המשבר הנוכחי בבית החולים הדסה עין כרם מדיר שינה מעיניהם של עשרות הורים לילדים חולי סרטן, המטופלים או נמצאים במעקב במחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים בבית החולים. לפני כשבועיים הם הקימו דף מאבק בפייסבוק, שנקרא "הילדים של מיקי וינטראוב", ובו חברים כבר כ־1,000 איש. מטרתם היא למנוע את עזיבתם של שישה רופאים בכירים מהמחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים, ובראשם פרופ' מיקי וינטראוב, מנהל המחלקה. “מיקי הוא רופא משכמו ומעלה, אין עוד אדם כמוהו”, מעידים ההורים.

"פרופ' וינטראוב מגיע למחלקה מדי יום בשעה שש בבוקר, עובר בין כל הילדים, בודק אישית במרפאה את כל הילדים שטופלו אצלו ומגיעים למעקב", מספר משה בניטה, שבנו נועם ז"ל טופל אצל פרופ' וינטראוב. "אין עוד רופא כמוהו, הוא פרופסור, אבל בשבילנו הוא מיקי. אני היום חלק מהמאבק עבורו ועבור המחלקה בגלל הכרת הטוב על כל מה שעשה עבור הבן שלי, הוא וצוות המחלקה שלו".

המחלקה ההמטו־אונקולוגית בבית החולים הדסה עין כרם נחשבת אחת הטובות בתחומה בישראל ונותנת מענה לילדים חולי סרטן. צוות המחלקה נמצא גם בקשר רציף עם בתי חולים מהטובים בעולם, כדוגמת בית החולים "ממוריאל סלואן קטרינג" בניו יורק.

המשבר הנוכחי במחלקה נולד בעקבות חילוקי דעות בין מנהל בית החולים, פרופ' זאב רוטשטיין, לפרופ' וינטראוב, כאמור, מנהל המחלקה ההמטו־אונקולוגית. פרופ' רוטשטיין, שהיה מנהל בית החולים שיבא תל השומר, הובא להדסה לפני כשנה, כדי להבריא את בית החולים שנמצא במשבר כלכלי כבר כמה שנים. לדברי רופאי המחלקה ההמטו־אונקולוגית, ההתנהלות של פרופ' רוטשטיין והשינויים שהוא מנסה להוביל במחלקה יפגעו באיכות הטיפול שהיא מעניקה לילדים, למשל, הניסיון לאחד את מחלקות ההשתלות של מח עצם למבוגרים ולילדים. פרופ’ וינטראוב וצוותו מצדם דורשים לשמור על המחלקה ההמטו־אונקולוגית לילדים כפי שהיא ולא לפגוע בתקציבה.

פרופסור זאב רוטשטיין, צילום: גדעון מרקוביץ', פלאש 90

פרופ' וינטראוב הבהיר כי אם אכן השינוי יתממש, הוא יקים עם צוותו מחלקה זהה בבית החולים שערי צדק. ההורים לילדים המאושפזים במחלקה, ואלו שילדיהם נמצאים במעקב, מבהירים כי ילכו בעקבותיו. ביום חמישי הקרוב הם אף צפויים להפגין מול משרד הבריאות בדרישה לאשר פתיחת מחלקת אונקולוגיה בבית החולים שערי צדק.

גורם המועסק במחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה עין כרם אמר כי גם צוות האחיות והאדמיניסטרציה שוקל לעזוב את המחלקה, אם אכן לא תגיע ההנהלה להסכם עם פרופ' וינטראוב, שלא יפגע בהתנהלות המחלקה.

"כתובת להכל"

במסגרת המאבק כתבה קרן אור, אמו של יהודה-יורם בן ה־11, שהבריא מסרטן ונמצא כיום במעקב במחלקה ההמטו־אונקולוגית בהדסה עין כרם, מכתב לשר הבריאות יעקב ליצמן: "לפני תשע שנים יהודה-יורם חלה בלוקמיה בגיל שנה וחצי. עברנו שנתיים של טיפולים במחלקה האונקולוגית לילדים בהדסה עין כרם. תקופה קשה שבה ראינו את מלאך המוות בעיניים. הצוות המדהים, ובראשו פרופ' מיקי וינטראוב, היוו קרן אור בחשכה בטיפול המסור, בידע, בעזרה היומיומית... שמענו בצער את העובר על המחלקה... אנו, הוריו של יהודה, לא נגיע לביקורת שנתית בעין כרם אם מיקי לא יהיה. אנו מקווים שתוכל לעזור לנו, ההורים והילדים של המחלקה, ולהשאיר את הצוות המדהים במקומו או לחלופין לאפשר להם לעבור יחד כמחלקה לבית החולים שערי צדק".

"אין לנו כרגע מושג מה יהיה, איפה נהיה במעקב, בית החולים לא מדבר איתנו", טוען משה אסולין, שבנו רפאל מטופל בידי פרופ' וינטראוב כבר תשע שנים, מאז התגלה אצלו סרטן בגיל שמונה חודשים בלבד, ונמצא עדיין במעקב במחלקה. כמו יתר ההורים, גם אסולין חושש מאי הוודאות בנוגע לעתידה של המחלקה. "ניסינו לפנות לשר ליצמן וקיבלנו תגובה לקונית שהשר מכיר את המקרה", טוען אסולין. "אומרים שפרופ' וינטראוב מעורב במאבק שלנו, והוא יזם את הקמת הקבוצה בפייסבוק, כשבפועל אין לו שום קשר. הוא אדם נטול אגו, שאינו מעוניין במלחמות, אלא רק בטובת הילדים".

אם פרופ' וינטראוב עוזב, האם המחלקה נסגרת?

"אנחנו לא יודעים אם היא תיסגר, אבל אנחנו נלך איתו. כל ההורים שנמצאים בקבוצה באותה דעה".

פרופסור מיכאל וינטראוב. צילום: מתוך אתר בית החולים הדסה

גם מיכל קולקה, שבתה נעה טופלה במחלקה ונמצאת עכשיו במעקב, אומרת כי לפרופ' וינטראוב אין תחליף. "ברור לי שבלעדיו בתי לא הייתה איתי עכשיו", היא אומרת. "חיינו במחלקה שלו שבעה חודשים קשים. זה לא מקרי שכל הצוות אומר שילך איתו לאן שלא יהיה. להורים במצב כזה, כשהם ממוטטים נפשית וכלכלית, צריך שתהיה כתובת, ומיקי הוא כתובת להכל - גם אחרי הטיפולים. אני זוכרת איך הוא נלחם בשיניים למען משפחות של ילדים פלסטינים, כשהרשות הפסיקה את המימון לטיפולים שלהם. הוא אדם יחיד במינו, שהשיקולים היחידים שלו הם מקצועיים ואנושיים. אני בטוחה שהאינטרס של כל הצדדים הוא להגיע לפתרון. אני בטוחה שגם בית החולים הדסה לא רוצה שמנהל וצוות כל כך טובים יעזבו אותו".

"אני כותבת... בין השאר כדי להסביר להנהלת הדסה, למשרד הבריאות ולשר הבריאות שאנחנו ההורים לא מריונטות של אף אחד", כתבה קולקה בדף הפייסבוק "הילדים של מיקי וינטראוב". "אנחנו גם לא מטומטמים. היינו שם, חלקנו עדיין שם, אנחנו מבינים מה נדרש כדי שהמחלקה תפעל כמו שצריך. אנחנו לא מדברים רק מתוך הכרת תודה או מתוך היסטריה, אלא מתוך הבנה עמוקה מה ילד חולה בסרטן ומשפחתו צריכים, וכמה נדיר למצוא מנהל ומחלקה שיצליחו לתת מענה לצרכים הללו... יש לכם בידיים צוות מנצח עם מנהל מנצח. ייקח שנים עד שתצליחו ליצור מחדש צוות כזה (אם בכלל)... שימרו על המחלקה הזו כמו שהיא... כולם ירוויחו מכך".

"בגובה העיניים"

במסגרת מאבק ההורים בניטה אף ניסה להציע לשר הבריאות מתווה פשרה. "אפשר להקים בבית החולים בשערי צדק מחלקה אונקולוגית לילדים, כאשר שם יתחייבו לפחות בהתחלה לא לקלוט את כל הצוות מהדסה, כדי לאפשר לשתי המחלקות לתפקד", הציע בניטה. "גם כך אין מספיק מקום במחלקה בהדסה לכל הילדים". לדברי בניטה, התגובה היחידה שקיבל ממשרדו של השר היא כי השר קרא את מכתבו בעניין.

פרופ' וינטראוב הצליח להותיר את חותמו בקרב הורים ומטופלים רבים. חדווה שמואלי, למשל, שבנה אייל בן ה־11 אובחן כחולה בסרטן לפני שנה, לא תשכח את היום שבו קיבלה את הבשורה הקשה. "כשהוא בישר לי את הבשורה פרצתי בבכי והתנצלתי שאני בוכה", היא מספרת. "הוא אמר לי: 'בחדר שלי לא מתנצלים על שום דבר, הכל מותר'. ובאמת כך היה. כל מה שביקשנו, כל מה שרצינו, הכל - רק שיהיה לנו טוב, רק שנרגיש טוב.

אייל וחדווה בבית החולים. צילום פרטי

כשהילד שלי יצא מחדרו של פרופ' וינטראוב, שאלתי אותו איך הוא מרגיש, והוא אמר לי: 'אמא, בהתחלה רציתי למות, אבל אני מבין שהרופאים לטובתי והרפואה מתקדמת'. ככה הילד שלי, שהיה בן עשר, יצא מהשיחה עם מיקי. אמרתי לעצמי שאם הילד שלי יצא בביטחון כזה, כנראה מדובר ברופא ממש מיוחד. הוא והצוות שלו נתנו לנו ביטחון ואהבה. הם היו בשבילנו אי של שפיות ויציבות בתוך המחלה. מיקי הוא הרופא שלנו, ואני אלך איתו. הרופאה ששלחה אותנו אליו אמרה שהיא שולחת אותנו למלאך. והוא באמת מלאך. לא סתם כל ההורים מתגייסים למענו ולמען המחלקה".

"פרופ' וינטראוב מנע מהבן שלי להיות מחובר לזונדה במהלך הטיפולים", מספרת גם שרית טל, אמו של איליי בן השש. "הבן שלי לא רצה לבלוע את הכדורים הכימותרפיים, והפרופסור ירד על הברכיים, דיבר אליו בגובה העיניים ושכנע אותו לקחת אותם. אני חוששת ומוטרדת ממה יהיה בעתיד ומקווה מאוד שהמחלקה תישאר יחד, בין אם בהדסה ובין אם בשערי צדק".