פרשת הנער ששהה בביתו במשך 12 שנה בלי לצאת כמעט: צ'יקו וקנין, שגר מול המשפחה בחדרה והיה זה שהתקשר לרשויות ודיווח על המקרה, התראיין היום (חמישי) לבן כספית ורוני בר און ב-103FM וסיפר על המשפחה שהגיעה לשכונה לפני תשע שנים. "מדובר במשפחה בת שש נפשות", אמר וקנין, "היתה סבתא שנפטרה חודש לאחר שהם הגיעו. זה היה מוזר כי היא היתה בסדר. הבנתי שיש פה משהו לא נורמטיבי".




לדברי וקנין, היו גם שתי בנות שנעלמו אחרי שנתיים. "פתאום לא ראינו ושמענו אותן. חשבתי שהילד הלך איתן", אמר, והוסיף כי לא ידע מה קרה כי המשפחה לא מתקשרת עם אף אחד. "הם יוצאים ונכנסים בחשאי מהבית. אני חשבתי שהילד נעלם ופתאום יוצא לי לראות אותו בשעות המאוחרות של הלילה. ראיתי שהוציאו אותו שש פעמים בחצות לחצי שעה".  

וקנין סיפר מה אירע היום כשהגיע לדירה בעקבות הריח החריף: "צעקתי, בעטתי, דפקתי. לא פתחו. ואז שמעתי קול מוזר ולא ברור של ילד. לא הבנתי שום דבר. ניסיתי להבין מה הוא אומר ומאיפה הוא בא. עברתי לחצר האחורית - הם גרים בדירת קרקע וראיתי שהכל שם זוהמה: קרטונים, בקבוקים ואין חלונות בבית, החלק האחורי בבית הוא אטום עם חתיכות אזבסט שבורות, סורגים מברזל וקרטונים להסתיר שלא יראו". 
לדבריו אז הילד הופיע וביקש את עזרתו: "מתוך החור ראיתי עיניים גדולות, כחולות של ילד, שהפרצוף שלו מסתכל עליי ואומר לי 'תעזור לי'". 
לאחר מכן התקשר וקנין לפקח איכות הסביבה של העירייה שהזמין את כל הגורמים. "השוטרים ניסו לפתוח את הדלת והתחלה הם חשבו שאין אף אחד בבית. בסוך השוטר נכנס בכח והאבא לא נתן לו. 
וקנין חושב שההורים ממש תכנתו את הילד. "כשהם הוציאו אותו, הילד תוכנת לענות לתשובות. שאלו אותו אתה לומד? כן. איך קוראים למורה שלך? אומר שם. איפה אתה לומד? אני לא יודע. העיניים שלו אמרו הכל, הוא נראה כמו זומבי". 
איך לא ראיתם את כל הזוהמה הזו כל השנים האלה? הם שם 9 שנים.
"חיים פה אנשים קשי יום. כל אחד מנסה להתפרנס בדרך שלו. אנחנו לא מתערבים מה קורה אצל אנשים אחרים. אנחנו חיים את החיים שלנו".

וקנין ביקש להביע צער על כך שלא שם לב למה שקורה אצל שכנו: "כאזרח, אני מצטער ומבקש סליחה על זה שלא ראיתי את זה קודם. שאלתם איך אני לא ראיתי. איך המדינה לא ראתה?".