לכאורה זה פשוט: עם אחד מתכנס סביב שולחן סדר הפסח בכל העולם וקורא את ההגדה כבר אלפי שנים. ההגדה, כלומר אוסף מזמורים מתהלים, מדרשים ותפילות, שרוכזו ונאספו יחד כדי לספר את סיפור יציאת מצרים. סביב השולחן, עם אחד מקיים בעצם קריאת ההגדה גם את המצווה "והגדת לבנך", שהיא מהתורה, וגם את המצוות שקבעו חז"ל.

אבל בעם ישראל שום דבר אינו פשוט כמו שהוא נראה. עם אחד, נוסח אחד? "רחוק מזה", אומר ד"ר יואל רפל, חוקר יהדות והיסטוריה החתום על יותר מ־30 ספרים בתחומי מחקריו. על כך יעיד אוסף ההגדות של פסח שברשותו, המונה כ־400 הגדות, שנאספו על פי העיקרון של החידוש בהגדה: בטקסט, בהסבר, בציור ולעתים אף בעימוד. "ההגדה עברה התפתחות מאוד מורכבת, והטקסט התעצב במשך כמה מאות שנים. אם אנחנו מעיינים בהגדה שמופיעה במשנה במסכת פסחים פרק עשירי ועוברים אחר כך למסכת פסחים בתלמוד וממשיכים אחר כך לסידורים של ר' עמרם גאון ור' סעדיה גאון, לרמב"ם וכו', נראה שיש בהגדה התפתחות של הטקסט כולו. הסדר שהיה לפני 1,500 שנה לא דומה לסדר שאנחנו עורכים היום. יש הבדל אחד חשוב: על פי הסדר המקורי שמופיע במשנה, היו קודם אוכלים ואחר כך קוראים את ההגדה. בשלב מסוים מי שמשנה את הדברים הוא מי ששינה את סדרי הארוחה. איך יודעים שכך היה? על פי 'מה נשתנה'. הילד שואל בקושייה הראשונה 'שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה'. מאיפה הוא יודע? הרי הוא לא אכל שום דבר. זאת אומרת, שבעבר קודם אכלו ואחר כך שאלו את השאלות. עם השנים, בתחילת התקופה הביזנטית, זה התהפך בהשפעות זרות: את הסימפוזיון עשו לפני הארוחה, ורק אחריו הלכו לאכול. הפיוטים שאנחנו שרים בסוף, אחרי ברכת המזון, כמו 'חד גדיא', הם תוספת מאוחרת רק מהמאה ה־16־17".

גם היום ההגדה עדיין מתפתחת ועוברת שינויים. כך, למשל, תנועת SISO - Save Israel, Stop the Occupation הוציאה לאחרונה לאור את "הגדת היובל", "שעוסקת בציון 50 שנה לכיבוש", לדבריהם. בהגדה שערך ד"ר תומר פרסיקו משתתפים, בין היתר, עמוס עוז, הרב מיכאל מלכיאור ושרה סילברמן, ובה פרשנויות בנות זמננו לקטעי ההגדה המסורתית. "בהגדה המסורתית יציאת מצרים אינה רק מאורע היסטורי, אלא עניין עכשווי", אומרת מנכ"לית SISO, ג'סיקה מונטל. "לכן היא מצווה עלינו להישאר מחויבים לערך החירות העומד במרכזה. הטקסטים שנוספו ל'הגדת היובל' מתבקשים לנוכח העובדה שבעוד אנו נשב לחגוג את חירותנו בליל הסדר הקרוב, כבר 50 שנה שחירותו של עם שכן נשללת ממנו. לכן אני מזמינה את הקורא להתייחס גם למציאות זו ובלשון ההגדה, כל המרבה לספר הרי זה משובח".

מכיוון אחר, תופסת תאוצה הגדת "והיא שעמדה", המנוסחת בלשון נקבה ובעלת אוריינטציה נשית, בהוצאת המדרשה באורנים והקיבוץ המאוחד. הגדה זו משווקת באמצעות תנועת "אחותי" (עמותה העוסקת בקידום נשים מהפריפריה הכלכלית־תרבותית). במדרשים החדשים שבהגדה הזאת מתורגם רעיון החירות לשאלת חירותן של נשים אז והיום. דמויות נשים מוחזרות לסיפור יציאת מצרים, ואליהן מצטרפות נשים מובילות מההיסטוריה היהודית, המקבלות בהגדה הזאת מקום והכרה. ארבע בנות לצד ארבעת הבנים, כוס מרים לצד כוסו של אליהו, ועוד. כל המדרשים והפרשנויות בהגדה זו נכתבו בידי נשים.

קערת פסח. צילום: פלאש 90קערת פסח. צילום: פלאש 90




ההגדה "והיא שעמדה" חוברת להגדת פסח שוויונית של רינה שקדי־כהן (הוצאת אופיר), שמעניקה מקום של כבוד לתפקיד שמילאו מרים ובת פרעה ביציאת מצרים ומציעה ניסוחים כמו "והגדת לבנך ולבתך ביום ההוא" לכל אורך ההגדה. ניסיון קלאסי ליידד את ההגדה מגישים רבני צהר, בגרסה ובה ביאורי שמות ומנהגים, נקודות לדיון במהלך הסדר, הפעלות לילדים ועוד, שאפשר להוריד מבעוד מועד מהאינטרנט.




הגרסה הקיבוצית

בחידושי ההגדות תמיד הייתה מעורבת פוליטיקה. "פסח נקרא חג החירות. מהי החירות של עם? עצמאות וביטחון. מאז מלחמת ששת הימים, השליטה האסטרטגית שלנו ברמת הגולן מחזקת את הביטחון ואת החירות של מדינת ישראל כולה", כך נפתחת ההגדה שהוציא מטה "העם עם הגולן" בשנת 2000. מול "מה נשתנה" המסורתי הציעה ההגדה ההיא "בחן את עצמך בארבע קושיות": "שליש מהמים שלנו באים מהגולן. אתה רוצה לתת אותם לסוריה?; "הגולן שולט על כל הגליל והצפון. אתה רוצה שם צבא סורי?"; עשרות אלפי מתיישבים הפריחו את הגולן. אתה רוצה לגרשם מהבית?; "הסורים היו בגולן רק 21 שנים. האם בגלל זה הוא שלהם?" דבר דומה, בהרחבה, עשה הרב חנן פורת ז"ל, ששילב ב"אור ודרור", ההגדה האלטרנטיבית שלו (הוצאת בית אל), נושאים הנוגעים ללאום, לשואה, לצה"ל ועוד.

ליצירתיות שהתפרצה מהקיבוצים שמור פרק נפרד. "מאות נוסחי הגדות יצאו בקיבוצים. לא פחות", אומר ד"ר רפל. "'הגדת הקיבוץ הארצי - השומר הצעיר', למשל, מחולקת לארבעה: אביב, יציאת מצרים, שלום וקיבוץ גלויות, שמתלווים אל ארבעת הבנים וארבע הקושיות. הרעיון היה להכניס את האלמנטים של החיים המתקיימים בקיבוץ לתוך תוכן ההגדה, כדי שידבר אל הנוכחים בחדר. "כך, למשל, בהגדה זו מובאים 'שיר הפרטיזנים' ושירו של אלתרמן 'מגש הכסף'", אומר ד"ר רפל.

ד"ר רפל, המתמחה בקשר שבין סידור התפילה, מחזור התפילה וההיסטוריה של עם ישראל והקים וניהל את ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, מציג הגדה רפורמית, שבה ברוח המנהג במשנה, מעודדים רבנים מהתנועה לסעוד מצה ומרור בראשיתו של הסדר ושמים דגש על המשמעות החברתית של חג הפסח: סולידריות חברתית. גם כאן יש אזכור לזיכרון השואה וקישור בין הכמיהה לגאולה, בין המאבק לשוויון, לחירות ולצדק חברתי ולהקמתה של מדינת ישראל. לידה מונחת הגדה של הרב אליהו והרב עובדיה, הגדה של צה"ל שעשה הרב גורן, "הגדת ישראל" לציון 65 שנים לקום המדינה ובה סיפורי העפלה ועוד. לצד אלו שוכנות אחר כבוד "הגדת נחמה", "הגדת קרליבך" ו"הגדת סולובייצ'יק" - הגדות שנולדו מליקוט חרוץ של תלמידיהם של פרופ' נחמה ליבוביץ, הרב שלמה קרליבך, והרב יוסף דב סולובייצ'ק.




"עשר המכות של צה"ל"

הגדה מרתקת במיוחד היא "הגדת בן־גוריון", פרי עטו של ראש הממשלה הראשון מ־1955, שניסח אותה לטובת סדר פסח קיבוצי שערכו חברי שדה בוקר. באותם ימים כיהן בן־גוריון כשר הביטחון. בהגדה שלו הוא עורך השוואה בין יציאת מצרים להקמת מדינת ישראל וכותב: "כפופים היינו לממשלת המנדט... ויקם צ'מברליין אשר לא ידע את הצהרת בלפור ויאמר לחבריו: הנה בני ישראל מתרבים בארץ, ואין זה לרצון בני ישמעאל ידידינו האצילים... וירעו אותנו הבריטים ויענונו, וכל אונייה שבאה לחוף המולדת תפסו ושלחו לקפריסין וגם ציוו לשוטרים ולנוגשים לגזול הנשק מידינו ולחפש בכל היישובים". בן־גוריון ממשיך עם “ביד חזקה ובאוניות מעפילים”, עם "עשר המכות של צה"ל" ועוד.

ד"ר רפל, יש דבר כזה, "הגדה שערורייתית"?
"הגדה של השומר הצעיר בשביל אדם דתי היא שערורייתית, אבל בשביל חבר בשומר הצעיר זו הצורה היחידה שהוא מוכן לקיים את סדר פסח. בכל ההגדות, הצורות והגרסאות יש שמירה על העיקרון שלפיו מספרים את סיפור יציאת מצרים. כל ההגדות מספרות את מה שמופיע בספר שמות על בני ישראל במצרים. גם ההגדה של השומר הצעיר לא מעלימה את זה. מצד שני, היא קושרת את זה עם מה שקרה בשואה. זו אחת השאלות הגדולות: האם לא צריך להזכיר באירוע כמו סדר פסח את עניין השואה? אני בעד לאזכר. כל הווריאציות מקפידות לשמור על סיפור יציאת מצרים עם תוספת שנותנת משמעות בת זמננו לאירוע שהתרחש לפני 3,000 שנה. זה בדיוק אותו ויכוח שמתקיים סביב תשעה באב, להבדיל. יש היום טרנד מאוד משמעותי להכניס קינות שקשורות בשואה, משום שהדעה המקובלת היא שאי אפשר להתעלם מהשואה ביום האבל הלאומי של עם ישראל, מנקודת המבט הזאת שהחורבן אינו אירוע יותר גדול מהשמדת שישה מיליון יהודים. אנחנו צריכים כל הזמן לחשוב איך אנחנו הופכים את המסרים לאקטואליים לדור שלנו".

וישנה גם הגדה נוגעת ללב במיוחד, שנוסחה בידי יחיאל סדרוני, פועל ניקיון בעיריית תל אביב ב־1943 והתגלגלה אל מכון משואה. "כנגד ארבעה סוגים של בעלי בתים פונה ברכתנו", נכתב בה. "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר? 'כל החוקים והמשפטים שבעולם מרשים לי לעשות את מה שעשיתי'. ואף אתה אמור לו: כהלכות הניקיון, שעל ידי החוכמות האלו לא יפטור את עצמו מקנס. רשע מה הוא אומר? 'ראשית, מה העבודה הזאת לכם? אני הנני בעל הבית פה ואתם אל תתערבו בעסקי! ושנית מוציא את עצמי מן האחריות וכופר בעיקר האשמה, כי לא שלי היא האשפה'. תם מה הוא אומר? 'מה זאת, אני לא התכוונתי לעשות רעות', ואמרת אליו בחוזק יד אוציאך מתמימותך. אולם בפעם הראשונה אני סולח לך. ושאינו יודע לשאול, אתה פתח לך. והגדת אליו: בעבור זה תשלם קנס כפליים".