"הייתי מעשן כבד", מודה ד"ר חאלד היבי. "התחלתי בגיל 15, עישנתי במשך 35 שנה, והגעתי ל־60 סיגריות ביום. לפני תשע שנים נגמלתי, ובעקבות כך הפכתי למנחה קבוצות ומומחה לגמילה לעישון. שיעור המעשנים במגזר הערבי נמצא בעלייה מתמדת, ואני מרגיש אחריות כלפי המגזר שלי. אני יודע עד כמה ההתמכרות לניקוטין היא קשה, ומדובר כאן בדיני נפשות ובחיי בני אדם".
 

על פי סקר הרגלי הפעילות הגופנית בקרב תושבי ישראל בשנים 2016־2017, שנערך במרכז הלאומי לבקרת מחלות (מלב"ם) במשרד הבריאות, בשיתוף עם משרד התרבות והספורט, עולה כי שיעור המעשנים בקרב בני 18 ומעלה באוכלוסיית ישראל הוא 22.7%. אלא ששיעור המעשנים בקרב הציבור הערבי, שמהווה כ־20% מאוכלוסיית ישראל, גבוה מהשיעור בקרב יהודים: 23.4% לעומת 22.3% בהתאמה. לפי הסקר, הפער בין יהודים לערבים ממוסך בשל שיעורי עישון גבוהים יותר בקרב גברים ערבים (43.9%) בהשוואה לגברים יהודים (27.8%) לצד שיעורי עישון נמוכים יותר בנשים ערביות (9.8%) בהשוואה לנשים יהודיות (17.7%). 
 

בשנת 2015 החליט משרד הבריאות על הקמת ועדה שתכין תוכנית לאומית לצמצום העישון ולעידוד גמילה בחברה הערבית. לאחרונה הקצה המשרד מיליון וחצי שקלים לטובת התוכנית, ואתמול לראשונה התכנסה הוועדה העוסקת בנושא זה. "אין כיום תוכניות למניעה וצמצום עישון שתואמות את המגזר", חורץ ד"ר היבי, שנכח בדיוני הוועדה בתור איש מקצוע וחבר הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל. "התוכניות הכלליות של משרד הבריאות לא עונות על מנהגים, על התרבות ועל דפוסי ההתנהגות של החברה הערבית. למגזר הערבי חייבת להיות תוכנית מותאמת, וצריכים להיות שותפים לכתיבתה אנשים המכירים את כל הדפוסים של האוכלוסייה הזאת".
 

מה מייחד את החברה הערבית מהבחינה הזאת?

"גיל התחלת העישון במגזר הוא 11־12 שנים. אצל בני הנוער הערבים מקום הבילוי הכמעט יחיד שקיים הוא חנויות או בתי קפה של נרגילה. זה עניין חברתי. בני הנוער נמשכים לשם ומתחילים לעשן".

לטענת ד"ר היבי,  במגזר צורכים שלל מוצרי הטבק, כולל סיגריות, נרגילה, סיגריה אלקטרונית, ו"לכולם יש אותם נזקים", לדבריו. "בעבר היה נוהג שגבר שמתבגר - מתחיל לעשן", הוא מספר. "גם בני נוער שמתחילים לעשן מרגישים שהנה הם התבגרו ונהיו עצמאיים". 

 

ישנם גורמים נוספים לעלייה בשיעור המעשנים במגזר?

"המצב הסוציו־אקונומי הנמוך במגזר והעוני הם חלק מהגורמים. עישון הוא מחלה של עניים. חוץ מזה, לערבים יש פחות שנות לימוד מהיהודים. יש בקרבם שעמום, אבטלה. בן אדם מובטל יושב בבית, הוא משועמם והוא מעשן". 
 

איך אפשר לשנות את המצב?

"צריכים להיות משאבים פיננסיים כדי ליישם תוכניות, והתוכנית צריכה להיות מותאמת למגזר, כשהדגש הוא על בני נוער. אנחנו חייבים להגיע לכל תלמיד לפני שהוא בכלל יחשוב שהוא מתחיל לעשן. צריך להגיע לבתי ספר ולהרצות על כך. כמו כן, צריך למצוא לבני הנוער בכפרים מקומות תרבותיים וכל מיני מסגרות חינוכיות כדי שלא יבלו רק בחנויות נרגילה. צריך גם להכשיר את בני הנוער עצמם כשליחי בריאות ולחנך דור ללא עישון". 
 

ד"ר היבי מדבר, כאמור, מניסיונו האישי. "גם אני גדלתי במעמד סוציו־אקונומי נמוך, לא נולדתי דוקטור", הוא מספר. "אבא שלי היה מפרנס יחיד ל־14 ילדים. העישון גרם לי לבעיות בריאות, ובסופו של דבר נגמלתי בזכות סדנה שנערכה בשירותי בריאות כללית". 

לטענת ד"ר היבי, כצפוי, גם לנושא האכיפה יש משקל רב בצמצום התופעה. "במגזר יש הזנחה, יש הפקרות", הוא מתריע. "הרשויות צריכות להכשיר פקחים שיאכפו את החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים. זה מאוד יעזור. אני נלחם בתופעה, ואילו הרשות המקומית מנפיקה כל יום רישיונות לחנויות סיגריות ונרגילות". 
 

"ההורים סלחנים"

בעיית העישון במגזר הערבי באה לידי ביטוי גם בנייר עמדה שהגישו במאי 2017 האגודה למלחמה בסרטן, איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, החברה הרפואית למניעה ולגמילה מעישון בהסתדרות הרפואית ורשת ערים בריאות בישראל לוועדה המיוחדת למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. "נתוני העישון הגבוהים מסבירים את נתוני התחלואה", נכתב בנייר העמדה. "בעוד שחלה מגמת ירידה במחלות סרטן הקשורות לעישון בקרב נשים וגברים יהודים, חלה מגמת עלייה בסוגי סרטן אלו בקרב גברים ערבים שהם עדיין מעשנים כבדים.


ד"ר מחמד חטיב. צילום:עבד טמישד"ר מחמד חטיב. צילום:עבד טמיש

הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים ערבים הוא סרטן ריאה, והוא גם המוביל בסיבות התמותה מסרטן בקבוצה זו. בקרב נשים ערביות נרשמה עלייה בתחלואה בחלק ממחלות הסרטן הקשורות בעישון, ככל הנראה בשל חשיפתן לעישון כפוי מצד הגברים במשפחה. המחיר שמשלמת החברה בתחלואה רבה, בנטל כלכלי ובחיי אדם - מחייב את ממשלת ישראל לפתרון רב־מערכתי, שייבנה בשיתוף הציבור ויענה על מאפייני החברה הייחודיים".
 

"צריך קודם כל להכיר בבעיה, וחשוב מאוד שהתוכנית לפתרונה תכלול קמפיין תקשורתי מאסיבי שמותאם למגזר מבחינת התכנים", טוען ד"ר מחמד חטיב, חוקר באגודת הגליל וחבר בפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל, שערך בתקופה שבין סוף שנת 2015 ותחילת 2016 את סקר הבריאות והסביבה במגזר הערבי. הסקר שערך ד"ר חטיב מציג נתונים חריפים יותר מאלה שנמצאו בסקר משרד הבריאות. לפי הסקר, 30% מבני ה־15 ומעלה בחברה הערבית בישראל מעשנים.

50.4% מהגברים ו־9.2% מהנשים בחברה הערבית מעשנים; 8.2% מבני הנוער בגילאי 15־17 מעשנים - 11.5% מהבנים לעומת 4.8% מהבנות; שיעור המעשנים בקרב גילאי 15 ומעלה יורד עם הירידה ברמת ההכנסה למשפחה: 37.4% מהערבים במשפחות עם רמת הכנסה גבוהה דיווחו כי הם מעשנים, לעומת 25.5% בקרב הערבים בני משפחות בחמישון התחתון של רמת ההכנסה. כמו כן, נמצא כי שיעור המעשנים עולה בקרב בעלי תואר ראשון ויותר (34.6%) לעומת 26.8% בקרב מי שאין לו השכלה תיכונית. 
 

בנוסף, נמצא כי 92.3% מקרב גילאי 18 ויותר דיווחו כי כוח הרצון הוא הגורם הכי משפיע בהפסקת העישון. לעומתם, רק 54.2% סבורים כי חוקי איסור העישון במקומות ציבוריים הם התורמים להפסקת העישון. 28.9% מקרב הגברים המעשנים הביעו את רצונם להפסיק לעשן. 27.4% מהגברים המעשנים בגיל 18 ויותר דיווחו כי ניסו להפסיק לעשן ולא הצליחו. 57% מהגברים שניסו להפסיק לעשן ולא הצליחו - דיווחו כי היעדר מסגרות תומכות הוא הסיבה לכך שנכשלו. מעבר לכך, בחברה הערבית חלה עלייה בשיעור סוגי הסרטן שקשורים לעישון מ־56.2% ב־1990 ל־60.5% ב־2013.
 

בוועדה שהתקיימה אתמול התייחס ד"ר חטיב לתוצאות הסקר בהקשר של העישון. לדברי ד"ר חטיב, אחד הנתונים הבולטים בסקר הוא העלייה הבולטת שחלה בעישון הנרגילה במגזר. "18% מהגברים ו־7% מהנשים במגזר הערבי מעשנים נרגילה", הוא אומר.

ד"ר חאלד היבי. צילום פרטיד"ר חאלד היבי. צילום פרטי


כיצד אתה מסביר את הפופולריות של הנרגילה בציבור הערבי?

"לנרגילה, לצערנו הרב, יש לגיטימציה חברתית. קושרים אותה לאירועים חברתיים, לאירועי שמחה, והורים יותר סלחניים כלפי ילדים שמעשנים נרגילה. כמו כן, היום צומחים עסקי נרגילה בכפרים הערביים כמו פטריות. יש יותר מקומות כאלה מאשר סופרמרקטים. אנשים לא מודעים לכך שלעשן נרגילה פעם אחת זה כמו לעשן קופסת סיגריות".
 

נתון מעניין נוסף שעלה מהסקר של ד"ר חטיב קשור לעישון פסיבי. "60% דיווחו שהם נחשפים לעישון כפוי, כפול משיעור האוכלוסייה היהודית שנחשפה לעישון כזה", הוא מספר. "72% מהנשים הערביות שנחשפות לעישון כפוי אמרו שהן נחשפות לו בביתן, וזה אומר שגם ילדים ותינוקות נחשפים לכך".
 

איך ניתן לפתור את הבעיה? 

"המדינה צריכה להכיר בבעיה זו כדחופה ולהקצות לכך משאבים ותקציבים. חשוב להכניס לתוכנית הלימודים תוכנית למניעת עישון עם פיקוח על התכנים ועל השיטות, וכמובן צריך גם לדאוג לנושא אכיפת העישון במקומות ציבוריים במגזר. גם עלינו, החברה הערבית, מוטלת אחריות לכך. בתרבות הערבית עדיין קשה לנו להעביר ביקורת על אנשים ולהגיד להם שלא יעשנו. אנשים רואים זאת כקטנוניות ולא כביקורת בונה, אבל אנחנו צריכים לקחת עצמנו בידיים". 
 

"מצב חירום"

"כבר בשנת 1999 הייתה ועדה של משרד הבריאות בנושא עישון, ובשנת 2011 הם כתבו את התוכנית הלאומית לצמצום העישון ונזקיו. הם זיהו את המצוקה והבעיות הקשות בחברה הערבית מבחינת עישון, אבל לא מצאו את התקציבים ולא נקטו את הפעילות שיש לעשות כדי לטפל בכך",  אומרת מרגנית אופיר־גוטלר, רכזת קידום תוכניות באגודת הגליל - האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות. "כל כך הרבה שנים יודעים שהמצב הוא חמור ומידרדר, ורק אתמול התכנסה הוועדה של משרד הבריאות שאמורה לדון בכך. יש צורך בתוכניות מניעה ותוכניות גמילה, וצריך תקציב הרבה יותר גדול". 


מה את מצפה שיקרה?

"מצד אחד, אנחנו מברכים שסוף־סוף מתחילים לקדם מהלך מקצועי בנושא. מצד שני, אני חוששת שעד שהם יוציאו דוח, ועד שתהיה תוכנית, המצב הנוכחי ימשיך להתקיים, ואחוזי העישון יעלו עוד. אני מצפה שמשרד הבריאות יקצה תקציב גדול ומשמעותי לכך, שיהיו מחויבים ללוח זמנים קצר ואפקטיבי, ושיתחילו ליישם דברים בשטח כבר ב־2017. מבחינתנו, מדובר במצב חירום, ועם כל דקה שעוברת - נהיה כבר מאוחר מדי". 
 

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:  "שיעור העישון בחברה הערבית הינו גבוה במיוחד בקרב הגברים במגזר זה. משרד הבריאות החליט זו השנה הראשונה להתמקד באוכלוסייה זו באמצעות קמפיין ותוכנית קידום בריאות המותאמים למגזר. במסגרת תוכנית העבודה הוקצבו מיליון וחצי שקל לשם כך. מדובר בתקציב משמעותי וראוי. המשרד ימשיך להיאבק בעישון בכלל ובמגזר בפרט".