עם מותו של שמעון פרס ז"ל, שוחחו היום (רביעי) ניסים משעל ודרור רפאל ב"רדיו ללא הפסקה 103FM" עם יונה ברטל, חברתו הקרובה של פרס ומנהלת לשכת בית הנשיא לשעבר, שסיפרה: "אני לא מעכלת, אני שבורת לב כאזרחית המדינה והעולם וכיונה ברטל שהייתה שם 21 שנה, הרבה מאוד שעות לידו ומאחוריו, שועטת במשעולים שהלך ובפרויקטים הגדולים שבנה למען המדינה".

"ביום האשפוז חיכיתי לו בבית החולים, וכשהוא הגיע הוא הרגיש נהדר ונראה טוב", סיפרה, "עשו לו את כל הבדיקות, שיצאו בסדר גמור. רק המלחים בדם היו נמוכים. הוא הרגיש שמשהו קורה ואמר 'נכנסתי בריא, אני אצא חולה'. הוא הרגיש שהגוף בוגד. ואז שעה אחרי זה קרה מה שקרה". לדבריה, "עד הרגע האחרון הוא עבד ועשה. וחזרנו מקומו, מהוועידה הכלכלית הגדולה, שם הוא התקבל בכבוד מלכים. הוא נתן שם עשרות ראיונות לכל הטלוויזיות הכלכליות של אירופה. הוא עבד במרץ ופגש שם ראשי מדינות, וחזרנו, וקרה מה שקרה".




שמעון פרס. צילום ארכיון: פלאש 90



פרס דיבר על המוות?

"הוא אמר ששעמום זה יותר גרוע ממוות. אז הוא אף פעם לא היה משועמם, תמיד עשה ועסק. בשנה האחרונה הוא הרגיש משהו, פתאום אצה לו עוד יותר הדרך. הוא כל כך חרוץ, אבל בשנה האחרונה הוא אמר שחבל על הזמן, כי צריך להספיק וצריך לעשות. והוא באמת הספיק. הוא הניח את אבן הפינה למרכז החדשנות והשלום. השואו-קייס הכי גדול שהיה כאן, הבינלאומי, בהשתתפות ראש הממשלה והנשיא, שפתחו את זה איתנו ביחד. הוא הספיק לכתוב ספר נוסף שייצא בקרוב ועוד פרויקטים ורעיונות בינלאומיים, שנועדו להאדיר את שמה של מדינת ישראל. בשנה האחרונה עבד כמו בחמש שנים".

"למדתי ממנו שלא רק המטרה חשובה, גם הדרך"

על סידורי הלוויה היא סיפרה: "ביום חמישי יוצב ארונו בכנסת, היכן שהוא פעל משך 48 שנים אינטנסיביות, וביום שישי תיערך הלוויה ממלכתית גדולה. אובמה יגיע וגם קלינטון, חבר אישי ויקר שלו. בענייני אוכל פרס היה מאוד ממושמע, מה שלרובנו קשה. אם צריך לאכול רק משהו מסוים, אז זה מה שהוא אכל, הוא עמד בזה. היה לו סדר יום סדור. הוא היה מאוד ממושמע ותחת קונטרול".

"למדתי ממנו (פרס) שהדרך מאוד חשובה, לא רק המטרה", הדגישה ברטל. "למדתי ממנו לא לוותר, גם אם הדרך קשה וגם אם אנשים סקפטיים, ללכת בדרך ולהגיע. כל מה שהוא אמר וחזה, גם כשבהתחלה אנשים הרימו גבה, קרה. הכור, התעשיות הביטחוניות הננו-טכנולוגיה, למרות שכולם היו סקפטיים וגם לפעמים שמו לו רגליים. זה איש חזון שרואה הרבה יותר רחוק מאיתנו ולא מבין איך אנחנו לא רואים, לכן התסכול שלו כפול. אבל הוא לא מוותר, יש לו את האנרגיות והדרייב ולעשות למען המדינה. גם אם האגו שלו נפגע לפעמים כשלא מעריכים עד הסוף, ואז כשהוא עושה את זה, הוא מקבל את מלוא ההערכה. למשל, כשהוא הציל את כלכלת ישראל, מ-450 אחוזי אינפלציה - אף אחד לא דיבר על זה. לאחרונה התפרסמו הפרוטוקולים ואז פתאום אמרו 'שמעון פרס הציל שוב את המדינה'. הוא היה אומר לי שגם אם לפעמים זה כואב ולא מקבלים את הקרדיט, מה שעשית זה מה שחשוב".




היה חבר יקר שלו. שמעון פרס וביל קלינטון. צילום: יעקב סער, לע"מ