בשבוע שעבר הבאנו את חלקו הראשון של תחקיר שעסק בשניים מהמחדלים הקשים שנוגעים לילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים – ליקויים בשיבוץ ומחסור במסגרות חינוך מיוחד, בדגש על הפריפריה. מחדלים אלה מאלצים מאות הורים ברחבי הארץ, כולל הורים קשי יום, למצוא פתרונות מכספם הפרטי בדמות גנים פרטיים או בתי ספר שלא מעניקים לילדיהם את הסיוע והטיפול שהם זכאים לו על פי חוק. השבוע אנחנו עוסקים בסוגיה הכאובה ביותר שמעסיקה אלפי הורים ברחבי הארץ - הסעות התלמידים.

מדי יום עושים את דרכם ברחבי הארץ אלפי פעוטות וילדים עם מוגבלויות פיזיות, שכליות־התפתחותיות, ילדים עם אוטיזם ושיתוק מוחין בגיל חינוך חובה ברכבי הסעות דחוסים, ללא ליווי מתאים.

"הילדים שלנו נערמים ומובלים כמו בהמות משא. מדובר בג'ונגל של תוהו ובוהו. המדינה לא הגדירה מעולם מהי הסעה בטוחה לפי החוק וכל עירייה עושה את הישר בעיניה. אנחנו חסרי אונים ובמצוקה נוראית".

בתה של אסתר, בת 11, לומדת בכיתה ה' של לקויות למידה מורכבות עם הפרעות התנהגות. אסתר מספרת: "ההסעה עוברת בשבעה בתי ספר. אוספים ומורידים ילדים לאורך כל המסלול כמו באוטובוס וזאת אחת הסיבות שההסעה ארוכה. יש 21 ילדים בהסעה עם מגוון של מוגבלויות יחד. מדובר בילדים מצפון ירושלים שלומדים במסגרות במרכז העיר כשבכל זמן נתון ברכב נמצאים 15 ילדים יחד. המחיר הוא שבתי מגיעה לבית ספר משובשת לגמרי והיא חוזרת הביתה מההסעה עצבנית ונסערת".

אסתר מוסיפה: "הקווים האלה מזכירים לי משאיות של חברות הובלה. הכל פרטץ'. ילדים יכולים לעמוד בחוץ בקור בהמתנה להסעה. 45 דקות ואף אחד לא יודיע להורים".


"כל דקה חשובה להתפתחות"


המצב חמור עוד יותר אצל ילדים שגרים ביישובים קטנים. שי, אבא של רז בן הארבע, תושב מועצת קרני שומרון, מספר: "בני יוצא בכל יום בשבע בבוקר ומגיע לאחר שעה וחצי של נסיעה לכל כיוון לגן כשהתנועה סבירה. זה חודשים שאני מנסה לשנות מול המועצה את מסלול האיסוף והפיזור כדי שיאספו ויורידו אותו ראשון, לפני ילדים בוגרים ממנו, ללא הועיל. רז נמצא בגן תקשורתי וכל דקה חשובה להתפתחות שלו. בכל יום יום הוא מפסיד בגלל ההסעות כ־6.5 שעות שבועיות, ויותר מ־25 שעות חודשיות. זו פגיעה חמורה בהתפתחותו".

חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, שנחקק בכנסת בשנת 1994, קובע כי לילד עם מוגבלות יש זכאות להסעה ממקום מגוריו למסגרת החינוכית שבה הוא לומד ובחזרה.

תלמידים בעלי מוגבלויות. צילום: מירי צחי
תלמידים בעלי מוגבלויות. צילום: מירי צחי



"ילדים נגררים שעות בהסעה"


לפי סעיף 2 לחוק, על שר החינוך לקבוע כללים ומבחנים לעניין הסעה והליווי בה. מאז עבר החוק, התקין משרד החינוך תקנות חלקיות לחוק אבל כאלה שאינן מפורטות ומסדירות את הנושא בהתאם למספר תלמידי החינוך המיוחד שרק עלה עם השנים. כך נותרה הסוגיה פרוצה ונתונה לחסדי מנהלי מחלקות החינוך של הרשויות המקומיות ואחראי ההסעות בהן.

יוליה בן משה, מנכ"לית עמותת קול הזכויות לילדים עם צרכים מיוחדים, היא מראשי החץ במאבק ארוך השנים של ההורים. בשיחה עם "מעריב־השבוע" היא מספרת: "מעולם לא הוגדר בתקנות מהו משך זמן נסיעה מקסימלי וכך ילדים יכולים למצוא את עצמם בנסיעות של שעות, גם על חשבון שעות הלימודים. נושא שני שלא מוגדר בתקנות הוא מספר ילדים בהסעה. וכך ילד עם שיתוק מוחין יכול למצוא את עצמו בנסיעה של מעל שעתיים לבית הספר כשמחצית הזמן כמעט נדרש רק לאיסוף עוד 13־16 ילדים באותה הסעה. נושא הליווי גם הוא לא הוסדר. מתוך הילדים הזכאים להסעה יש ילדים עם מוגבלויות שזכאים לליווי בהם ילדים עם אוטיזם ושיתוק מוחין. אבל בפועל יש גם קבוצה ענקית של ילדים עם עיכוב התפתחותי, שביטוח לאומי מכיר בהם כילדים עם מוגבלות קשה אבל משרד החינוך לא".

בשבוע שעבר נפל דבר בכנסת כשבלחץ ח"כ יעקב מרגי (ש"ס), יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, הועברה בחקיקה לראשונה האחריות על פיקוח תקנות החוק החסרות לידי ועדת החינוך מוועדת הכלכלה שעוסקת בתחבורה. ההורים עומדים כעת בפני הכרעה לקראת ישיבה בנושא שתתקיים בוועדת החינוך בחודש הבא שאליה יצטרך משרד החינוך להביא סוף־סוף תקנות חדשות שיסדירו את החוק והם מודאגים מאוד משום שטרם הוצגו בפניהם תקנות שעונות על צורכי הילדים העיקריים.

ממשרד החינוך נמסר: "המשרד מייחס לנושא חשיבות רבה, ומשקיע משאבים רבים כדי לצמצם את משך זמן ההסעה ואת כמות התלמידים בהסעה. במסגרת זו נכתבות בימים אלה תקנות מחייבות עבור הרשויות המקומיות. בתום התהליך, יופצו התקנות לכל הגורמים הרלוונטיים".

בהכנת הכתבה השתתפה עפר לבנת