אחוות נשים הוכחה עוד משחר ההיסטוריה ככוח מניע וכעוצמה קבוצתית לשינוי. משהו בדינמיקה שלא כוללת את המין האחר, מאפשר שחרור ותעוזה. בתקופה האחרונה מתרחבת המגמה של מסעות העצמה נשית לחו”ל, המציעים קרקע פורייה להתנתקות, חיטוט במקומות הכואבים, למידה רוחנית וחזרה לארץ במגמה לבצע “ריסטרט” לחיים שלמים.
רות מגד, סופרת ובעלת עסק ליחסי ציבור, הצטרפה למסע העצמה בהודו, ובשובה, קיבלה החלטה מטלטלת מבחינה מקצועית ואישית, שהפכה את חייה לעשירים יותר לדבריה. “הודו שינתה לי המון בחיים”, היא מספרת, “נסעתי עם קבוצה של עשר נשים ויצאתי בחוסר ידיעה לאן אני נוסעת. עשינו מדיטציה ויוגה והרצאות שגורמות לך לשחרור, ואפילו החווייה של נסיעה יחד באוטובוס הייתה מופלאה. אין מתחים שעולים כשגברים נמצאים”.
כשמגד חזרה מהודו היא החליטה לסגור את המשרד הגדול שהיה בבעלותה במשך 25 שנה, ולהקדיש את חייה לכתיבה ולפנות יותר זמן לעצמה. “הרעיון לשלוח עובדים הביתה ולסגור היה מאוד קשה, כי זה לאבד את האגו”, היא מסבירה, “אבל רק אחרי המסע הזה הבנתי שהאושר שלי חשוב יותר מהאגו. כיום אני יכולה לומר שאני מאושרת בשינוי ובחיים. פחות מתרוצצת, משהו נרגע בי, השואו־אוף שאנו מכורים אליו לא מוצדק, כי החיים יפים יותר. אז לא יהיה לי משרד מפואר, אבל אהיה מאושרת ואלך לבריכה ואכתוב ספרים”.
חומות נופלות
כמו מגד, מדי שנה יוצאות נשים רבות ושונות למסעות ולסדנאות העצמה. חלק מבקשות לאתגר את עצמן בממד הפיזי דווקא, ובוחרות במסע מלכת המדבר ודומיו, וחלק דווקא מחפשות את האתנחתה ואת הנבירה פנימה. רובן נשים רוויות ניסיון, עצמאיות ודעתניות, אבל משהו בהן מחפש למלא ריק כלשהו, ויש בהן צמא גדול לחיפוש עצמי.
“נשים יותר פתוחות לשפת הלב”, מסבירה נגה אשד, המפעילה עם שירלי קירשנבוים את “בואי הפקות” - סדנאות העצמה נשית באי פארוס שביוון ובאירלנד. “נשים יותר משתפות, מקבלות עצות ופידבק ומאפשרות לחברה לשים עליה ראש, וזה כוח עצום. ממש רואים איך אחוות האחיות מתרחשת מאוד מהר ובקלות”.
קירשנבוים היתה גננת אנתרופוסופית במשך שנים כשחיפשה בעצמה שינוי ולמדה להיות דולה. משם גם פיתחה שיטת טיפול הנקראת “לידה כתהליך של שינוי”, שאותה מיישמות היא ושותפתה בסדנאות ביוון ובאירלנד. “כשאבי נפטר, הלכתי חודשים על כאב”, היא מספרת, “עשיתי מסע אל המוות והגיעו אלי כלים ממקום של כאב, למקום של חופש מוחלט. הרי הגרוע מכל כבר מאחוריי”.
הכלים הללו הפכו מאוחר יותר לשיטת טיפול וסדנה המלווה נשים ומלמדת אותן לעבור מתודעה של קורבן לתודעה של חופש, כהגדרתה. “באירלנד, הסדנה נקראת ‘צלקות לך ליופי’, ושם מתבצעת עבודה עם הצלקות הפיזיות והלא פיזיות בחיינו", היא מספרת. "לפגוש את הטראומות, להכיר, וגם לעבוד עם הסיפור האנושי של כל אחת. זו סדנה שנותנת כלים פרקטים. קודם כל לזהות, לפגוש, ואחר כך להביא שינוי וריפוי כשחוזרים הביתה. הסדנאות באירלנד הן חדשות בנוף יחסית, והמקום נבחר בקפידה כדי לאפשר חיבור לירוק, לנופים העצומים ולתרבות. יש באירלנד קסם, יש בה הארה שמציפה אותך והרוח מכניסה תנועה וחיות והחיבור הזה משמעותי”.
הסדנה של אשד וקירשנבוים מתקיימת בבית אחוזה קסום בכפר קילאלו במערב המדינה ונמשכת שבעה ימים. הנשים יוצאות לפעילות מרוכזת בבקרים בתחומי הדמיון המודרך, עבודת הגוף וכתיבה משחררת, ואחר הצהריים לפעילות ולמפגשים עם מטפלים מקומיים. הן עורכות טקסים, שירה גרגוריאנית במנזר עתיק, ערב שירה אירית מסורתית, ביקור בצוקים ועוד.
“מי שבאה, מגיעה עם בקשה מאוד ברורה לשינוי”, אומרת קירשנבוים, “היכולת שלנו כנשים להתחבר לשינוי היא גדולה, כי זה בבסיס שלנו כמו לידה. אני רואה תהליכים שעוברות נשות הייטק למשל. לאחר הלידה הן מאפשרות לעצמן חיבור אמיתי. פגשנו נשים שמנסות להיכנס להריון, בעלות מקצוע שעשו שינוי משמעותי ובחרו להיפתח למקצוע חדש. וכשנשים בוחרות בשינוי, יש התעוררות של הכל סביב, של כל המשפחה, ומשהו נפתח אצל כולם”.
אביטל ציון, תרפיסטית במקצועה, מחלקת את זמנה בין ישראל לכרתים זה עשר שנים לערך, ואף הקימה בדרום מזרח האי מרכז סדנאות, לשם היא מזמינה נשים מישראל במסעות המכונים בפיה “מרחיבי תודעה” - מסע פנימה והחוצה. בכל פעם מתרגלת קבוצה של 10־15 נשים טבע־תרפיה, דינמיקה קבוצתית, מדיטציות, כתיבה אינטואיטיבית בטבע ועוד, במרכז הממוקם מעל הים ומכיל בקתות אירוח, אוהלי טיפי וסטודיו, שאותו רכשה ושיפצה ציון במו ידיה.
“נשים באות קודם כל כדי להתנתק”, היא מספרת, “לקחת פאוזה של חמישה ימים מהשגרה, לחשוב מחדש, לקבל החלטות חשובות כמו לפרק נישואים או למכור את העסק, לשנות כיוון מקצועי או לנוח אחרי מצב בריאותי או מצב טראומטי, ולתת פרספקטיבה לחיים”.
ציון יודעת לספר על עשרות נשים שעברו תהליכי שינוי מרחיקי לכת בעקבות הסדנה. “היתה פה אישה שבעלה נרצח ושנים רבות לא הצליחה להשתחרר ממנו, והתנהלה בחייה כאילו הוא עדיין לצדה”, היא משתפת, “ביום השני לסדנה היא עברה תהליך של שחרור רגשות שליליים בנחל, וקרה לה משהו מדהים שאפשר היה לראות אפילו בהבעת פניה שהשתנתה. משהו הפך רפוי ונינוח. אחרי תקופה קצרה היא שיקמה את חייה והכירה בן זוג. במקרה אחר, אם ששכלה את בנה לא הצליחה לשמוח, והסדנה פתחה אותה לצחוק, לשירה בקול ולהשתטות. יש גם נשים שפותחות סוד כמוס שמעיק שנים, לרוב במקרים של אונס והתעללות מינית. היתה פה אישה שחשפה לראשונה בגיל 50 פלוס את העובדה שדוד שלה התעלל בה מינית כילדה. נשים שמקבלות אומץ להתגרש או דווקא לשקם את הזוגיות, נשים חולות שהצליחו לברר מה מסמלת אצלן המחלה ולהבריא, ועוד”.
הנשים ברוב המסעות אינן מכירות היכרות מוקדמת, וכל המנחות מעידות כי החומות נופלות כבר לאחר יום או יומיים. “יש משהו עוצמתי בכך שנשים נוספות מחזיקות את המשא יחד איתך”, מוסיפה ציון, “התוויות והשונות שבאו איתה מהבית נעלמות, ונוצר חיבור שבלב, שהוא מעבר לחינוך, מצב סוציו־אקונומי או הגדרות. והקשר הזה נמשך ותומך גם לאחר החזרה לארץ”.
מדורת שבט נשית
העצמה נשית היא מושג רחב שמתחבר לעולמות תוכן החל מהיבט כלכלי, דרך פמיניזם ומעמד האישה וכלה בחירות מחשבתית ומעשית. בכל הסדנאות נדרשת התמסרות לתהליכים שמתרחשים בקבוצה והרבה עבודה פנימית של כל אחת עם עצמה. טווח הגילים רחב ונע בין 22 ל־75, אף על פי שרוב המנחות מעידות כי משהו קורה סביב גיל 45־50 שמהווה קרקע פורייה למסע של גילוי עצמי.
“נשים מעל גיל 50 הרבה יותר אנרגטיות מגברים”, מסבירה רוני סזיר, בעלת “דרך נשית” - מסעות להודו וליעדים אקזוטיים. “הילדים גדלים, הגברים בדרך הופכים לקאוץ’ פוטטו ומחפשים את הביתיות, ונשים דווקא פורחות ורוצות לעשות לעצמן. עד כה עשו לביתן, ועכשיו מגיע תורן. זו מעין קבוצת תמיכה שבה כולן מגלות כמה הן דומות וחוות את אותם הדברים”.
לצד ההנאה במסע, מתקיים עקרון הסיסטרהוד, אחוות אחיות. מדובר באנרגיה מחברת, פותחת ומלכדת, שמאפשרת מרחב נינוח וכן שיתוף, שיחה וקבלת עצה. למה זה מתרחש דווקא אצל נשים ופחות אצל הגברים? ד”ר רבקה נרדי, סופרת, תרפיסטית ומומחית למגדר, סבורה כי מדובר בעוד ביטוי להתפתחות שעובר המין הנשי מאז שנות ה־60. “כל חיינו אנחנו עסוקות בלהגיב לצורכי הזולת", היא מסבירה. "גם בעולם העבודה נשים משולבות בתפקידי נתינה, שירות ותגובה, משם אנחנו באות. כשיש לנו מקורות אנרגיה כמו בפעילות מעצימת נשים, אנו מקבלות השראה ונפתחות לשינויים הנדרשים בחיים. זה דורש תעצומות נפש, ורבות מאיתנו דוחות את השינוי בשל פחדים וחששות, וחוויה מעצימה נותנת אנרגיה להתנעת המהלך”.
ד”ר נרדי חקרה את תופעת הסיסטרהוד ומצאה שעקרון האחווה שבשותפות הגורל, העובדה שזה קורה גם לאחרות ולא רק לי, מסייע לבטוח ולהיפתח לתהליך ולקבוצה. “בסדנאות קורים שני דברים: אחד, אנחנו חוזרות למדורת שבט נשית שבה משתפים מה שמעיק, מציק או מפרגן, והמפגש הזה מפרק חומות, ודבר השני הוא ההתנתקות הגיאוגרפית", היא מסבירה. "זה מנתק את האישה מכל תפקידיה עבור אחרים ועבור הבית, ומאפשר לה להתחבר לרצונות שלה, לתשוקות, לשאלות האם היא מרוצה מחייה וכו'. אי אפשר לשאול את זה בתבנית הפיזית שמחברת לשגרת החיים. הניתוק חיוני”.
רוב הסדנאות נמשכות בין חמישה ימים לשבוע, והביקוש גדל עם כניסת מדיניות השמיים הפתוחים שהביאה לירידה במחירי הטיסות. עלות ממוצעת של סדנה היא כמה אלפי שקלים בודדים, והיא כוללת טיסה, לינה, ארוחות, טיפולים, סדנאות, רכבים שכורים וטיולים. בבסיס הרעיון ישנו חיפוש כלשהו, ובפועל, רוב הנשים חוזרות ומבצעות תמורה ממשית, זזות מאזור הנוחות שלהן ושמות את האושר שלהן במקום הראשון. זה לא ברור מאליו.
“בנשים יש משהו פנימי המבקש שינוי”, מסכמת קירשנבוים, “זה בדי.אן.איי שלנו. מתישהו ההוויה שלנו חייבת להשתנות ולהשתחרר. גם גברים יגיעו לזה בקרוב. בינתיים יש אלמנטים חברתיים שפחות מעודדים אותם לכיוון. זה דורש להסכים לשנות הרגלים, אבל לאט־לאט זה קורה גם אצלם”.