מאות רבות מתושבי חיפה איבדו את בתיהם בשריפה הקשה שהשתוללה בעיר השבוע כחלק מגל הדליקות החריג שמתרחש ברחבי המדינה.  במהלך סוף השבוע הם הורשו לחזור לשכונותיהם. התושבים מצאו את עצמם עומדים מול נזק עצום – גם חומרי, אך בעיקר נפשי. 

"אני כרגע לא עובדת, אז השעות שלי קצת השתבשו", מספרת את שארע רותם, תושבת רמת אלמוגי בחיפה, "הלכתי לישון בשעה 7 בבוקר, וכמה שעות לאחר מכן שמעתי את השכנה שלי צורחת. בהתחלה לא הבנתי מה קרה, ואז ירדתי למטה ופשוט ראיתי להבות. התחלתי לצרוח וניסיתי להתקשר לאבא שלי. זה היה ממש כמו סרט אימה".
"צוותי הכיבוי דפקו לי בדלת, זה היה ממש כמו הזיה", היא מספרת, "שמעתי את זרנוקי המים בתוך הגינה בזמן שהייתי סגורה בבית עם החתולה שלי. צרחתי כמו משוגעת והכבאים התקשו לשמוע אותי. כל הגינה בערה. איכשהו הצלחתי ליצור קשר עם אבא שלי, שאמר לי 'קחי מהר מה שאת צריכה ותצאי מהבית'".

"מזל שהשכנה שלי צרחה, אחרת אני לא יודעת איך הסיפור הזה היה מסתיים", היא מספרת בקול רועד, "סגרתי את החלונות שהיו פתוחים ופתחתי לחתולה את החדר הפנימי - מה שבעצם הציל אותה".
יחד עם רותם נטשו את שכונת רמת אלמוגי עשרות אלפי תושבים ביום חמישי, מה שיצר כאוס גדול ברחובות. "כשיצאתי, נעלתי את הבית והתחלתי בריצת אמוק. הרגשתי שאני הבן אדם האחרון בשכונה, כולם ברחו. זה היה מצמרר, צרחתי בלי הפסקה. ראיתי את כוחות ההצלה המסכנים מבולבלים", היא מנסה לשחזר, "אחר כך העלו אותי לניידת והורידו אותי באחד הכיכרות המרוחקים מקו האש, לפני שעליתי לטרמפ עד למקום מבטחים".
את ליל חמישי העבירה רותם אצל סבתה, אבל עוד לפני כן הגיעה עם אביה ואחיה לביתה, רק כדי לגלות את ההרס הרב שהשאירה האש. את ארוחת שישי, כמו רבים אחרים מתושבי העיר, העבירה רותם ומשפחתה אצל משפחה וחברים. "בלילה הראשון ישנו כולנו אצל סבתא שלי, אבל בערב שישי כבר התפצלנו כדי שלא יהיה צפוף מדי, כל אחד ישן במקום אחר", היא אומרת, "כל הזמן אנשים מציעים לי ולמשפחתי עזרה בלינה. זה ממש מחמם את הלב. אני יכולה רק לדמיין את זה קורה - אני רק רוצה להניח את הראש, ממש כבר מתהלכת כמו זומבי".
עם רותם יצרנו קשר דרך פוסט קורע לב שפרסמה ברשת הפייסבוק. "קמנו לתוך מציאות הזויה", היא כותבת, "זה נראה כמו סיוט, חלום בלהות. קמתי מהצעקות של השכנה לתוך בית בוער מבחוץ, וכשחזרנו לצערי גם היה שרוף מבפנים - הזכרונות מאמא, הרכוש של כולם, בעלי החיים, זיהום האוויר והמשפחות שנפגעו מחרדה. אני מחבקת את כולם. כל הבית ותכולתו היה בעיצובה של אמא שלי, שנפטרה מסרטן לפני שלוש שנים. זו מכה אחרי מכה בשבילנו", היא מספרת.
"קשה לי להאמין שיד אדם יכולה להיות מעורבת בהצתה הזאת. כמה שנאה יש בעולם הזה? אין לי מילים. זה פשוט הזוי", היא מסיימת את השיחה כשהיא מתייחסת לדיווחים אודות הצתות רבות על רקע לאומני. רותם מתעקשת להודות לשרותי הכבאות וההצלה ואומרת: "הכבאים עשו עבודה מדהימה. ראינו שקשה להם".
המתנדב חלואני בפעולה (משמאל). צילום: דוברות הכבאותהמתנדב חלואני בפעולה (משמאל). צילום: דוברות הכבאות
לא רק לוחמי האש  שמו ידם בכיבוי השריפות בחיפה, אלא גם צוותי החירום של פיקוד העורף, חילוץ והצלה, ובין היתר גם צוותי החירום של נמל חיפה. "היה עשן ואש מכל עבר, הכל פשוט בער מסביבנו", מספר ויקי חלואני, אחד מצוותי החירום של נמל חיפה ומתנדב בשירותי הכבאות, "אני ושותפי לצוות מושיקו אמסלם הוקפצנו מהבית ב־11:30 ונשלחנו לרחוב אידר ו־ויתקין הבוערים. ברחובות היה חוסר אונים מוחלט. אנשים היו בהיסטריה מהפחד לאבד את רכושם, אך עם כל הכאב נאלצנו לפנות אותם ולהציל את חייהם".
"אני כואב את כאבם של הנפגעים, עשינו כל שביכולתנו כדי לצמצם כל נזק אפשרי. הנתינה של האזרחים הייתה מדהימה. עוברי אורח הביאו לנו אוכל, שתייה וכל מה שהיינו צריכים. היה מרגש לראות את זה", סיכם חלואני.