הכל החל בערעור תקדימי שהגיש אב גרוש לבית המשפט העליון ונדון לראשונה בדצמבר האחרון בפני הרכב של שבעה שופטים. החלטת העליון לדון בעתירה בהרכב מורחב של שופטים הצביעה על החשיבות שראה מלכתחילה בית המשפט בעתירה שעניינה אב שחויב במזונות חודשיים על סך של 4,500 שקלים למרות העובדה שהילדים נמצאים במשמורת משותפת ואין פער השתכרות בין האם לאב.
עמדת המדינה לעתירה כפי שהוגשה על ידי היועץ המשפטי לממשלה לא התנגדה לקביעת הלכה חדשה בנושא השוויוניות בקביעת מזונות ילדים על ידי בתי הדין למשפחה ולא סתרה את העתירה ובכך סללה לעליון את הדרך לקבלת הערעור כשבמקביל הכנסת בוששה בהתאמת החקיקה הנדרשת.
כך ציידו היום (רביעי) שבעת חברי ההרכב בבית המשפט העליון את בתי הדין למשפחה בהנחיה חדשה לפיה לראשונה בתולדות המדינה, שכר האישה ושכר הגבר וזמן שהות הילדים אצל כל אחד מהם יהיו השיקול המנחה בקביעת מזונות הילדים ולראשונה בתי המשפט יוכלו לחייב מזונות גם לאישה במקרים בהם היא משתכרת יותר מהגבר והמשמורת שיוונית.
חזרנו לשלושה גברים שנמצאים בימים אלה במאבקים מרים על זכותם להשתכר בכבוד ולשרוד את חייהם שלהם, איתם שוחחנו כשרק הוגשה העתירה שהביאה היום לתחילת שינוי דיני מזונות הילדים מהקצה אל הקצה באמצעות הפסיקה התקדימית של בית המשפט העליון.
"גרושתי איימה שלא אראה את הילדה אם לא אשלם"
בדצמבר האחרון ביקרנו בכלא מעשיהו בתא מעצר שמאוכלס כולו על ידי אבות גרושים שלא עמדו בתשלומי המזונות שלהם. חלק מהם השתקמו מאז, אחרים רחוקים מכך. "כשהסכמתי לחתום על הסכם המזונות לפיו 70% מהמשכורת שלי תלך בשני העשורים הקרובים לילדה שלי, לא חשבתי על המשמעויות", אומר א' בעקבות פסיקת בית המשפט העליון.
"באותה תקופה גרושתי עבדה במשרה מלאה ומסודרת והרוויחה את אותו שכר כמוני, אבל החוק היה רק לצידה לאורך כל הדרך. גם המשמרות שנפסקה לה לא היתה מלאה, נלחמתי על החלק שלי. אבל היא איימה עליי לפני המשפט שאם לא אשלם לא אראה את הילדה. לפני הפסיקה השופט ביקש לדבר איתי בלשכתו ואמר לי שהוא פוסק בלב כבד על פי ההסכם שנכנעתי לו ושאם היינו באים להילחם בבית המשפט היה פוסק לי אולי שליש מזה. אבל לא היה לי כסף אפילו לעורך דין אז. ייצגתי את עצמי בכבוד ואני לא מתחרט על זה. הילדה חשובה לי יותר מהכל".
א' מוסיף כי "לא היתה עד היום אופציה לגבר גרוש לטעון בבית משפט למשפחה טיעון כלשהו שקשור לשכר האישה בדיון על מזונות. אני לא חושב שהנשים עשו לעצמן שירות טוב עד היום כשנאחזו בבתי הדין למשפחה במודל המיושן של האישה שצריכה לשבת בבית ולגדל את הילדים. רובן הרי כבר מזמן לא כאלה בלאו הכי. ושיהיה ברור, אני לא בעד אבות שנוטשים את הילדים ואת הגרושות שלהם, מתחמקים מהחובות שלהם וגוזרים על הילדים חיי מחסור. אלא חארות שמקומם בכלא ויש אחדות דעים בעניין הזה בקרב כל מי שפגשת במעצר. מי שמגיע למעצר זה בדרך כלל רק אנחנו, המסכנים הפראיירים. כי הגברים בעלי האמצעים שחומקים מהחובות שלהם לילדים, מצליחים בדרך כלל גם לחמוק מהחוק. ככה זה".
"כל המערכות בשלו סוף סוף לשינוי"
ש' לא מצר על כך שפסיקת העליון שמייצרת הלכה משפטית תקדימית לבתי הדין למשפחה ותביא במוקדם או במאוחר גם לעיגון הדברים בחקיקה בכנסת, לא תחול עליו ועל חבריו למעצר באותו זמן. "צריך להיות טיפש כדי לחשוב שבתי המשפט יפתחו מחדש את כל תיקי המזונות שנפסקו עד היום ויקרסו מתביעות חוזרות של אבות, אבל לפחות מה שקרה לנו לא יקרה יותר, אני מקווה, לאבות שימצאו את עצמם בסיטואציה שאני הייתי בה".
"עד גיל 18 אתה משלם מה שבית המשפט פסק לך ועד סיום השירות הצבאי של הילד שליש מזה", הוסיף ש'. "כשהתגרשתי הילדה שלי היתה בת 12. ואני במשך שש שנים נאבק בגרושתי לראות את שני הילדים שלי, הגדולה כבר בצבא ואני מצפה לשחרור שלה בכיליון נפש ואת הקטן אני לא יכול לראות. אני יוצא ונכנס ממעצרים כי אני לא מוכן לשלם מזונות כשאני לא רואה את הילדים שלי ושיהיה ברור, גרושתי עובדת במשרה מלאה, יש לה עזרה כלכלית מהמשפחה שלה. הילדים שלי לא רעבים. עצוב שהיה צריך אבא אמיץ אחד עם מספיק כסף לעורכי דין טובים שיערער לעליון בזמן הנכון שבו כל המערכות בשלו סוף סוף לשינוי, כולל הפוליטיקאים וארגוני הנשים למיניהם, כדי לשים סוף לאבסורד הזה".
יותר מזונות ממשכורת
לי', אברך ומורה, יש שבעה ילדים. בית המשפט פסק לו מזונות של 10,000 שקלים כולל סעיפים של מימון צרכים נוספים לילדים, לפי דרישת אשתו. אבל י' מרוויח רק 6,000 ₪ בחודש, מה שלא שינה את פסיקת בית המשפט. "אני מודה, אני סרבן גט ולכן אני בכלא שלוש שנים רצופות. אבל כשאשתי החליטה להתעלל בי לא נותרה לי ברירה אחרת. זה הנשק היחיד שנשאר לי. אני בכלא כי לא רק שלא הצלחתי לקיים את עצמי יותר, פשוט לא היה לי מאיפה לגייס את הכסף למזונות שהיא השיתה עלי באמצעות התביעה לבית המשפט למשפחה".
"אני בוכה כל יום על הילדים שאיבדתי אבל מאמין שאני עוד אראה אותם" אומר י'. "משמח אותי לדעת, אף על פי שלי זה כבר לא יעזור, שהדין יהיה דין צדק מהיום. אני אדם דתי ואם בתי המשפט פסקו עד היום לפי הדין העברי הקדום ועד היום הכנסת לא תיקנה את העוול, אז אני מתבייש במדינה".