ע' הנו פדופיל שעבר תהליך שיקום באמצעות זריקות לדיכוי היצר המיני. בראיון שקיים היום (חמישי) בתוכניתם של ברהנו טגניה וגלעד שלמור ב-103FM, הוא סיפר איך הפך לפדופיל: "באזור גיל 16 החלו לעלות פנטזיות מיניות על קטינים וילדים וצעירים ממני. לא הייתה לי ילדות קלה, עברתי תקיפות מיניות מצד אבא שלי. לא היה לי ביטחון באנשים מבוגרים. עד היום אני לא כל כך סומך על אנשים. אני לקחתי את הקשר עם הילדים כמו שכל אחד לוקח את הקשר עם בת הזוג שלו בגיל שלו. אני לקחתי את זה כקשר. אני לא באתי ולא אמרתי לעצמי שאני רוצה לעשות רע במטרה לספק את עצמי. אני הייתי מסתפק גם בליצור קשר גם שאינו מיני, כל פגיעה שלי התחילה בקשר לא מיני וזה עבר לשמה. לצערי עברתי אצל כמה פסיכולוגים ואף אחד מהם לא הצליח ולהדריך אותי בדרך הנכונה. בפעם האחרונה שפגעתי בילד קיוויתי שיעצרו אותי כי ידעתי שרק כך אוכל לקבל את הטיפול הנכון. לאחר המעצר נשפטתי ועברתי שיקום".

על הקשר שלו עם ילדים קטינים סיפר ע': "זה קשר כמו של אנשים נורמטיביים. תמיד הייתי סביב ילדים. עם אנשים מבוגרים לא הצלחתי ליצור קשר כי לא הייתי בוטח באף אחד. עם הילדים, גם אם זה היה לרוב רק דיבורים, זה היה מספיק לי. התמיכה והאהבה שאנשים מקבלים מהחברים, מהמשפחה והאנשים הקרובים, לי לא היה ואת זה וקיבלתי זאת מהילדים".

כשנשאל ע' על הקשיים במהלך השיקום השיב: "רגשות האשמה עודדו אותי לצאת מזה. התחושה שפגעתי בילדים פגיעה שההשפעה שלה נמשכת שנים. לא קל לעבור פגיעה כזאת. התהליך השיקומי החל כשהייתי בכלא עוד לפני שנשפטתי. ביקשתי מבית המשפט טיפול תרופתי, מה שמכונה בתקשורת סירוס כימי וזה עזר לי. הטיפול מנטרל את כל המחשבות והפנטזיות על ילדים. זה מנטרל אותך מינית ומחשבתית. אני שלם עם זה מאד. אני יכול להבין את האנשים שיש להם משפחות ורוצים להביא ילדים בעתיד וזה מונע מהם. אבל אני ממליץ על הטיפול הזה מאד. זה לא הפתרון היחיד, זו העזרה הראשונה שמאפשרת לנטרל הכל. חיפשתי מקום שיקומי להצטרף אליו אך בשלושה מקומות שונים שהייתי, הגישה הייתה הפוכה, הטיחו בי כמה אני לא בסדר וכמה אני רע".





הכלא הוא מקום טוב להתחיל את הטיפול

עורכת הדין גלית בש מהסנגוריה הציבורית הצטרפה לשיחה והוסיפה: "כשאני מגיעה לתיק כזה אני אומרת לעצמי שהיו לי במהלך הקריירה הצלחות בתיקים מסוג זה. אנשים שהופנו לטיפול הנכון גם אם זה לא היה קל. זה לא קל כי בתקופה שאנחנו ניסינו לתת לע' את הזריקות הייתה התנגדות של בתי הסוהר בטענה שלזריקות אלו אין שום השפעה. הם טענו שהאדם בכלא ולא נחשף לנשים או ילדים. אך הזריקות מכינות כבר את הקרקע לשלב הבא. אני טוענת שהמועד הטוב ביותר לשכנע את האדם להתחיל לקבל את הטיפול כשהוא במצוקה ובכלא זה מקום טוב להתחיל. לאחר הכלא נתקלתי במקרים בהם לא מקבלים הכוונה ראויה והאסירים המשוחררים לא יודעים לאן לפנות".

על המשך המאבק לזריקות הוסיפה: "בעקבות ההתנגדות של בתי הסוהר, בית המשפט נתן הוראה לרופא להזריק את הזריקות. אסירים חולים בכלא מקבלים שירות תרופתי. במקרה הזה שירות בתי הסוהר התנגד באופן עקרוני להזרקה מכיוון שחשב שאין לכך שום משמעות והוא לא אפקטיבי. אמנם אי אפשר לחייב אדם לקבל את הזריקות ולפעמים יש לזריקה הזו תופעות לוואי כמו גלי חום ובריחת סידן אבל אני חושבת שאחד הפקטורים להצלחה של ע' לא היה רק הזריקות אלא הטיפול שהגיע בעקבות והזריקות".

לסיום ציין ע': "אחד הדברים שהייתי ממליץ למדינת ישראל ולמוסדות הטיפול באנשים כמוני הוא ליצור אמון בין שני הצדדים. הטיפול שלי הצליח כל כך בגלל האמון שהיה בין הצדדים, המטפל והמטופל".

עריכת תוכן 103FM: איתמר זיגלמן