הפרסומים והתחקירים אודות המתרחש בבתי האבות בישראל, בהם פרשת "נאות כיפת הזהב" בחיפה, גרמו לאבי מנכ"ל בית אבות פרטי לשעבר, לספר לדנה ספקטור ורן שריג ב-103FM על תעשיית הסבל שממנה פרש. "יש כיום אלפי חוסות שמי שרוחץ אותן זה גבר", סיפר, "לכאורה, ואני יודע על זה, יש לא מעט מקרים שמטפלים וכוח עזר תוקפים מינית בעיקר תשושות נפש שהן יחסית צעירות, , בעיקר בלילה כשאף אחד לא רואה - זה דבר איום ונורא. ואני לא רוצה להיות גזעני, אבל חלק לא קטן מהעובדים הם פלסטינים ללא אישור עבודה".

אבי התייחס לתחקיר שפורסם על אלימות שהמטפלים נוקטים בה כלפי הקשישים. "לא הייתי מופתע מזה, הכתובת הייתה על הקיר כבר מזמן", אמר, "להעסיק אנשים 16 שעות ביום, משמרת כפולה, לפעמים שבעה ימים בשבוע, בתנאי עבדות, ואפילו לא בשכר מינימום, זה נורא. הם מתפוצצים על החולים, כי הם כעוסים, ממורמרים, וקשה להם ומקפחים אותם - זה לנקות קקי ופיפי ולהרים חולה, ולא לישון 16 שעות רצוף".

ספקטור: "אני היחידה שראתה את הכתבה בטלוויזיה בעין קצת גזענית ותהתה אם הרוסים יותר אכזריים?".

המנכ"ל לשעבר: "אני רוצה להגן על העלייה הרוסית, שהצילה את ענף בתי האבות. הם היו אנשים איכותיים שבאו ועבדו כמו שצריך. אלא שכעבור זמן הם התאקלמו, הסתדרו, והם כבר לא איתנו".

"שאלתי אחות: 'את לא מתביישת'? היא ענתה: 'אם חולה ימות זה לא דבר כל כך נורא'"

המנכ"ל לשעבר הדגיש כי "במדינות ה-OECD, שאנחנו מתפארים שאנחנו כביכול חלק מהן, יש בממוצע 8-10 אחיות על כל אלף, בעוד שבישראל יש קצת יותר מ-4 אחיות על כל אלף איש". הוא סיפר על ביקורת פתע שערך במוסד שניהל. "פעם אחת הערתי את אחת האחיות ושאלתי אותה אם היא לא מתביישת. היא אמרה לי 'בבית החולים המסריח שלך אני חושבת שאם חולה חס וחלילה ימות זה לא דבר כל כך נורא, הוא ייגאל מייסוריו'. שמעתי ולא האמנתי. באותו רגע אמרתי לך קחי את הרגליים שלך (ולכי)", סיפר.

הוא שיתף בחוויה האישית שלו כמנכ"ל בית אבות: "בשש השנים הראשונות בתפקיד ניהלתי את המוסד בצורה ערכית כמו שחשבתי שצריך להיות, ללא תודעת רווח, מתוך תחושת שליחות. בשנה השביעית, התעוררו מחלוקות בנוגע לרמת האוכל שצריך לתת לחולים, החימום, המיזוג, החיתולים באותו בית החולים הסיעודי. אמרתי שעד כאן, ידי לא תהיה במעל, הנחתי את המפתחות והלכתי". לדבריו, מי שביקשו ממנו לקצץ היו המנכ"ל המשותף שלו ובעל הבית - שניהם חרדים שומרי מצוות ומנשקי מזוזות. הם שכחו מה זה 'כבד את אביך ואת אימך'. והכל בגלל שיש גם תאוות בצע", תהה, כצנחן במילואים אני וחבריי מתביישים על מה מסרנו את נפשנו. כל הפרסומים עכשיו הם רק קצה הקרחון".