אחד הנושאים הפחות מדוברים בציבור הדתי הוא, איך לא, הסקס, אבל בזמן האחרון מתחילים חובשי הכיפות להתגבר על השמרנות והצניעות, ושיח המיניות צובר תאוצה במגזר. פתאום נדמה שרבים עוסקים במיניות האישה, בדיבור בין הורים לילדים, בין היתר באמצעות טיפולים פרטניים ובסדנאות.

את הסדנאות, חלקן המוניות וחלקן בייעוץ פרטני, חלקן מעורבות וחלקן לנשים בלבד, ניתן למצוא כמעט בכל יישוב, בכל הספקטרום, החל בדתי לייט ועד החרד"לי (חרדי–לאומי). כל המרצות הן עובדות סוציאליות בהכשרתן, שחשו בשלב זה או אחר של חייהן שיש ואקום בתחום ההסברה והמחקר, בעיקר בציבור הדתי–לאומי, והחליטו לקפוץ ראש מתוך תחושת שליחות. וכך עברה חברה שלמה מהפך דרמטי: בתוך חמש שנים היא לקחה נושא שלא דובר עליו כלל למקום שבו מתקיים שיח חי ותוסס, לגיטימי ונוכח.

"תחת הכותרת 'חינוך למיניות בריאה' יש בערך 20 נושאים חשובים: קשב לגוף והבנה איך הוא פועל; איך המבנה הפיזיולוגי שלי משפיע על הנפש שלי; שינויי גיל ההתבגרות; דימוי גוף; מחזוריות; מושג הפרטיות; גילוי וכיסוי; נטייה מינית; חשיפה לתכנים מיניים; קשרים וחברויות; נורות אדומות בתוך קשר; מגע ויחסים אינטימיים; אמצעי מניעה; מחלות מין; פגיעות מיניות ועוד", מספרת דפנה פלר, עובדת סוציאלית ומנחה עצמאית של סדנאות לנוער, מורים והורים בתחום החינוך למיניות בריאה. "נחשפתי לתחום של מודעות לפוריות כשלמדתי עם דפנה מאיר ז"ל ועוד ארבע נשים, וראינו שיש צורך אדיר לשיח בנושא מיניות בריאה בציבור הסרוג. אני עובדת היום בעשרות מסגרות בכל הארץ, בעיקר עם בנות, מורים והורים. אני מביאה לשיח בעיקר הנחיה לקשב

לגוף, קשב לעצמנו ולאחר, ובתוך זה יש את ההיבט המיני. אני מלמדת בני נוער להקשיב פנימה, להכיר מה מתאים ומה לא.

"בסוף התהליך אני שואפת שהנערה תכיר את הגוף שלה, תדע מה ההבדל בין גוף של בן לגוף של בת, תבין מה קורה בגיל ההתבגרות, תדע יותר להתחבר, ולא תהיה מנותקת כמו הרבה בנות אחרות. בתרבות החילונית יש מסרים של מודלים מושלמים, שאנחנו צריכים להיראות כמותם. אני מכוונת לעבודה עם הגוף לא מתוך חרדות ופחדים, אלא מתוך הקשבה לתהליכי ריפוי. דרך תנועה, קול, נשימה, שחרור וביטוי רגשי".

לקלף את השכבות

כל זה טוב ויפה, אבל איך מדברים על מיניות בחברה הדתית? מעבר לשמרנות האימננטית, יש צניעות ושמירה על לשון נקייה, מה שעשוי להגביל את היכולת לעסוק בנושא בפתיחות.

"יש הבדל בין הדיבור על מיניות בחברה החילונית לזה בחברה הדתית", טוענת מאור קפלן, ראש תחום מיניות ב"מכון באר אמונה". "קודם כל, השיח שלי מאוד מחובר לה'. זה כבר עושה משהו קצת אחר. בחברה החילונית יש שיח מאוד פרקטי: הסכמה או לא הסכמה, אמצעי מניעה. השיח היותר עמוק הוא לא רק הפרקטיקה אלא ההקשר, מה נעים לי, עד כמה אני מחוברת לגוף שלי, יחס למיניות לא רק כאל קצה של המעשה אלא גם קשר אל עוד עולמות תוכן, לנפש שלי, לנפש של הקשר, לאינטימיות.

"ה' נתן לי את הפתיחות לדבר על זה בלי מבוכה. אני לא עושה מאמצים בשביל זה. אסתר פרל כותבת שאין לה שמץ של מושג על החיים הארוטיים של ההורים שלה, אבל משהו באופן שבו הם חיו נתן לה מושג מה צריך להיות. גם אצלי בבית השיח לא היה מפותח בכלל, אבל כנראה ההורים העבירו לי מסרים בריאים. הורים, גם אם הם לא מדברים, האופן שבו הם חיים זה המסר הכי בריא שהם מעבירים לילדים שלהם על מיניות".

הדור והמודעות השתנו". מאור קפלן"הדור והמודעות השתנו". מאור קפלן"

"אני עובדת בצורה המשלבת כל הזמן שני קולות. הקול האחד הוא ערכי, השאוב מהעולם הדתי, מחובר לערכים יהודיים ומוסריים. הקול השני פוגש את הנער או הנערה איפה שהם עכשיו", מסבירה פלר. "אם יש לי נערות שכבר פעילות מינית, אדבר על החוכמה האדירה שביהדות בכל הקשור לדחיית קיום יחסים לאחרי החתונה, אבל גם על אמצעי מניעה, על מחלות מין, על השאלות שהן צריכות לשאול את עצמן לפני שהן נכנסות לקשר מיני. אין לנו פריבילגיה היום לא לדבר בשני הקולות האלה. אי אפשר רק לדבר על ערכים ולהשאיר אותן לבד".

מה עושים עם המבוכה?
"הסדנאות בנויות בצורה שמקלפת את השכבות לאט–לאט. בהתחלה השיחה מתנהלת בקווים יותר כלליים ואז יותר אינטימיים. אין מבוכה בגלל ההדרגתיות ומשום שאני לא נמצאת במקום נבוך. אני מכבדת אותן איפה שהן, אז הן לא נבוכות. אני נותנת את הלגיטימציה למי שרוצה לצאת או לשתוק, אבל המבוכה לא דומיננטית בסדנאות. ברגע שאנחנו באמת מדברות מתוך הלב, ואל תוך הלב, המבוכה מתפוגגת".

"המוטו שלנו הוא לדבר על אינטימיות בצניעות", אומרת מיכל פרינס (35), מגוש עציון, דוקטורנטית למגדר וחוקרת מיניות של נשים דתיות. "בשביל לקיים יחסי אישות צריך אינטימיות אבל ממקום בריא, לא ממקום של אסור או מותר, לא ממקום של מניעה. בואו ניצור שפה שתאפשר לדבר על זה בלי גסויות, שפה שהיא בין השפה של המילואים לבין השפה של בית המדרש".

פרינס הקימה את "מרכז יהל", המדריך זוגות נשואים לחיי אישות. את המרכז הקימה לאחר שחקרה מה קורה לזוגות דתיים לאחר החתונה מבחינה מינית. היא נדהמה מהפתיחות של הנשים, ומהעובדה שלכולן הייתה בעיה בתחום, אף על פי שלא חיפשה נשים שחוות קשיים.

"כשסיימתי את התזה הבנתי שאני לא משאירה את זה על המדף והקמתי את המרכז", היא אומרת. "תפיסת העולם אצלנו אומרת שרוב הבעיות של הזוגות הן על רקע תרבותי ולא אישיותי או פיזיולוגי. כלומר, הבעיה נובעת מסרטים ששידרו לנו מיניות מסוג מסוים, מחינוך לא נכון. הפער בין זה לבין המציאות הוא גדול, בעיקר בנושא המיניות הנשית. אצל רוב הנשים הגוף לא עובד ככה. פיתחנו מודל שאם מסבירים אותו כמו שצריך, ועל הדרך מסבירים לזוג שמה שקורה איתו זה נורמלי, אחרי כמה פגישות הוא עולה על דרך המלך".

פרינס מספרת שכל יום היא מקבלת חמש–שש פניות של זוגות שצריכים עזרה. "אני כבר לא יכולה לעשות את זה לבד", היא אומרת. "היום יש לי 120 בוגרות בכל רחבי הארץ שמייעצות לזוגות ומעבירות סדנאות".

"למדתי עבודה סוציאלית והרגשתי שהנושא הזה כל הזמן עולה ואין לי כלים להתמודד איתו", מספרת מאור קפלן. "כשיצאתי לחופשת לידה, האיש שלי אמר שזה הזמן לחשוב מה החלום שלי והתחלתי להתעמק בזה. ברקע עמדה כל הזמן סבתי, רחל נריה, אשתו של הרב נריה, מחלוצי הציונות הדתית. לפני 60 שנה אף אחד לא דיבר על מיניות, והיא הרגישה שצריך. אז היא הייתה עוברת בין בתי הספר ומדברת עם התלמידים והתלמידות. הדברים האלה לא באו לה בקלות, אבל היא הרגישה שזה חשוב.

"לא מזמן מישהי אמרה לי 'סבתא שלך עשתה בדיוק כמוך, אבל לא קראה לזה במילים גסות כמוך'. אני לא חווה מיניות כמילה גסה. מיניות בעיני מייצגת את עוצמות החיים בגוף. הדור השתנה, המודעות השתנתה. מיניות זה לא רק ההכנה לחיי משפחה אלא גם האופן שבו אדם חווה את הגוף שלו ואת עצמו, הרבה לפני הנישואים. מתוך זה מדברים גם על מיניות בריאה בגיל הרך, לאורך שנות ההתבגרות, וודאי שגם בקשר זוגי.

"בניגוד לעבר, היום הנוער חווה את המיניות שלו הרבה לפני הקמת בית, כלומר - נישואים. אם פעם היו עובדים על הכנה לחיי משפחה, היום אני מדברת על איך הנערה חווה עכשיו את הגוף שלה, אילו תפיסות יש לה. מצד שני, אני דוסית, יש לי מחויבות מוחלטת להלכה. אני מסתכלת לדבר הזה בעיניים, אבל לא חתרנית בהקשרים האלה".

טבלאות להורים

"יש לי כבר קבוצות מעורבות של נשים וגברים", אומרת פלר בהתרגשות, "זה נפלא. זה אתחלתא דגאולה. יושבים גברים ונשים, ובשיח מאוד נקי, מכובד וראוי מצליחים לדבר. בשיחות אני מדגישה את החשיבות בשיח ובפתיחות בין הורים לילדים בנושא הזה. חשוב לתת כלים איך לפגוש את הילד, איך לראות את הילד שלנו. עוד מקום שאני מתעכבת עליו הוא על איזו עבודה ההורים צריכים לעשות עם הגוף שלהם כדי להיות כתובת משמעותית עבור הילדים. למשל, זה לא יעזור אם אמא תדבר עם הבת שלה עד מחר על דימוי גוף, אם האמא במאבק אינסופי עם הגוף שלה. אם רוצים לעשות שינוי הקשור בגוף, כדאי שזה יבוא ממקום של אהבה לעצמנו. אני מעודדת את ההורים לעשות עבודה אמיתית עם הגוף שלהם, וכך להיות כתובת משמעותית יותר לילדים".

"השיח עם הילדים צריך להיות פתוח", מחזקת קפלן. "אם ילד בא לאמא שלו ושואל אם אפשר להביא ילדים לעולם גם לפני החתונה, אני מסבירה שאסור לשקר לילדים, אי אפשר להגיד לילדים שרק אנשים אחרי החתונה יכולים להביא ילדים. אבל אפשר להוסיף לזה אמירות ערכיות, שאנחנו מאמינים שילדים צריכים לבוא לתוך משפחה.

"גם בציבור החרד"לי יש הרבה מאוד התעוררות. צריך לדבר על זה נכון, הם לא יזמינו כל אחד לדבר איתם על זה, אבל גם שם מבינים שצריך מענה. זה קשור לכך שהשיח על הנושא מאוד מחובר לה'. אני מתפללת שאני עושה מה שהוא רוצה ויודעת שהתורה מדברת על סוגיות שקשורות למיניות באומץ. אני תמיד אומרת שאם ה' היה רוצה לקבל 'הסכמה' לתורה לא היה לו סיכוי, כי כל המילים שאנחנו נמנעים מלהגיד שקשורות למיניות - כבר כתובות שם, ואפילו לא כתוב על הכריכה 'לבני 18 ומעלה'".

החשיפה לתכנים לא מותאמים יוצרת אף היא דילמות ופערים בתפיסת המיניות. "אני נותנת טבלה להורים שמשווה בין החיים בסרט לבין החיים במציאות, ומעודדת אותם לשבת עם הילדים ולצפות במה שהם רואים ולתווך להם", אומרת פלר. גם קפלן מאמינה שיש לקיים שיחה בנושא: "קודם כל צריך לסנן, אבל בעיקר שיח על מה שרואים ומה שלא רואים. ובתוך מה שרואים נדרשת צפייה ביקורתית - איך האישה, איך הגבר, האם האישה נהנית ממה שעושים לה".

הכל מתחיל, בעצם, מפתיחות בין ההורים לילדים, משיח המבוסס על אמון. "חובה לערוך שיחה על מיניות, אבל מותאמת לגיל ולמקום", מדגישה פלר. "חשוב להתייעץ עם בן הזוג, שהמסרים הערכיים שלנו יהיו דומים. חשוב גם להשתמש בגורמים מזמני שיחה, פרשת השבוע, למשל, סרט שראינו, חתולים שראינו ברחוב, אבל גם לייחד זמן שבו אנחנו יוצאים לטיול, יושבים בבית קפה, ומדברים על הנושאים עצמם. חשוב להקשיב לילד וחשוב לתת את הלגיטימציה לילד לא להגיד כלום ופשוט לשבת ולהקשיב להוריו בלי להשתתף. חשוב מתי. אנחנו לא צריכים להיות אנשי מקצוע אלא כתובת. כשהלב שלנו פתוח - אז הוא יבוא וישתף. אבל אם אנחנו מאוימים מהנושא - הוא לא יבוא וישאל שאלות, וזה לא אומר שאין לו שאלות".

"אני מאמינה בשיח על מיניות ממקום קדוש ועמוק", מוסיפה קפלן. "אני מאמינה בלתת ידע אמיתי בכנות, אני מאמינה בלהסתכל לתופעות בעיניים: זהות מינית, הפרעות אכילה. צריך ללמוד את הדברים לעומק ולהתעדכן כל הזמן. צריך גם להתעסק בנושא הזהות המינית".

סינדרום הגבר החמוד

ומה עם המבוגרים? מיכל פרינס מצביעה דווקא על המכנה המשותף בין התרבות החרדית, החילונית והסרוגה - במאה השנים האחרונות לא נתנו מקום למיניות הנשית.

"המחקר על איבר המין הנשי הושלם ב–2009, הסרטים לרוב לא מבטאים מיניות נשית", היא אומרת. "כשזוג מגיע לקיום יחסים בפעם הראשונה, הוא נשען על הידע המבוסס על המיניות הגברית. אני נותנת כללי אצבע שעובדים אצל כולם. זה לא תהליך רגשי, אם אתה תלמד לגעת אחרת, אז בעצם הגוף שלה יחווה משהו אחר. כל זה קורה בין הפגישה הראשונה לשנייה.

"אני לא באה בטענות כלפי הגבר, אלא פשוט שולחת אותם לעשות XYZ ואז היא חווה משהו אחר, את הדבר הזה שבא לה. ואז אנחנו ממש נכנסות ליחסי האישות, מה נשים רוצות ומה גברים רוצים, וזהו, סיימתי את העבודה. זוג מגיע ואומר שהוא רוצה להתגרש. אחרי שלושה שבועות הם חוזרים ואומרים שחוו אורגזמה בפעם הראשונה. אנחנו לא מחנכים נכון את עצמנו. אנחנו גדלים בתוך אווירה שלא מאפשרת לאוטופיה הזאת להתקיים. למזלנו, יש משהו בחינוך הדתי לגברים הדתיים, שאני קוראת לו סינדרום הגבר החמוד. הגברים הדתיים יעשו הכל כדי שלאישה שלהם יהיה טוב".

קפלן: "אני מרגישה שכל הנושא של המיניות בעולם המבוגרים זה גוש חימר שצריך ללוש הרבה עד שיהיה גמיש. בשיחות שלי תמיד אפתח בלגיטימציה לדבר, עד כמה גדלנו בעולם שבו היה אסור לדבר, ולא רק שהיה אסור, המיניות תמיד התקשרה עם חטא ועם אשמה. גם בעולם של היום, מיניות הרבה פעמים קשורה בעולם גס ורדוד. אבל ביהדות זה לא ככה, זה מענג ומתוק ומשמח, בזמן ובמקום הנכונים. הקישור עם העולם הרוחני של התורה הוא נקודת מוצא נכונה.

"צריך לעבור תהליך אישי של מוכנות לדבר על הנושא, לאחל לעצמנו בריאות כאנשים מבוגרים בתחום המיני וגם הרבה מודעות לבני הנוער. אני רוצה שגם ההורים וגם הילדים יהיו יותר בריאים מבחינה מינית, וגם ליצור ערוץ של שיח בריא בין שני העולמות האלה".