במרץ האחרון השתתפה טליה ווינטמן, סטודנטית מברנרד קולג' (חלק מאוניברסיטת קולומביה) באירוע מיוחד שערכה שגרירות ישראל באו"ם, שכותרתו הייתה Stop BDS. באירוע נכחו כ־2,000 איש מהקהילה היהודית בארצות הברית. במושב האחרון ביקשה ווינטמן לשאול איך יכולים מתנגדי כיבוש לשכנע אחרים שאנשי BDS טועים. את מה שקרה מיד לאחר השאלה ווינטמן זוכרת בבירור: "האנשים בקהל התחילו להעיר הערות על כך שאין כיבוש, שאני אנטישמית, שאני צריכה לעבוד לעזה, ששם יכרתו לי את הראש, יעבירו אותי מילת נשים, וכל זה מאנשים שהם חלק מהקהילה שלי. הרגשתי שאין לי מקום שם". 
 

ההשפלה לא מנעה מווינטמן לעמוד כעבור יומיים בקולג' שבו היא לומדת ולדבר בפומבי נגד החרם על ישראל. "אני אוהבת את המדינה הזאת", היא אומרת ומתארת איך הסבירה בשבוע האפרטהייד שנערך בקולומביה מדוע ציונות אינה גזענות.
 

ווינטמן והסטודנטים אווה בורגווארדט מסטנפורד וזאק ספיץ מאוניברסיטת שיקגו, הם צעירים יהודים־אמריקאים אוהבי ישראל, שממוקמים בצד השמאלי של המפה הפוליטית. הם גדלו והתחנכו בקהילות יהודיות. ישראל והיהדות הן חלק מהם, והם אוהבים ואוהדים את מדינת ישראל, גם אם הם לא מסכימים עם מדיניותה. הם חברים בארגון הסטודנטים ג'יי סטריט יו, ומנסים להגיע לאלה המשוכנעים פחות, להסביר להם שגם אם יש ביקורת על ישראל ועל מדיניותה, לא צריך להיות נגדה, ומנסים לנהל דיון משכנע ולא מטיף.



"חזרתי הביתה"

ג'יי סטריט מוגדרת כשדולה יהודית שמאלנית פרו־ישראלית בארצות הברית, והיא מורכבת בעיקר מיהודים־אמריקאים. היא הוקמה ב־2008 בידי ג'רמי בן עמי, שמכהן גם כנשיא שלה. המטרה המוצהרת, שבה היא משקיעה מיליוני דולרים, היא קידום פתרון בדרכי שלום לסכסוך הישראלי־ערבי. השדולה הוקמה לאחר שחוגים יוניים ביהדות ארצות הברית טענו כי איפא"ק, השדולה הוותיקה הפועלת למען ישראל, מדגישה קו ימני שאינו מתיישב עם דעותיהם על האינטרסים של ישראל ושל ארצות הברית.

בשנים האחרונות ספגה השדולה לא מעט ביקורת על פרסומיה ועל אמירות כאלו ואחרות של נשיאה. רוב הימין הישראלי - וכן ארגונים יהודים בארצות הברית שמזוהים עם הימין - טוענים כי ג'יי סטריט אינו ארגון פרו־ישראלי. ממשלת ישראל כמעט נמנעת מכל מגע רשמי עם ג'יי סטריט. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא נפגש אפילו פעם אחת עם נציגי הארגון, למרות התמיכה הגלויה, אם כי הביקורתית, שהם מביעים במדינה. 
 

תנועת הצעירים של השדולה, ג'יי סטריט יו, פועלת בקמפוסים בכל רחבי ארצות הברית לקידום פתרון שתי המדיניות לשני עמים. הקמפוסים בארצות הברית הם נקודת החוזקה של תנועת החרם, BDS. הפעילות האנטי־ישראלית בקמפוסים נעשית בגלוי וזוכה לגיבוי של סטודנטים ומרצים כאחד. "בכל פעם שנתניהו מעביר חוקים המאפשרים התנחלויות, התחושה שלנו היא שהוא לא רואה אותנו", אומר ספיץ.



 

סטודנטים יהודים בארצות הברית. צילום: רויטרססטודנטים יהודים בארצות הברית. צילום: רויטרס


אתם מבטאים הלך רוח כללי ביהדות ארצות הברית, או שרוב הקהילה עדיין ימנית?

"יש שינוי משמעותי ביהדות ארצות הברית ותנועה לכיוון שמאל פרוגסיבי, בעד מדינת ישראל ונגד הכיבוש. בבחירות האחרונות 75% מהבוחרים היהודים הצביעו בעד קלינטון, ורבים יותר עבור אובמה. זה מראה שיש שינוי מגמה. הקולות שיוצאים כיום מישראל הם ימניים. אם אנשים לא יראו קולות שמאלניים שנלחמים לשנות, הם לא ידעו שקיימים אנשים כאלו בישראל. ההורים שלי מישראל, יש לי משפחה כאן והעתיד שאני רוצה למדינת ישראל הוא יהודי ודמוקרטי. אנחנו לא רוצים להיות קול חיצוני, אלא לתמוך בפעילות של השמאל הציוני בישראל. אנחנו מייצגים את הקול הדומיננטי של הצעירים היהודים בארצות הברית". 
 

יש כאלו שישאלו מדוע אתם מתערבים בנעשה במדינה שאתם לא חיים בה.

בורגווארדט: "למה כשקולות תומכי ימין מארצות הברית מתערבים זה בסדר? למה מותר לשלדון אדלסון למשל לקבוע סדר יום בישראל, אבל לנו, שאנחנו תומכי ישראל ופועלים למענה, אסור?" 
 

לדבריה, היא משלמת לעתים מחיר אישי כבד על הבחירה שלה לתמוך במדינת ישראל, שמתבטא בחרם מצד חברים או בהערות קשות שקיבלה מכיוונו של פרופסור בקמפוס שבו היא לומדת. אבל מבחינתה הפעילות בג'יי סטריט החזירה אותה ליהדות: "בתיכון רציתי להיות רבה רפורמית, וכבר חשבתי שאהיה רבה פרוגרסיבית, ואז התחלתי לקרוא על הכיבוש והתרחקתי מכל דבר יהודי. בחודשים הראשונים שלי באוניברסיטה אפילו לא התקרבתי לבית הלל (ארגון הקמפוס לסטודנטים יהודים הפועל בארצות הברית – ת"ד), אבל אז חברה אמרה לי שגם הסטודנטים מג'יי סטריט הולכים לשם בשבת, והלכתי. הרגשתי שחזרתי הביתה". 
 

בורגווארדט מסבירה שכארגון הם היחידים שמצליחים להשיג הקשבה מהסטודנטים, דווקא בגלל הגישה הביקורתית שיש להם על מדיניות הממשלה. "הזמנו את הקונסול הישראלי להרצות באוניברסיטה לבקשתו", היא מסבירה. "הוא ביטל בסוף, אך תומכי החרם אמרו לנו שמפני שאנחנו אלו שהזמנו אותו, הם לא יפגינו במהלך הנאום שלו. הצלחנו ליצור מקום שבו אנחנו יכולים להזמין נציגים ישראלים לשיחה כיוון שאנחנו מעבירים ביקורת".


הייתם מאפשרים כניסה של נציגי ארגונים פרו־פלסטיניים ותומכי החרם להרצאה כזו?


"כן, כמובן. במסגרת של שמירה על כבוד ואתיקת דיבור מתבקשת. חלק מהדמוקרטיה הוא לשמוע קולות וביקורת".


"אין ימין ושמאל"

חברי ארגון הסטודנטים של ג'יי סטריט, שפעמים רבות מוקעים בידי נציגיה של ישראל הרשמית, מרגישים שהם למעשה הגורם היחיד שפועל באותם קמפוסים אל מול השנאה ההולכת וגואה כלפי ישראל וישראלים. בורגווארדט מספרת למשל על הצעה שהגיעה אליהם מצד גורם בשגרירות להביא לקמפוס סטנדאפיסטים ישראלים כדי שיסייעו ליצור תדמית שונה למדינת ישראל בקמפוסים האמריקאיים.
 

"זו הסיבה שההסברה הישראלית פשוט לא עובדת", אומר ספיץ. "סטודנטים לא צריכים לראות פסטיבל גאווה או גמל או חוף ים או קומיקאי ישראלי, הם לא ישנו את הדעות שלהם בגלל דברים כאלו. הם קוראים, הם חשופים למידע. הדרך להילחם בחרם היא לא בחקיקת חוקים שאוסרים על תומכים בחרם להגיע לישראל. זו הסיבה שההסברה הישראלית לא עובדת. אנחנו אומרים שאפשר להיות ציוני, שמאלני, לאהוב את ישראל ועדיין להילחם בכיבוש".
 

עבודתם לא קלה, ולא פעם הם עומדים חסרי אונים מול היצירתיות של הארגונים הפרו־פלסטיניים ותומכי BDS. הם מספרים על מסיבת יום העצמאות של סטודנטים תומכי ישראל, שרקדו "הבה נגילה" על הדשא, בעוד תומכי BDS שוכבים תחתיהם מכוסים צבע אדום המדמה דם. כך התמונה שהתקבלה והתקבעה היא של ישראלים רוקדים על גופות הפלסטינים.
 

לתנועה הצעירה יש היום 70 סניפים ברחבי ארצות הברית, והם פעילים ב־100 קמפוסים. בהערכה זהירה מאוד שהתקבלה מהארגון עצמו, הם אומרים כי כ־1,200 סטודנטים יהודים פעילים בו באופן קבוע וכ־10,000 לוקחים חלק בפעילויות השונות שאותן הם מארגנים. בקמפוסים האמריקאיים, הנשלטים כיום בחלקם על ידי תנועות הקוראות לחרם על ישראל ותומכות בפלסטינים, זה כוח שאין להתעלם ממנו.
 

"אנשים אומרים שאנחנו נאיביים, שיום אחד נתעורר ונראה את הדברים בדרך שלהם, אבל אני לא חושבת", אומרת בורגווארדט.