שיעור האבטלה ירד, חרדים רבים עובדים ולומדים במוסדות להשכלה גבוהה וגם שיעור תעסוקת הנשים גבוה מאי פעם, אבל האוכלוסייה מזדקנת והממשלה לא נערכת למגמה המדאיגה. שיעור העוני בישראל הוא עדיין הגבוה במדינות ה־OECD. כל אלה עולים מדוח מצב המדינה השנתי של מכון המחקר העצמאי "מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל".



הבריאות בישראל עולה ביוקר ושיעור המבוטחים בביטוח משלים של קופות החולים זינק מ־50% ל־80% בין 1999 ל־2012. 40% מהאוכלוסייה מחזיקים בביטוח פרטי.



מרכז טאוב מתריע כי מספר הישראלים בני 70 ומעלה צפוי להכפיל את עצמו מ־610 אלף לכ־1.24 מיליון עד 2035, בעוד שאר האוכלוסייה תגדל ב־31% בלבד. "התארכות תוחלת החיים דורשת היערכות טובה יותר לצרכי הבריאות של האוכלוסייה המבוגרת, בטיפול סיעודי ביתי ובמקרים חמורים יותר, בטיפול מוסדי", אומרים במרכז.



מצבם של המוסדות הסיעודיים עגום, עלויות הסיעוד שנופלות על הקשישים ובני משפחותיהם גבוהות מאוד, משפחות רבות מתמוטטות כלכלית ונפשית. היעדרה של המדינה משוק ביטוחי הסיעוד מותיר את התחום פרוץ לחברות הביטוח, שמקשיחות את ידן מול המבוטחים. במרכז טאוב מתריעים כי הבריאות הולכת ונעשית שירות לעשירים בלבד.




אחרונים, עם מקסיקו



לפי בדיקת ההכנסות הפנויות לשימוש משקי הבית, ישראל נמצאת במקום האחרון בין הכלכלות המפותחות, לצד מקסיקו. "ההפרש הגדול בין שני סוגי מדדי העוני - הכנסות כלכליות מול הכנסות פנויות - מעיד על חוסר הצלחה של המדינה בצמצום העוני בעזרת מיסוי ומערכת הביטחון הסוציאלי, בין היתר בשל נטל המס הנמוך ואוכלוסיות גדולות המתאפיינות בהון אנושי נמוך, אחוזי השתתפות נמוכים בשוק העבודה ומשפחות גדולות", מסבירים החוקרים.



הם מוסיפים כי אף שב־2017 צפויה ההוצאה הממשלתית למלחמה בעוני להיות ארבעה מיליארד שקל, מדובר עדיין רק בכ־54% מהסכום ומהצעדים שעליהם המליצה ועדת אלאלוף, שמינתה הממשלה הקודמת. עיקר תוספת התקציב השנה מיועדת למימוש תוכנית "חיסכון לכל ילד".




עוני בישראל. צילום: מרק ישראל סלםעוני בישראל. צילום: מרק ישראל סלם





מגמת ההפרטה של השירותים החברתיים ניכרת בעובדה שכ־80% מתקציב משרד הרווחה מוקצים לתמיכות במוסדות המנוהלים על ידי עמותות וספקים חיצוניים לממשלה. ההוצאה הציבורית הכוללת על רווחה, שעיקרה מכספי הביטוח הלאומי, עמדה ב־2015 על 94 מיליארד שקל שהם 21% מסך ההוצאה הציבורית, כשעיקר העלייה בתקציבי הרווחה מוסבר בהזדקנות האוכלוסייה. עניין זה מתואר בדוח חברתי כנושא הבוער ביותר, שנעדר התייחסות מערכתית של הממשלה.



שיעור הנשים המועסקות אומנם מגיע ל־74.3%, הגבוה בכל הזמנים ומעל לממוצע במדינות ה־OECD (העומד על 67.4%), אולם עיון בנתונים מעלה כי נשים יהודיות אכן מועסקות בשיעור גבוה במיוחד בעוד הנשים הערביות המועסקות נמוך מזה שבמדינות ה־OECD.



נשים עובדות פחות שעות ובכך טמון ההסבר העיקרי לפער השכר בין נשים לגברים בישראל. הגורם השני בחשיבותו לפער הוא אופי המשרות: נשים נוטות למשרות המאפשרות היקף משרה נמוך כמו הוראה, המאופיינות בשכר שעתי נמוך.



הקיטוב המגדרי בבחירת ענפי תעסוקה מתחיל כבר בתיכון. בנות פונות פחות למקצועות ריאליים (מתמטיקה, מחשבים ופיזיקה). רק 27% מהסטודנטים למדעי המחשב הם נשים, ובין בוגרות התואר רבות מועסקות בחינוך או בענפים אחרים, ולא במקצועות רווחיים בתחום שלמדו. "ייתכן שהסיבה היא שעות העבודה הרבות בתחום", כותבים החוקרים. "צמצום מספר שעות העבודה או הרחבת האפשרות לעבוד מהבית יכולים לאפשר לנשים רבות יותר לעבוד בהייטק".