לילי, אמה של אדל קלמן ז"ל שנרצחה על פי החשד על ידי בעלה לשעבר בטבריה לפני כשבועיים, קיבלה את הבשורה המרה על מות בתה שעות ארוכות אחרי הרצח, כשכל המדינה כבר ידעה את פרטי המקרה המזעזע. על מות בתה למדה משוטר בתחנת המשטרה באשדוד, בעמידה, במסדרון וללא כל התראה מוקדמת.
"'את לילי קלמן?', שאל אותה השוטר", סיפרה אחותה של האם ל"מעריב־השבוע" - "'אז הבת שלך נרצחה', הוא אמר לה בקור רוח. אחותי בכלל לא הבינה. היא התחילה לבכות. מאז אנחנו לא מעודכנים במה שקורה עם החקירה, מה קרה לאדל. איפה אנחנו חיים?!". לילי קלמן לא לבד. השעות והימים שלאחר היוודע דבר מותם של יקיריהם קשים מנשוא ומעורפלים עבור בני משפחותיהם של קורבנות רצח והריגה. לעינוי הנפש והטראומה מתווספים לעתים קרובות גם הכאוס שמתלווה לאירועים פליליים, ולעתים גם היעדר רגישות מספקת מצד הרשויות המטפלות באירוע. בני משפחות רבים מתבשרים על מות יקיריהם מכלי התקשורת. עבור רובם מדובר במפגש הראשון עם ההליכים המשפטיים המסובכים.
לתוך המצבים האלה אמורה להיכנס התכנית הממשלתית סנ"ה, המעניקה סיוע מקצועי לבני משפחה של נפגעי עבירות המתה. לכן מבקשים במשרד המשפטים להעלות את המודעות לקיומה של התכנית, שאף אחד לא רוצה להיות חלק ממנה.
"אין לי מילים לתאר את התמיכה"
דנה יודלביץ' הייתה בת 24 כשאביה נרצח על ידי שכן בהרצליה, והיא נותרה יתומה וללא אחים ואחיות. "אני לא מגזימה כשאני אומרת שאני שמחה שזה קרה לפחות כשהתכנית כבר הייתה קיימת, אחרת אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו", היא אומרת. האב, דורון יודלביץ', היה בן 60 במותו. השכן יצחק כהן (80) דקר אותו למוות בשיאו של סכסוך שכנים, שנמשך שנים וכלל תלונות הדדיות במשטרה. ב־16 באוקטובר 2014, בשעות הבוקר המוקדמות, הוא ארב ליודלביץ' בקומת הכניסה לבניין כשהוא מצויד בסכין מטבח. כשיודלביץ' יצא מהמעלית התנפל עליו כהן ודקר אותו למוות.
"באותו בוקר הייתי בתל אביב והתקשר אלי מכר, אמר שהיה אירוע בבניין עם אבא שלי ושכן ושהמשטרה רוצה לדבר איתי", משחזרת דנה. "נסעתי במונית להרצליה וכשהגעתי ראיתי המון ניידות משטרה. יצא אלי שוטר ואמר לי, 'אבא שלך נפטר'. ככה, בעמידה, בכניסה לבניין, עם כל השכנים מסביב".
בשלב הזה דנה עדיין לא הבינה את נסיבות האירוע. "אמרתי לעצמי, בשביל 'נפטר' לא מביאים את כל המשטרה לפה. שאלתי את השוטר אם הוא מת בנסיבות טבעיות, והוא אמר 'לא'".
את הפרטים היא דלתה משכנים ומאתרי החדשות באינטרנט. במהלך השבעה, שזכורה לה במעורפל, הגיעו אליה נציגי ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, בהם היו"ר לרה צינמן. "הם נתנו לי, מאוד בעדינות, את המידע על תוכנית סנ"ה. בהמשך פניתי אליהם והצמידו לי את עורכת הדין רותי אלדר, שמלווה אותי עד היום, אחרי שהמשפט הפלילי הסתיים והרוצח הורשע". יודלביץ' מספרת כי "זה התחיל בעזרה בכיסוי הוצאות הקבורה והמשיך בטיפול ברמה האזרחית, מול חברת הביטוח והמוסדות השונים. בהליך הפלילי רותי הגיעה איתי לכל הדיונים. היא הייתה שומרת הסף. הכל עבר דרכה. אין מילים לתאר את התמיכה".
כיום מייצגת עורכת הדין אלדר את דנה יודלביץ' בתביעה האזרחית שהגישה נגד הרוצח. במקביל זוכה יודלביץ' לטיפול נפשי דרך סנ"ה. "הטיפול עוזר מאוד, אבל מה שחייב להשתנות במדינה הוא אופן ההודעה הראשונית למשפחה. זה צריך להיעשות לא על ידי שוטר בשטח אלא ממומחה לנושא, שיבשר, יסביר ויפנה מיד לתוכנית סנ"ה. לי אותו שוטר לא רק בישר שאיבדתי את אבא שלי, אלא גם הנחית עלי שנשארתי בלי משפחה בכלל".
עורך הדין ליאור שני ממרכז נגה בקריה האקדמית אונו, שעוסק בקידום זכויותיהם של נפגעי עבירות במערכת המשפט, מצטרף לדבריה של יודלביץ': "תוכנית סנ"ה חשובה ביותר. אחרי חבלי לידה, התוכנית בהחלט עובדת. עם זאת, הנושא של הודעה ראשונית למשפחה עדיין לוקה בחסר. בצה"ל יש מערך נפגעים מסודר ומקצועי, אבל בתחום האזרחי, שבו האובדן שחווה המשפחה טראומטי לא פחות, אנחנו שומעים סיפורים נוראים. ובכל זאת, סנ"ה היא מהפכה של ממש. אין בכלל מה להשוות למצב שהיה כשהיא לא הייתה קיימת".
"לא הבנתי איך המדינה לא מסייעת"
בתה של ז'קלין רואס, רינת, נרצחה ב־2005, לפני הקמת התוכנית. "הייתי במצב נפשי קשה מאוד, היו לי סיוטים, לא יכולתי לתפקד", היא נזכרת. "לא יכולתי לעמוד בכאב, ויש עוד ילדים שצריך לטפל בהם. אז שילמתי על טיפול מכיסי. מדובר בסכומים גבוהים, ולא הבנתי איך המדינה לא מסייעת".
תשע שנים לאחר מכן, בזכות ראיית DNA, נעצר חשוד באונס וברצח של רינת, בילאל שאכר. זמן קצר לאחר מכן הוגש נגדו כתב אישום בגין אונס ורצח הצעירה בת ה־20 מאשדוד.
"הייתי חייבת אז עזרה נפשית ומשפטית", אומרת רואס, "אבל המקרים שנכללו בתוכנית הוגדרו מאוגוסט 2009. בסיועה של לרה צינמן מארגון משפחות נרצחים ונרצחות פניתי לרשויות והסברתי שרק עכשיו נתפס הרוצח. לקח זמן, אבל בסוף נכנסתי לתוכנית". כעת נמצאת המשפחה במתח רב לקראת פסק הדין במשפט הרצח. את רואס מלווה עורכת הדין תמי קלנברג לוי. "המשפט מורכב וקשה. בדיון שבו נכנסו לפרטי פרטים של מה שקרה לבת שלי יצאתי. רק בעלי נשאר. אנחנו מקבלים סיוע נפשי מפסיכולוגית דרך סנ"ה, בעיקר אחרי דיונים".
לדברי רואס, "גם בזוגיות לא קל. בעלי רוצה להתקדם ואני עדיין נאחזת באבל. הטיפולים עוזרים. בלי הסיוע לא הייתי יכולה לתפקד. חשוב מאוד שכל מי שנמצא במצב הזה יקבל עזרה". עו"ד נוחי פוליטיס, יו"ר ועדת הזכאות של סנ"ה ומנהלת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, אומרת כי "בסוף 2009 הממשלה הורתה על הקמתו של מערך סיוע למשפחות נפגעי עבירה, המשלב סיוע טיפולי ומשפטי. לאחר מותו של אדם כתוצאה מאירוע פלילי מתכנסת ועדה לבחינת זכאותם של בני משפחתו לקבלת סיוע. אם נקבע שהמשפחה זכאית, מופנים פרטיה למרכזי הסיוע".
"מרכזי הסיוע מספקים סל שירותים למשפחות הנפגעים", מסבירה עורכת הדין הדס גבריאל־זני, ממונה ארצית על נפגעי עבירה בסיוע המשפטי במשרד המשפטים. לדבריה, "בפן הנפשי מתקיים מערך אבחוני המותאם לטיפול נפשי פרטני לבני המשפחה, לתקופה של עד שנתיים מיום תחילת הטיפול. כמו כן, המשפחות זכאיות גם לליווי ולייצוג משפטי באמצעות משרד המשפטים".
עו"ד גבריאל־זני מוסיפה כי "עורך הדין מטעם הסיוע המשפטי מסייע למשפחות בהגשת תביעה אזרחית נגד הפוגע. בנוסף, הסיוע המשפטי מייצג בהליכים נלווים כגון שינוי מעמד אישי, קבלת סיוע כספי מהמוסד לביטוח לאומי והוצאת צו ירושה ועוד". לדבריה, "עורך הדין מלווה את המשפחות גם בהליך הפלילי, מתרגם עבורם את ההליכים המשפטיים ומטפל בזכויות המוקנות להם. בנוסף, נפגעי עבירות רצח והריגה זכאים לקבל מענק כספי של עד 5,000 שקל, לשם סיוע בהוצאות האבל הראשוניות, כגון הסעות להלוויה, הקמת סוכת אבלים וכיוצא בזה".