מי מוציא יותר לקראת הפסח? מסתבר שדווקא האוכלוסיות החלשות יותר. רוב הישראלים, כ־39% ממשקי הבית במגזר היהודי, יוציאו יותר מאלף שקל על הקניות לחג הפסח. מסקר שערכה עמותת חסדי נעמי בשיתוף "מעריב־השבוע" באמצעות מכון סמית בהנהלת רפי סמית, עולה כי המגזר שהוצאותיו לחג הן הגבוהות ביותר הוא גם אחד המגזרים העניים ביותר. יותר חרדים יוציאו אלף שקל ומעלה לקראת החג לעומת חילונים - 79% מהחרדים יוציאו סכום זה לעומת 62% מהדתיים, 35% מהמסורתיים ורק 26% מהחילונים.

מניתוח של הסקר ומהשוואה בין האזורים השונים בארץ, עולה שבאזור השרון, המאופיין דווקא בריכוזי אוכלוסיות ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, רק 15% מהתושבים ישקיעו מעל אלף שקל בחג, פחות מכל אזור אחר. את המקום הראשון בהוצאות לחג תופס אזור הדרום, שמאופיין בריכוזי אוכלוסייה מסורתית ממעמדות כלכליים נמוכים יותר. אחריהם תושבי ירושלים, שבה ריכוז גבוה מאוד של אוכלוסיות עניות, שבראשן המגזר החרדי הענק בעיר. במקום השלישי תושבי אזור חיפה והצפון, ובמקום הרביעי אזור גוש דן והמרכז (34% בלבד ממשקי הבית היהודי שם עורכים קניות חג בהיקף של יותר מאלף שקל).

עוד מסתבר כי יש רוב מכריע בציבור בעד סבסוד ממשלתי של מזון לנזקקים בכלל ולקשישים בפרט.

הכרוז של חסדי נעמי / צילום: חסדי נעמיהכרוז של חסדי נעמי / צילום: חסדי נעמי

90% מהציבור תומכים בסבסוד ממשלתי של ההוצאות לרכישת מזון עבור ארוחת החג לקשישים מעל גיל 75. כששאלו בחסדי נעמי על אודות סבסוד ארוחות חג למי שמרוויח פחות משכר מינימום, עלה כי 77% מהציבור תומכים גם במהלך כזה. השנה, לראשונה, החל משרד הרווחה, באמצעות ארגון לקט ישראל ועמותת אשל ירושלים, במיזם ניסיוני בקרב 10,000 משפחות לסבסוד קבוע של סלי מזון למשך שנה.

משה כהן, מנכ”ל חסדי נעמי, אמר ל"מעריב־השבוע": “אנחנו מרגישים במוקד הסיוע של העמותה עלייה במספר הפניות של קשישים שמבקשים סיוע במזון, ולכן ביקשנו לבדוק את עמדת הציבור בסוגיית הסיוע לקשישים נזקקים בפרט. חסדי נעמי מתייצבת בקו הראשון במלחמה בעוני, אנחנו נחשפים כל השנה למקרים הקשים ביותר ובתקופת החגים מקרים אלה מציפים את השטח אף יותר”. השנה חצה מספר הנזקקים שמסתייעים בעמותה, הגדולה מבין עמותות הרווחה בישראל, את סף ה־50 אלף בכל רחבי הארץ.

“אין לי חג, הילדים מתביישים“

ד’, בת 46, אם לשישה ילדים, גרושה מגבר נרקומן המרצה עונש מאסר, מתגוררת בדירת שניים וחצי חדרים של דיור ציבורי באחת השכונות העניות בדרום גוש דן, לקתה לפני שש שנים במחלה קשה שהוציאה אותה משוק העבודה. היא מתקיימת מקצבת נכות ומתרופות בעלות של 120 שקל ליום באמצעות תרומות. “אין לי חג, אני באבל. אין לי משפחה כמו הורים או אחים, אני מרותקת למיטה 80% מהזמן וחלשה מאוד. הילדים שלי מתביישים בי אבל אני לא יכולה לעשות להם חג. עמותת חסדי נעמי היא קרש ההצלה שלי בעולם הזה. אני מקבלת מהם אספקה סדירה של מזון יבש בכל חודש, אבל הילדים הצעירים שלי נוהגים לגנוב מהסופר בשכונה כשהם רעבים ורוצים נניח בשר. אני לא עוצרת אותם ואני גאה בהם גם כשאחד מהם נתפס וישב שלושה ימים במעצר. אין לי ברירה אחרת”.

ד’, אשה חזקה מאוד בהתחשב בנסיבות חייה הקשות, אשר נלחמת כלביאה על רווחת ילדיה ונלחמה בעבר גם על זכותה לגדלם, אומרת בנחרצות: “בליל הסדר אבכה שאין לי אפשרות לעשות חג, אתגעגע לחיילים שלי שמעדיפים לעשות חג ביחידה, אבל אלחם במחלה ולא אוותר בשביל הילדים שלי”.