מצעד ראשי הערים הנחקרים או כאלה שמסתבכים בפלילים הצטרף השבוע גם ראש עיריית כפר סבא יהודה בן חמו, שנעצר עם 13 איש נוספים בחשד לביצוע עבירות של לקיחת ומתן שוחד, גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון. "לדאבון הלב, פעם נוספת מובא לבית המשפט ראש עיר החשוד בשוחד ומרמה, ועמו חשודים נוספים הקשורים לביצוע עבירות אלו", כתב השופט עמית מיכלס בהחלטתו להאריך את מעצרו של בן חמו בשבעה ימים.

בן חמו, כאמור, אינו לבד. רק בשבוע שעבר נעצר ראש עיריית צפת, אילן שוחט, בחשד לקבלת שוחד וגניבה. בתחילת החודש הואשם ראש העיר אשקלון איתמר שמעוני בקבלת שוחד ובהפרת אמונים, וכמה ימים קודם לכן נכנס לכלא צבי בר, ראש עיריית רמת גן לשעבר, שהורשע בקבלת שוחד, מרמה, הפרת אמונים והלבנת הון. הוא הצטרף לראש עיריית אור יהודה לשעבר דוד יוסף, שהורשע בדצמבר האחרון ב-11 עבירות מין ושחיתות ונשלח למאסר של שנתיים.

הורשע בעבירות מין ושחיתות. ראש עיריית אור יהודה לשעבר, דוד יוסף. צילום: פלאש 90

בספטמבר האחרון נעצרה ראשת עיריית נתניה מרים פיירברג בחשד לקבלת שוחד. גם כנגד ראש עיריית רמת גן הנוכחי, ישראל זינגר, תלויה המלצת משטרה להעמדה לדין בעבירות שוחד, וכך גם נגד ראש מועצת חצור הגלילית שמעון סוויסה ונגד ראש מועצת זכרון יעקב אלי אבוטבול שנחשד באיומים והתפטר מתפקידו.

אלה מצטרפים לראש עיריית בת ים לשעבר שלמה לחיאני, שריצה עונש מאסר בגין הפרת אמונים, ראש עיריית רמת השרון יצחק רוכברגר, שהורשע בעבירות מרמה והפרת אמונים וראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו, שריצה מאסר בגין שוחד.

זוהי רק רשימה חלקית ביותר, שעלולה להיות שיקוף של נורמות, שנראה כי השתרשו ברשויות המקומיות. "מדובר בהתפתחות של תת-תרבות שלטונית, שמתחילה מלמעלה. הנורמות השתנו ויש לגיטימציה לחטוא", אומר ניצב בדימוס משה מזרחי, שעמד בראש אגף החקירות במשטרה. בתפקידו כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ניסה מזרחי לקדם הצעת חוק, שלפיה ראש רשות שהוגש נגדו כתב אישום יחויב להשעות את עצמו עד לסיום המשפט. "ברשויות המקומיות ראש העיר הוא מלך, בעל סמכויות גדולות אף יותר מאלו של שר", אומר מזרחי. "אני לא חושב שראשי הערים המושחתים הגיעו לתפקיד בכוונת מכוון. אבל כשראש עיר נבחר, הוא יושב על מאגר של אינטרסים כבירים והרבה כסף. הקרבה לצלחת, יכולת ההשפעה וחוסר הפיקוח מולידים את המקרים האלו".

חשודה בקבלת שוחד. ראש עיריית נתניה, מרים פיירברג. צילום: פלאש 90

הם לא מפחדים להיחשף, להיתפס, להיכנס לכלא?
"הייתה תרבות אחרת פעם, של צניעות, של אנשים שבאו לשרת את הציבור, וידעו שאם הם יחטאו, הם ייפלו חזק. זה התפרק אצלנו מבחינה ערכית, ואחת הסיבות המרכזיות לכך היא שהפוליטיקה שותפה לזה. היא שותפה לשחיתות בכך שהיא נותנת לה מעין לגיטימציה. היא אומרת שזה בסדר, שאם עברת על החוק, אתה יכול להמשיך לכהן בתפקידך בחיים הציבוריים. תראי איך מירי רגב פרגנה לראש עיריית נצרת עילית לשעבר שמעון גפסו אחרי שהשתחרר מהכלא באוקטובר האחרון, לאחר שהורשע בקבלת שוחד. פעם ראשי העיר המושחתים היו נופלים לדורות, ואילו היום מחבקים אותם. ההרתעה אפסית. כבר לא אכפת להם אם הם מצולמים על ספסל הנאשמים".

 "מתחילים בקטן"

על פי הארגון הבינלאומי International Transparency, שחיתות פוליטית היא "שימוש לרעה על ידי מנהיגים פוליטיים בכוח שהופקד בידם להפקת רווח אישי, במטרה להגדיל את כוחם או עושרם. שחיתות פוליטית אינה כרוכה בהכרח בכסף שמועבר מיד ליד, אלא היא גם יכולה להתבטא בסחר בהשפעה או בהענקת הטבות, שמרעילים את הפוליטיקה ומאיימים על הדמוקרטיה".

מחקרים אמריקאיים בנושא שחיתות ועבריינות צווארון לבן עלו לכותרות בארצות הברית לפני כעשור, לאחר השערוריות שבהן כיכבו איש העסקים ברני מיידוף, שהורשע בהונאת כספים בהיקף כ-65 מיליארד דולר, וחברת האנרגיה האמריקאית אנרון, שבה התגלתה פרשת שחיתות ענפה. החוקרים באותם מחקרים שאלו את עצמם מה גורם לאנשים שמצד אחד יש להם הכל - או לפחות הרבה מאוד – לבצע עבירות שעלולות לחסל את כל מה שבנו במו ידיהם. המסקנה הייתה שלא מדובר בשאלות של עלות-תועלת, כלומר הכסף לא שיחק תפקיד בהחלטה לבצע עבירה פלילית. "אני לא יודע מה קרה במקרה של בן חמו, אבל ברוב הגדול של המקרים לא מדובר בסכומים עצומים שמשנים את החיים מקצה לקצה", אומר מאיר גלבוע, לשעבר סגן ראש היחידה הארצית לחקירות פשעים במשטרה ויועץ מיוחד לענייני שחיתות למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס.

ריצה מאסר בגין קבלת שוחד. ראש עיריית נצרת עילית לשעבר, שמעון גפסו. צילום: פלאש 90

אז אם הכסף הוא לא המניע, מה גורם להם לבצע פשעים?
"אחד ההסברים לכך, כפי שעלה במחקרים בארצות הברית, הוא שכשאנשים מתעסקים עם כסף של אחרים, לבם הופך גס והם מרשים לעצמם לגנוב כסף, למעול ועוד. דבר נוסף שעולה מתוך מחקר הפרופילאות שבו עסקתי בארץ הוא שרוב האנשים האלו מתחילים בקטן. הם לא מתחילים מהגניבה הכי גדולה. ואז, כשהמעשה עובר בלי שיש סנקציה או אכיפה, או אם אף אחד לא יודע, כי זה קטן ולא יצא החוצה, או שזה עובר בשתיקה - הם רואים כי טוב וממשיכים בהיקפים גדולים יותר ובשיטות מתוחכמות יותר".

לדברי גלבוע, הדוחות האחרונים של מבקר המדינה בדבר התנהלות הרשויות המקומיות מצביעים על ממצאים מדאיגים, כמו שימוש במשאבים ציבוריים לצרכים פרטיים או של מקורבים, שרובם לא מגיעים לפלילים. "בית המשפט העליון עצמו קבע כי לא כל פעולה בניגוד עניינים היא פלילית", הוא מבהיר. "למשל, מתנות או הטבות כאלו ואחרות הן לא תמיד פליליות ועוברות ללא כל אכיפה. הדוחות מלאים בממצאים חמורים שנשכחים אחרי יומיים, ואין אכיפה בנושא הזה, גם לא מנהלית".

לא פעם ההסתבכות של ראשי הערים בפלילים נוגעת לנדל"ן. הסיבה לכך, בין היתר, קשורה לשינוי שיטת הבחירה לישירה, שגרמה למועמדים לתפקיד להתנתק מעטיני המפלגות, שבמקרים רבים מימנו את הקמפיינים שלהם. "כשאותם מועמדים היו צריכים כסף לבחירות, הם פנו לבעלי הון מקומיים, שלרוב הם אנשים שמתעסקים בתכנון ובנייה", אומר גלבוע. “והנה הגענו למקום שיש בו פיתוי לשני הצדדים שיכולים לסייע זה לזה: בין הצד שיש לו הרבה כסף לצד שיש לו הרבה סמכויות. ובהחלט אפשר לראות שהרבה מהעבירות בשלטון המקומי נמצאות בקשר שבין יזמים/ קבלנים לבין ראשי הרשויות".

הואשם בקבלת שוחד ובהפרת אמונים. ראש עיריית אשקלון, איתמר שמעוני. צילום: פלאש 90

 הגון או ביצועיסט

"השלטון המרכזי, שבעגה המקצועית נקרא הרשות המבצעת, הפך לרשות רגולטורית, לאימפוטנט שלא מסוגל לבצע", טוען מצדו השר לשעבר אופיר פז-פינס, יו"ר המכון לחקר השלטון המקומי באוניברסיטת תל אביב. "כדי לחפות על הנכות הזאת, היא מסתכלת על השלטון כזרוע הביצועית והמוציאה לפועל, וכל היום דוחפת אותה לבצע ולבצע ומהר. הדוגמה שעומדת לנגד עינינו היא של שר האוצר משה כחלון, שלקח על עצמו משימה לאומית בנושא הדיור ואומר לשלטון המקומי ‘תבנו ותתכנו דירות’. הם שומעים ועושים, יש רוח המפקד".

איך זה עלול להשפיע על העומד בראש הרשות?
"השלטון המקומי בכלל, וגם אנחנו כתושבים, למדנו לשפוט את ראש העיר על בסיס תוצאה. ראש עיר טוב הוא ביצועי, לאו דווקא הגון ונקי. אנחנו לא בעד מושחתים, כמובן, אנחנו בעד ראש עיר שמזיז דברים ומקדם. הציבור שופט אחרת את הנבחרים בשלטון המרכזי – שם מחפשים את האידיאולוגים ואת השקפת העולם, ולא בודקים מה הנבחרים יודעים לעשות. בעוד שבשלטון המקומי אנחנו בוחרים ראשי רשויות שעיקר כוחם וגאוותם הוא ביכולת הביצועית. כתוצאה מכך, מה לעשות שאף אחד לא מתעכב על התהליכים. גם הרגולטור צבוע, הוא צריך לבצע את האכיפה והפיקוח, אבל הם לא באמת מבצעים. למה? כי אסור להפריע למערכת הענקית הזו לעבוד".

אותם ראשי רשויות לא חוששים ממנגנוני הפיקוח הפנימיים, או שמישהו מתוך הרשות יחשוף את קלונם ברבים?
"כשר פנים לשעבר אני אומר לך שמתעלמים מחברי אופוזיציה, עד כדי כך שאף אחד לא רוצה להיות באופוזיציה. כיום במקום שליחות זה נתפס כבזבוז זמן ודימוי שלילי. על פי חוק ועדת הביקורת, יושב הראש שלה חייב להיות מהאופוזיציה. והנה, מספר לי ראש אחת הרשויות בגאווה שכל חברי המועצה שלו נמצאים בקואליציה, ואין חבר אחד מהאופוזיציה. כדי למנות את ראש הוועדה התכנסו חכמי הדור והגיעו לפתרון: הם עשו הגרלה, וכל שנה מישהו מחברי הקואליציה נאלץ לעבור לאופוזיציה ולכהן בתפקיד".

גלבוע טוען שאם כבר יש אנשים מתוך הרשות שחושבים להתלונן על השחיתויות, הם עלולים לחוות התנכלויות ואף פיטורים: "חלק גדול משומרי הסף לא מבצעים את התפקיד שלהם, אלא מתיישרים עם ראש הרשות. יתרה מכך: האנשים האלה, גם לאחר שנקראו לחקירה, ממשיכים לעמוד בראש הרשות המקומית עד להגשת כתב אישום. ואז הם למעשה שולטים על חלק גדול מהעדים שאמורים להעיד בחקירה שלהם. צמחה לנו ביצה מאוד עמוקה של שחיתות שקשה להבעיר אותה, כי צריך לעשות שינוי מערכתי, כולל לחשוב על שינוי מעמדם של שומרי הסף. היועץ המשפטי, המבקר והגזבר של הרשויות אמורים להשגיח על ממלא התפקיד אבל גם כפופים לו".

"צריך שינוי שישים את מלוא תשומת הלב על התהליך המבני ולא רק על התוצאה, ויחד עם זאת, צריך להיות זהירים ולא לעבור לקיצוניות שתגרום לרשויות לאבד את כושר הביצוע", מסכם פז-פינס. "יש למצוא את נקודת האיזון". 

"יש למצוא את נקודת האיזון". פז-פינס. צילום: אסף קליגר