: "תודה".