"זו שנה שאתה עוצר את החיים להתבוננות ולמידה, שנה של הזדמנויות. שנה מיוחדת מבחינת התזמון, הרצף של החיים, הזדמנות לעצור וללמוד על עצמי ועל החברה הישראלית", כך מתארת רתם בן יעקב, בוגרת המכינה הקדם-צה"לית על שם תמר אריאל ז"ל, את החיים במכינה מנקודת מבטה.

בישראל פועלות 52 מכינות קדם-צבאיות, מתוכן 22 תורניות ועוד 30 כלליות. החניכים יכולים לבחור בשני מסלולים: שנה א' המתחילה מאוגוסט עד יוני ושנה ב' שבה ממשיכים עד מרץ. 2,900 חניכים לומדים כיום בשנה א', ועוד כ-700 חניכים בשנה ב'. בנוסף, יש מכינות חצי שנתיות השנויות במחלוקת, שאליהן נגיע בהמשך.

ב-1988 נוסדה המכינה הראשונה בישראל - הישיבתית הקדם-צבאית בני דוד שבעלי. ייסדו אותה הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, שראו מול עיניהם שתי מטרות: להוביל את החברה הדתית לשאת באחריות ובנטל הביטחון באופן שווה עם שאר חלקי האוכלוסייה, ובנוסף לתת מענה לנוער הציוני-דתי שביקש לשרת בצבא תוך העמקת האמונה ולחיות לפי ערכי התורה.

דני זמיר, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם-הצבאיות, מסביר כי באותה תקופה בסוף שנות ה-80, "הזווית של המכינות הייתה שונה מזו של היום. לקחו את המנהיגות הטבעית של הנוער ובמשך שנה עבדו איתם על חיבור לזהות יהודית-ציונית דרך שאילת שאלות, זו הייתה שפה אחרת מבית הספר ומהסביבה".

אייל אלדר, ראש המכינה הקדם-צבאית ימין אורד שבחצור הגלילית, טוען להטרוגניות בקרב התלמידים, בניגוד לדימוין כבית לנוער מבתים מבוססים. "יש מקום לזה ויש מקום לזה", מדגיש אלדר, שייסד בשנת 2000 את המכינה, המיועדת בעיקר לעולים יוצאי אתיופיה וחבר העמים, ובהמשך הקים מכינה במגדל העמק לבנות בלבד. "הסטטיסטיקה הצבאית הייתה שרבים מבני העדה האתיופית מתגייסים ולא מסיימים את הצבא. בגלל זה פתחנו מכינה ייעודית לנוער כזה. ברור לכולם שיש עוד הרבה מאוד עבודה".

זמיר מעדכן בסיפוק כי על כל מקום פנוי במכינות הכלליות יש בין חמישה לעשרה מתמודדים. "זה יוצר קושי גדול כי אנחנו לא רוצים ליצור מכינות אליטיסטיות, אנחנו רוצים לתת הזדמנות לאלה שפחות שמעו על זה. אז יש פה מהלך מאוד מורכב איך לתמרן בין הרצון להצמיח מנהיגות לבין הרצון להרחיב את תופעת המכינות למקומות שפחות חשופים אליהן. הגדילה היום היא בקצב של שתי מכינות בשנה. בקרב הנוער החילוני, שרק רבע ממנו מתעניין במכינות, הרבה נשארים בחוץ לצערנו, זו ממש טרגדיה. אין בכלל מחלוקת ששנה כזו תורמת לאדם ומביאה לחייל ולאזרח הרבה יותר טוב ומחויב, זה אינטרס של המדינה אבל המדינה מוגבלת באמצעיה. חוק המכינות מ-2008 מתקצב כל חניך לפי תקנים שנגזרו ממשרד הביטחון - 60% מהעלות של החניך, ואת ההפרשים המכינות משיגות בעזרת שכר לימוד, עבודה של החניכים ותרומות".

את המכינה בימין אורד סיימו עד היום יותר מ-600 בוגרים, ומדי שנה נקלטים אליה כ-60 חניכים. "הרעיון העיקרי הוא ההבנה מי אני, מה הכוח שלי, איך אני משתלב בחברה הישראלית, לקבל יכולות והכרה עצמית במה הערך שלי, ולהתנסות לפני כן. כשהם מגיעים לצבא, הם כבר התמודדו עם הדברים, זה לא חדש להם", אומר אלדר.

אתם לוקחים נוער יוצא אתיופיה ורוסיה וסוגרים אותם בינם לבין עצמם. איך זה מסתדר עם הטרוגניות ושילוב בחברה?

"נכון, הרבה אנשים אמרו לי: 'מה אתה עושה, אתה סוגר אותם רק עם עצמם?', אבל בשנה הזו הם מקבלים כוח להתמודד עם החברה הישראלית. ההתנסות הזו מביאה אותם כשמגיעים למבחן האמיתי, בצבא, עם הרבה יותר כוח. לא סתם הרב אלי סדן קיבל פרס ישראל ב-2015 (על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, על ייסוד מוסד המכינות הקדם-צבאיות - ע"ל). זה הסטארט-אפ החברתי הגדול ביותר בישראל בשנים האחרונות. לקחו קבוצה של אנשים איכותיים שלא הייתה מגיעה לפני כן למנהיגות ולפיקוד, והסיטו אותה לכיוונים של ללכת ולהתחזק, להגיע לצבא ולעשות שינוי בצבא ולהיות מנהיגים בצבא ובאזרחות".

מקוננט גדמו, בוגר המחזור הראשון של מכינת ימין אורד, סבור שהבידול במכינה נותן את אותותיו במבחן התוצאה. "התוצאות הן מרשימות ורואים אותן בשטח. כשסיימתי י"ב, הבנתי שאני עדיין לא רוצה להתגייס לצבא, רציתי לנוח וזו הייתה בדיעבד החלטה מדהימה".

גדמו למד תחילה בכפר הנוער ימין אורד, וכששמע על פתיחת המכינה, זה היה עבורו כאמור, המשך טבעי. "מה שלא עשיתי בבית הספר 12 שנים עשיתי בעשרה חודשים במכינה, יש לזה כוח אדיר והשם הזה 'מכינה קדם-צבאית' בעיני הוא עוול, הצבא הוא רק עצירת ביניים - זו מכינה לחיים".

המשפחה תמכה בהחלטה?

"הייתי עצמאי מכיתה ח', אף פעם לא התייעצתי, לא שאלתי, תמיד עשיתי מה שחשבתי שנכון לעשות. אני חושב שאז ההורים שלי לא היו מבינים את זה. הבחירה שלי הייתה לחלוטין שלמה, לא היו ויכוחים או אי הסכמות. היום דרך החניכים שלי אני יכול להבין שזה בשיח 'כן מכינה, לא מכינה', 'בזבוז זמן, לא בזבוז זמן'. תוך עשרה חודשים אתה רואה מהפך מטורף".

מיכל נגן, ראש מכינת צה"לי, שלה שלוחה בקיבוץ משואות יצחק ובקיבוץ עין צורים, מגלה שהביקוש אינו פוסח, בהדרגה אומנם, גם על בנות המין השני. "התופעה שבנות דתיות יודעות שהן רוצות ללכת למכינה קדם-צבאית היא מציאות חברתית שהולכת ומשתנה. חלק מההורים היום כבר מעודדים מאוד את הבנות שלהן וחלקם מבינים שזו בחירה של הבנות. לפעמים יש פער, אבל אנחנו דור שבו הנוער מחליט, ואני חושבת שגם ההורים יודעים את זה. בחורה שהחליטה שהיא הולכת לצבא יודעת שהיא לא מתנתקת מעולם הערכים. היה רצון לעשות גשר, והקול הזה נהיה רגיל יותר בעולם, מזדהים איתו יותר".

סדר היום של הבנות במכינה מוגדר מאוד. "יש כאן בית מדרש, רוב הזמן הבנות לומדות תורה, פוליטיקה וציונות", מפרטת נגן. "יש הרבה יציאה והיכרות עם החברה הישראלית. בנוסף, לכל חניכה יש משימות שהיא מקבלת במהלך השנה - זה מתחיל בתורנויות מטבח ובניקיון וממשיך לחניכה תורנית, ניהול הקבוצה, קבלת החלטות, שמירה על החוקים".

לאור ההצלחה של המכינות הקדם-צבאיות, הוקמו גם מכינות חצי שנתיות, הנותנות מענה לנוער שלא רוצה לדחות את השירות הצבאי בשנה, וכך יכול להתגייס במחזור גיוס חודש מרץ. הקמת מכינות אלה עוררה סערה בעולם המכינות הקדם-צבאיות, שם לא מכירים בהן, וגם מבחינת המדינה הן מתוקצבות באופן שונה.

אוריאל אלדר, ראש עמותת שחר - עשייה ציונית, מסביר את הצורך בהקמתן בכך שהן נותנות מענה לאוכלוסיות ש"לא היו אמורות להגיע למכינות, אבל גם לא בהכרח מדובר בנוער בסיכון. בשש השנים האחרונות הקמנו כ-20 מכינות. יש ביקוש עצום, קהל היעד הוא הרבה יותר גדול".

"אני עברתי מכינה וראיתי איך הדבר השפיע עלי בצורה מכוננת. כמדריך 'מסע ישראלי' נחשפתי לאוכלוסייה שרוצה לעבור תהליך משמעותי כזה, אבל התהליך השנתי הוא ארוך מדי ויקר מדי. הרגשתי מה התהליך עשה לי, ורציתי להעביר אותו לכמה שיותר חבר'ה. אין שנה מכוננת יותר מפרק הזמן הזה".

אתם מתוקצבים על ידי משרד החינוך?

"בתחילת הדרך לא היינו מתוקצבים כי המדינה התעקשה שאנחנו לא עומדים בקריטריונים. בשנים הראשונות היינו קיימים מ-100% גיוס כספים, אבל שר החינוך לשעבר שי פירון ועכשיו נפתלי בנט עיגנו בתקנה תקציב לזה, שמאפשר לנו לפרוח, ועדיין יש הרבה אנשים טובים שתורמים".

המחזור הראשון בחורפיש שבצפון נפתח לפני כחודש. "עשינו איתם סדרה של 'ים אל ים' במשך חמישה ימים", אומר אלדר. "לראשונה בחייהם הם ישנו תחת כיפת השמיים, זה בא להם בהפתעה, הם לא ידעו על הטיול. זה מסע קשה ומאתגר, ובסופו הקבוצה מתגבשת והם מבינים שהם יכולים יותר ממה שהם חשבו או ממה שאמרו להם. זו נקודת ההתחלה, ולאורך השנה הם מתנדבים, מכינים את עצמם לצבא מבחינה פיזית ומנטלית, עוברים חצי שנה אינטנסיבית מאוד, כשהמטרה שלנו היא להביא אותם למצב שבו הם לא הולכים להיתקע בשום דבר בדרך".

100% גיוס, שחר אופז, מנכ"ל עמותת אחד משלנו. צילום: באדיבות אחד משלנו

מכינת אחד משלנו בכפר הנוער הדסה נעורים ובקיבוץ גן שמואל, הוקמה לפני כשש שנים במטרה להגיע לנוער מכפרי נוער, מפנימיות וממסגרות קידום נוער אחרות. שחר אופז, מנכ"ל העמותה וראש המכינה, מדווח על 120 בוגרים שמשרתים בצה"ל, 100% גיוס. "זה סיפור ההצלחה. היעדים שלנו היו שהם יתגייסו, ובפועל יותר מ-20% משרתים ביחידות מובחרות".

הקשר עם החניכים לא מסתיים בתום השנה, וברוב המכינות קיים מרכז בוגרים שבו דואגים להמשיך להיות מעורבים בחייהם בצבא ובהמשך באזרחות. "אנחנו מבינים שזה לא נגמר כשהם משתחררים, ואנחנו משקיעים המון בבוגרים שלעתים חוזרים למציאות קשה, לא כל כך נורמטיבית. לחלקם יש בתים לא קלים, והם צריכים גם לזה כלים כדי להסתדר. עכשיו אנחנו מתכננים תוכנית מנטורים של ליווי מקצועי, שייפגשו איתם וייתנו להם עצות איך להסתדר בחיים. מבחינתי, הסיפור לא מסתיים כשהם עוזבים אותנו, אנחנו לא משחררים אותם כל כך מוקדם", מחייך אופז.