"הנתונים כיום לגבי מעורבות האוכלוסייה הערבית בתאונות דרכים הם נתונים מבהילים. בתחילת 2017 התחלנו בתכנית שאמורה להימשך מספר שנים ושאמורה לשנות את תרבות הנהיגה בחברה הערבית", אומר אכרם סרור, ראש אגף מעקב ובקרה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים.

לדברי סרור, מטרת התוכנית היא לגרום לכך שאחוז הנפגעים הערבים בתאונות דרכים לא יעלה על שיעורם באוכלוסייה. "זהו יעד מאוד קשה להשגה", הוא אומר, "כשמדברים על שינוי תרבות, מדברים על שינוי התנהגויות. זה לא 'זבנג וגמרנו', אלא תהליך ממושך. מי שמצפה שבסוף השנה הזאת נגיע להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, טועה. אבל אנחנו מבינים שתוך שלוש־חמש שנים נצליח יחד עם השותפים שלנו לשנות את המצב".

בדיון שנערך בשבוע שעבר בכנסת במסגרת ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, עסקו המשתתפים בסוגיות בטיחות בדרכים בחברה הערבית, המתבטאות במציאות העגומה, שבה שיעור הנפגעים הוא גבוה ביחס לחלקה של האוכלוסייה הערבית באוכלוסייה הכללית בישראל. המציאות הזאת מאוד כואבת לסרור, שמנהל את התכנית להורדת מספר נפגעי והרוגי תאונות דרכים בחברה הערבית. "לאורך שנים החברה הערבית מעורבת באחוזים מאוד גבוהים בתאונות קטלניות וקשות", הוא מספר, "בין 30%־35% מההרוגים בתאונות לאורך שנים הם מהאוכלוסייה הערבית, למרות שאחוזם באוכלוסייה הוא רק 20.6%. בשנת 2016, למשל, נהרגו במדינה 377 בני אדם, מתוכם 124 ערבים, המהווים 33% מכלל ההרוגים. 64 מתוך 124 ההרוגים היו בשכבת הגיל 15־24, המהווים 52% מכלל ההרוגים".

תאונה ליד דיר חנא. צילום: דוברות המשטרהתאונה ליד דיר חנא. צילום: דוברות המשטרה

סרור מוסיף ומספר ש"בניתוח שעשינו לשנים 2013־2015 בהשוואה בין 100,000 יהודים ל־100,000 ערבים, מצאנו שלושה ממצאים עיקריים. ראשית, בשכבת הגיל 17־24, מול כל נהג יהודי שנהרג בתאונת דרכים, נהרגים עשרה נהגים ערבים. ממצא שני הוא לגבי הנוסעים ברכב. מצאנו שמול כל נוסע יהודי שנהרג, נהרגים שבעה נוסעים ערבים בשכבת הגיל 5־19, כשאחת הסיבות היא אי־השימוש בחגורות בטיחות. אחוזי החגירה בציבור היהודי נושקים ל־100%, ואילו בקרב ערביי ישראל זה מגיע בקושי ל־60%. ואילו הממצא השלישי שזיהינו קשור לאוכלוסיית הולכי הרגל בגילים אפס עד ארבע. לעומת כל פעוט יהודי שנהרג מתאונת דרכים, נהרגים 20 פעוטות ערבים. הם נהרגים בסוג של 'תאונות חצר', שמאוד אופייניות למגזר הערבי. כלומר, אחד מבני המשפחה דורס בטעות את הפעוט, כי מקום חניית הרכב הוא גם מקום

המשחק של הילד. הילדים הערבים הם רק 25% מכלל הילדים במדינה, אבל לאורך שנים הם מהווים 60% מכלל ההרוגים בתאונות הדרכים, ואלה נתונים שזועקים לשמים".

איך אתה מסביר את הנתונים הכואבים האלה?
“קודם כל, מחקרים רבים, גם בארץ וגם בעולם, מראים באופן מוחלט שמיעוטים שחיים במדינות שונות נפגעים יותר בתאונות דרכים מהאחוז שלהם באוכלוסייה ביחס לרוב הדומיננטי באותה מדינה. באשר לסיבות, מחקרים מדברים על כך שמיעוט סובל בדרך כלל מחוסר במשאבים, ואז זה מוביל למצב של תשתיות לא מפותחות, מה שמוביל לכעס, תחושת אפליה, חוסר שייכות למקום. תחושות אלה גורמות בסופו של תהליך לאי־ציות לחוק בכלל ולחוקי התנועה בפרט".

סרור מציין שבאופן כללי לתאונות דרכים יש שלוש סיבות - הגורם האנושי, נושא התשתיות וכל מה שקשור לרכב עצמו. "הגורם האנושי מהווה יותר מ־85% מהסיבות לתאונות", הוא מסביר, "וזה מתאפיין בהתנהגות מסוכנת ואי־ציות לחוק, כגון נהיגה במהירות מופרזת, אי־שימוש בחגורות בטיחות, שימוש בטלפון הנייד, אי־ציות לרמזור אדום, נהיגה בהשפעת אלכוהול וסמים ועוד. נוסף לכך, החברה הערבית היא אוכלוסייה יחודית, שיש לה שפה שונה, דת שונה, מנהגים שונים, והאוכלוסייה הזאת בדרך כלל מתגוררת בישובים ערביים בלבד ולא מעורבים. כמו כן, לחברה הערבית יש גם אמונות. ישנה האמונה בגורל, ש'הכל מן אללה', מה שנקרא פטליזם, ואת האגוז הזה צריך לפצח".

קואליציה רחבה

אז איך מפצחים את האגוז הזה? בתוכנית של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שיצאה לדרך בתחילת השנה, מנסים אנשי הרשות להגיע לעמק השווה בנושא "הגזרה משמים" ולשלב בה גם אנשי דת. "אנחנו לא נגד אמונה, אבל גם בקוראן יש פסוקים שמקדשים את חיי האדם ומורים על כך שהוא צריך להיזהר", מסביר סרור, "אם קורה משהו, אכן זה גורל, אבל קודם כל צריך לנקוט אמצעי זהירות".

סרור מסכם ואומר: "אנחנו מאמינים שהאחריות לשינוי המצב היא קולקטיבית. גוף אחד במדינה לא יכול לפתור את הבעיה, כי יש הרבה גופים הקשורים בנושא של בטיחות בדרכים, כמו משרד החינוך, נתיבי ישראל, משרד התחבורה, רשויות מקומיות, עמותות ועוד. לכן בנינו תכנית שבנויה מקואליציות של כמעט כל הגופים העוסקים בבטיחות בדרכים, ובנוסף פנינו גם לכל מיני גופים מהמגזר השלישי בחברה הערבית שיהיו שותפים. זאת מתוך האמונה שהטיפול צריך לבוא גם מתוך האוכלוסייה עצמה, ואז זה יתקבל בקרב הציבור הערבי יותר בברכה, ישתפו איתנו פעולה ויהיו מוכנים להירתם למשימה. כל גוף ששותף בתכנית בנה תוכנית בתחום אחריותו, וזוהי בעצם הפעם הראשונה מאז שהרשות קמה שמכינים תוכנית לאומית רב־מערכתית עם קואליציה רחבה מאוד. כמו כן, גם מדובר פה בהקצאת תקציבים שלא ידענו כמותה קודם. בשלב זה אנחנו מדברים על כ־16 מיליון שקלים שהוקצו לטובת הנושא, וזה לא כולל תשתיות".

"האחריות לשינוי היא קולקטיבית". אכרם סרור. צילום: סטודיו מישל מועלם"האחריות לשינוי היא קולקטיבית". אכרם סרור. צילום: סטודיו מישל מועלם

"יש שני דברים שמיוחדים בתכנית שלנו", מוסיף גיורא רום, יו"ר מועצת הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. "כאמור, האחד, שהוא תוכנית של קואליציה מאוד רחבה של שותפים תוך ממשלתיים וחוץ ממשלתיים, והדבר השני הוא שזוהי הפעם הראשונה שגורמים לחברה הערבית להסתכל נכוחה בבעיה ולהיות מוכנים להילחם בה. כלומר, נושא תאונות הדרכים הפך להיות אישיו בחברה הערבית עצמה, זה נושא שמדברים עליו. החברה הערבית החלה להבין שיש לה בעיה, היא מוכנה לדבר על זה בתקשורת, להתגייס לפעילות. שינינו את יחס החברה הערבית לנושא, אנחנו מוציאים אותה מההתעלמות וההכחשה לגבי כך, והנושא הונח אצלם במרכז החדר".

"כשרוצים לטפל בציבור מסוים עם מאפיינים מסוימים, צריך לטפל בו בצורה ממוקדת" אומר ח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת המשנה לבטיחות בדרכים. "נושא ההסברה צריך להיות ממוקד לחברה הערבית ולא מתורגם בגוגל מעברית לערבית. למשל, כשהייתי ראש עיריית בני ברק, עשינו כל מיני קמפיינים ממוקדים לציבור החרדי, ולכן גם הקמפיינים לציבור הערבי צריכים להיות ממוקדים, כדי באמת להתאים את הכפפה".

הגורם המדיני

"שנים רבות ממשלת ישראל הזניחה את הטיפול בתאונות הדרכים בחברה הערבית. צמצום תאונות הדרכים בחברה הערבית יציל חיי אדם וגם יחסוך כסף רב למשק הישראלי", טוען ארז קיטה, מנכ"ל עמותת אור ירוק.

לדברי קיטה, לחברה הישראלית יש בעיה קשה וכואבת עם היקפי ההיפגעות של החברה הערבית בתאונות דרכים, ויש שתי דרכים לפתור את הבעיה: "הדרך הראשונה היא לטפל בבעיה מיד כשמזהים אותה, בתחילת תהליך ההתפתחות שלה, ואילו הדרך השנייה היא להביט עליה באדישות כשהיא מתפתחת ואז להיאלץ לפתור אותה בלחץ, לאחר שהיא מתפרצת במלוא עוזה. בתוך עמנו אנו יושבים, ואת נטיית עצמנו לבחור בדרך השנייה אנו מכירים היטב גם כן, בעיקר בכל הקשור לבטיחות בדרכים. ובכל זאת, בכל פעם זה מקומם מחדש, במיוחד כשהתוצאה הברורה, המיידית והישירה היא הפקרת חיי אדם".

נתונים על שיעור המעורבות של ערביי ישראל בתאונות דרכים. צילום: דוברות מד"אנתונים על שיעור המעורבות של ערביי ישראל בתאונות דרכים. צילום: דוברות מד"א

עד כמה המצב הוא חמור לדעתך?
"תאונות דרכים בחברה הערבית הן אירוע כמעט קבוע לדאבוננו, כאשר בכל כמה ימים אנחנו מתבשרים על אדם הרוג מהחברה הערבית. למשל, מתחילת השנה נהרגו 37 אזרחים מהחברה הערבית בתאונות דרכים, לעומת 28 אזרחים מהחברה הערבית שנהרגו בתקופה המקבילה בשנה שעברה - עלייה של 32%. כמו כן, נהגים צעירים ערבים מהווים 3% מסך בעלי הרישיונות, אבל מעורבים כמעט פי חמישה בתאונות דרכים קטלניות. נוסף לכך, 57% מנהגי כלי הרכב הכבדים המעורבים בתאונות דרכים קטלניות בעשור האחרון היו מהחברה הערבית. כמעט אחד מכל שלושה רוכבי אופנוע צעירים הרוגים, 30%, מגיע מהחברה הערבית, כאשר בשנת 2016 המצב החריף ובמהלכה נהרגו 11 רוכבי אופנוע צעירים, חמישה מהם היו מהחברה הערבית - 45%".

קיטה טוען שכואב במיוחד הוא מצבם של הילדים והצעירים. "חמישה ילדים ובני נוער קיפחו את חייהם בתאונות דרכים מתחילת השנה, ארבעה מהם מהחברה הערבית", הוא מפרט ומוסיף ש"חלק אחד של ההסבר לנתונים הכואבים נעוץ באי תחושת השייכות וההדרה של האוכלוסייה הערבית, ואילו חלק אחר מההסבר נעוץ ברמת המודעות הנמוכה למושבי בטיחות לילדים במגזר. ועדה בין משרדית שעסקה בבטיחות ילדים בשנת 2011 מצאה שהסיכון של ילד ערבי להיהרג בתאונת דרכים גדול פי שישה מזה של ילד יהודי. הנתונים הקשים הללו הם בבחינת אות קלון המוטבע על מצחו של כל אזרח במדינת ישראל ופעמוני האזהרה מצלצלים בעוצמה".

מהו לדעתך הפתרון לבעיה זו?
"כשנבין שאנחנו חייבים לפעול, ראשית יהיה עלינו להגדיר את הגורמים העיקריים למצב: הזנחה רבת־שנים של הממשלה, התשתיות הרעועות, האכיפה החלשה והכמעט לא קיימת בתוך הישובים, העובדה שבהיעדר חניונים מוסדרים מחוץ לישובים מספר רב של כלי רכב כבד חונים בשכונות, הרגלי הנהיגה הלא בטוחה בקרב הנהגים, המצב המכני הירוד של כלי הרכב וההיבטים הבעייתיים של נהיגת צעירים - אלכוהול, מהירות, עייפות וללא חגורות בטיחות".

קיטה ממשיך וטוען ש"המאפיינים הללו ידועים זה מכבר וכך גם הפתרונות הנדרשים. בראש ובראשונה חייבים להפסיק את הטלת האחריות על הגורם האנושי. האם המדינה עשתה כל שעולה על ידה לצמצם את ההיפגעות הגבוהה של אזרחי ישראל הערבים, כשהיא באה ומטילה את כל האחריות על קבוצת אוכלוסייה אחת? האם תוגברו מסעות ההסברה לחברה הערבית? האם תשתיות הכבישים בישובים הערבים דומות לאלו שבישובים היהודים? התשובה ידועה וברורה. במשך שנים ממשלות ישראל הזניחו את הטיפול בחברה הערבית, וכעת כמוסיפים חטא על פשע מטילים על הנהג הערבי את מלוא האחריות לעליה החדה במספר ההרוגים של מדינת ישראל בחמש השנים האחרונות".

קיטה מסכם ואומר ש"על הממשלה להבין שהורדת שיעור ההרוגים בחברה הערבית לרמה התואמת את חלקם באוכלוסייה משמעותה אינה רק הצלת חייהם של אזרחים ערבים רבים, אלא גם מהלך שביכולתו להביא את ישראל אל רמת הבטיחות של המדינות המתקדמות, אליה היא שואפת".