במבט ראשון היה קשה להבין אתמול מדוע חמי כהן (68) עמד על אחד הכבישים הראשיים בעיר הבירה עם השלט: "שטוקהולם שלך, ירושלים שלנו". אבל לכהן דווקא היה הסבר טוב. הוא הפגין נגד החלטת אונסק"ו שהתקבלה לאחרונה ואינה מכירה בריבונות הישראלית בירושלים. "המדינה האירופית היחידה שתמכה בהחלטה היא שוודיה", אומר כהן. "זה הזכיר לי שבמלחמת העצמאות הגיע לישראל מטעם האו"ם רוזן שוודי בשם פולקה ברנדוט, שרצה למסור את כל הנגב לערבים, לבנאם את ירושלים ולהוציא אותה מחזקת מדינת ישראל. אני חושב שירושלים היא לב המדינה, ושישראל לא תוכל להתקיים בלעדיה, כך חשבו גם חברי הלח"י, שהתנקשו בחיי הרוזן".

לא בכדי נזכר כהן בסיפור של השליח השוודי, שההתנקשות בחייו הייתה למעשה ההתנקשות הפוליטית הראשונה בישראל. ברנדוט, מצאצאי מלך שוודיה, עמד בראש הצלב האדום השוודי בזמן מלחמת העולם השנייה ואף זכה להוקרה על שהציל 20 אלף אסירים ממחנות הריכוז. אולם פעילותו זו שנויה במחלוקת, ויש הטוענים בתוקף כי הוא למעשה שיתף פעולה עם הנאצים.

לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, החליט האו"ם לשלוח מתווך לאזור, ולמשימה נבחר ברנדוט. הוא נועד עם הצדדים הלוחמים וגיבש תוכנית פעולה, שהתוותה גבולות חדשים למדינה שאך זה נוסדה. חברי הלח"י הפגינו נגדו ונשאו שלטים שבהם נכתב "שטוקהולם שלך, ירושלים שלנו", אותו נוסח שאוחז בו כיום כהן בהפגנה בבירה, לצד תמונה מאותה הפגנה.

האב יהושע כה, צילום: דוד אלדן

ב־17 בספטמבר 1948 מסר ברנדוט את התוכנית לאו"ם, ולמחרת נרצח במכוניתו לאור יום בידי ארבעה חברי לח"י, שביצעו את ההתנקשות בגין מה שכינו "המלצות המסכנות את ישראל". באופן רשמי לא נודע עד היום מי ביצע את הפעולה, אך במסמכים לא רשמיים שנכתבו נכלל בין שמות מבצעי הפעולה גם השם יהושע כהן, אביו של חמי. "אני לא מאשר ולא מכחיש", אומר חמי. "דיברתי עם אבי על כך, אבל מאחר שהוא נמנע מלעסוק בנושא בפומבי, אני מכבד את זה, ומה שהוא אמר לי יישאר בינינו".


אפקט מצטבר

יהושע כהן, יליד כפר סבא, היה חבר האצ"ל לפני שעבר לארגון המתחרה. ב־1944 נעצר בידי הבריטים ונשלח למחנה מעצר באריתריאה. בזמן ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, שהתקבלה בסיועו של הרוזן ברנדוט, שוחרר עם אסירי המחתרות האחרים והוחזר לארץ. ב־1952 החליט כהן להצטרף לקבוצה המייסדת של קיבוץ שדה בוקר, לשם ירד עם אשתו רבקה ובנו חמי. כשהגיע דוד בן־גוריון להתיישב במקום, מונה כהן לאחראי לאבטחתו ולימים הפך לחברו הקרוב. לדברי מקורבים לראש הממשלה הראשון, מי שניצל את מותו של הרוזן כדי להכריז על ירושלים כעל בירת ישראל בניגוד לעמדתן של מעצמות העולם, בן־גוריון ידע כי חברו הטוב עמד מאחורי ההתנקשות, אך לא פעל להעמידו לדין, אולי משום שכמו שכתב הביוגרף שלו, הוא "לא הזיל דמעה על מות ברנדוט".

בהמשך הקים יהושע כהן את בית ספר שדה בשדה בוקר ובכפר עציון והיה איש חינוך בערוב ימיו. ב־1986 הוא נפטר. בנו חמי עזב את שדה בוקר ב־1978, התיישב עם אשתו במושב עין הבשור שבעוטף עזה ועסק בחקלאות. שם נולדו ארבע בנותיהם. בימים הקרובים מתכנן כהן להמשיך את ההפגנה שלו בירושלים מול קריית הלאום. "המטרה היא לא להפגין במקום הומה אדם, אלא מול בית המשפט העליון ומשרד החוץ, שבחדלונו לא עושה דבר", הוא אומר.

לדבריו, הוא התלבט אם לקיים את המחאה שלו מול ארמון הנציב בירושלים. "מכיוון שהרוזן השוודי חשב שיקבלו את הצעתו וירושלים תהיה בינלאומית, הוא תכנן לגור בארמון הנציב, שהיה אז ביתו של הנציב העליון הבריטי, כל זמן שהבריטים שלטו בארץ", אומר כהן. "זה המקום הכי יפה בירושלים, והוא רצה להשתלט עליו, אז הוא נסע למקום כדי לבדוק את העניין, וכשיצא משם התנקשו בו. כשהלכתי לבדוק מה קורה כיום בארמון הנציב, הבנתי שהאו"ם יושב שם ללא שום הסכם עם המדינה. יותר מזה: האו"ם מסרב לחתום על הסכם עם המדינה, כי זה יהיה אישור לשלטון ישראל בירושלים. אז מדי כמה שנים הוא פולש לשטחים נוספים ובונה עליהם בניינים, והמדינה לא אומרת כלום. זה פשוט זלזול בחוקי המדינה ובריבונותה. חשבתי שהחלטת או"ם כזאת, שקובעת שאין לנו שום זכויות בירושלים, יכולה להוות תמריץ למדינה לפחות לדרוש מהארגון שאם הוא יושב בעיר, שיחתום על הסכם שלא יזלזל בנו בצורה מחפירה כזאת".

אף שראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי הוא "כופר באונסק"ו", כהן מוטרד. "להחלטות שלהם יש אפקט מצטבר בדה־לגיטימציה של ישראל, ולכן חייבים להגיב עליהן", הוא אומר. "כל מדינה נורמלית הייתה מגיבה אם היו מחליטים שאין לה סמכות בבירה שלה, ורק אנחנו מתרפסים. צריך לעשות מעשה".