נדמה שאין משרד שהמילה “רפורמה” נקשרת אליו יותר ממשרד החינוך. שרי חינוך, מנכ”לי המשרד, יושבי ראש המזכירות הפדגוגית - כולם קושרים עצמם בדרך זו או אחרת למילה צופנת הנפלאות הזו. בוועידת החינוך שהתקיימה במכללת קריית אונו בסוף החודש שעבר הציג שר החינוך לשעבר, גדעון סער, רפורמה חדשה הנדרשת לתפיסתו למערכת החינוך, ובראשה העלאת שכרם של המורים המתחילים. כמו כן, בכנס פורום פיס בחולון, שהתקיים בשבוע שעבר, אמר יו”ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, שדרושה רפורמה במערכת כולה ולא רק בחמש יחידות במתמטיקה, וקרא ליצירת מערכת חינוך אחת - ממלכתית ומאוחדת. גם שר החינוך נפתלי בנט הכריז על רפורמה משלו - “עוברים לאנגלית מדוברת”

אבל מה בעצם גורם לאינפלציית הרפורמות במשרד החינוך, האם הן אפקטיביות ומהן ההשלכות שלהן על התלמידים?
“לא בכל פעם שקוראים לזה רפורמה באמת מדובר ברפורמה”, אומרת שרת החינוך לשעבר, פרופ’ יולי תמיר. “הוספת יום חופש בשנה או הוספת שעות באנגלית זו לא רפורמה. בדיוק כפי שאם יחליטו במערכת הבריאות לעשות בדיקות מסוימות מעל גיל 30 ולא 40, הם לא יקראו לזה רפורמה”.

השימוש העודף במילה "רפורמה" ייחודי לישראל?
“במערכת החינוך בעולם כולו יש שימוש מוגבר ומיותר במילה רפורמה. גם במדינות כמו אנגליה וארצות הברית המילים רפורמה וחינוך הולכות ביחד”.

מה הסיבה לכך?
“יש לחץ גדול מצד המערכת לראות שינויים, וזה קיים בכל העולם. יש תחושה שמערכות החינוך הציבוריות לא עובדות כמו שצריך, ושהביקורת כלפיהן קשה”.

מהן הרפורמות האמיתיות להערכתך שנעשו בשנים האחרונות?
“השינויים המהותיים הם 'אופק חדש', 'עוז לתמורה' וחינוך חינם לגילי 3־4. מדובר ברפורמות ששינו את המערכת, היו מתוכננות ומתוקצבות לטווח ארוך ושרדו. 'אופק חדש' הושלמה ב־%100. אין מוסד חינוכי שהיא לא נכנסה אליו. רפורמה דורשת תקציב ארוך טווח, הכשרת מורים ובניית תוכנית לימודים, והיא נשארת גם כשהשרים מתחלפים”.

חיזוק לימודי המתמטיקה והאנגלית אינו רפורמה?
“אלו מהלכים חשובים מאוד, אבל לא רפורמות. אלו תחומים שמונעים מהרבה ילדים להצליח בחיים. אבל צריך לשים לב שלא רק מוסיפים שעות, אלא גם עובדים להכשיר את המורים ולשנות את כל ההיבט הפדגוגי”.

כלומר הרפורמות האמיתיות הן מבניות?
“השינויים המבניים כוללים בדרך כלל היבטים של תוכן. ל'אופק חדש' ול'עוז לתמורה' היו היבטים פדגוגים חשובים”.

פרופ’ ענת זוהר הייתה יו”ר המזכירות הפדגוגית בתקופתה של תמיר והובילה יחד איתה רפורמה שנקראה בזמנו “אופק פדגוגי”, אשר שמה דגש על אסטרטגיות למידה חדשניות שאינן שמות דגש על שינון החומר, אלא על הפנמתו. בימים אלו היא מסיימת לכתוב ספר שבו היא מסבירה כיצד יש “לחבר את האיים ליבשה”.

מה טענתך?
“יש המון איים טובים במערכת - פרויקטים שונים של פדגוגיות מתקדמות בבתי ספר שונים, אבל כל זה לא מתחבר לתמונה שלמה. הפדגוגיה בישראל משוקעת באפרוריות, ופה ושם יש איים של חדשנות. הרפורמה העיקרית הנדרשת צריכה לענות על שאלת אופן הלימוד, כיצד יש ללמד. הצורך הוא להפוך את הפדגוגיה החדשנית למצב המצוי”.

כיצד אפשר להוביל רפורמה אפקטיבית במערכת החינוך?
“הדבר הראשון הנדרש הוא הבנה שבשביל להוביל רפורמה אמיתית בחינוך, אי אפשר להסתפק בשינויים מינהליים, אלא יש צורך בשינויי עומק במהות הלמידה. אחת הבעיות של השינויים היא שהרבה מאוד מתמקדים בשינויים מבניים ותקציביים ולא מגיעים לעבודה מעמיקה. הטי הוא חוקר מניו זילנד שעשה חיבור של המון מחקרים יחד כדי לנסות לראות מה גורם לאפקטים משמעותיים בחינוך. הוא הראה שברפורמות שמסתפקות בשינויים מבניים ובתקציב האפקט קטן מרפורמות שהמשתנה שלהן הוא פדגוגי”.




בנט מציג את התוכנית לקידום האנגלית. צילום: אבשלום ששוניבנט מציג את התוכנית לקידום האנגלית. צילום: אבשלום ששוני

כיצד עושים שינוי פדגוגי?
“שינוי כזה חייב לכלול שלושה קודקודים שחייבים לעבוד עליהם לעומק: ראשית, החשוב ביותר - פיתוח הידע המקצועי של המורים. מורים לא מלמדים אחרת לא כי הם רוצים לשעמם, אלא כי הם פשוט לא יודעים ללמד אחרת. יש להם תהליך חניכה שהם עצמם עברו, וכך הם מלמדים. שנית, לעשות שינוי במה שלומדים - שהאיך יתאים למה. כל מה שקשור בחומרי למידה - למשל ספרי לימוד מתוקשבים - צריך להתאים למטרות מתקדמות. שני הדברים האלה לא יעבדו אם לא נשנה את דרכי ההערכה. אם מכינים תוכניות חדשות, אז בחינות הבגרות לא יכולות להמשיך לבחון מטרות ישנות. כרגע כל המערכת מכוונת לבחינות הבגרות, ולכן הקודקוד השלישי חייב להיות שינוי מקביל בבחינות הערכה ובדרכי הערכה. הבחינות חייבות להשתנות ולהתאים את עצמן למטרות החדשניות של ההוראה והלמידה”.

מדוע להערכתך זה לא מצליח?
“הסיבה לכך שרפורמות לא מצליחות היא כי אנחנו עובדים על שני שעונים שלא מסתנכרנים - עבודת עומק דורשת שנים. אין זבנג וגמרנו. אלה תהליכים שדורשים שנים, ובעיקר הפיתוח המקצועי. לשנות דרכי עבודה של עשרות אלפי מורים זה תהליך ארוך. חוקרי החינוך אומרים שזה לוקח 5־25 שנים. זה שעון אחד איטי, ומולו עומד אצלנו השעון הפוליטי- תחלופות מהירות מאוד של שרי חינוך, שכל אחד בא עם האג’נדה שלו, רוצה להשאיר חותם ולא ממשיך לטפח את הרפורמה של קודמו. חוסר הסנכרון גורם לכך שהמערכת נמצאת הרבה פעמים בפול גז בניוטרל. עד שמתחילים ומתארגנים יש שר חינוך חדש, וכל האנרגיה יורדת לטמיון”.

מערכת החינוך בישראל תקועה?
“לא, אבל היא מתקדמת באיטיות. בסופו של דבר הרפורמות לא מתרחשות כמהפכה, אלא באופן אבולוציוני. יש התקדמות שקורית בצעדים איטיים, ואני אומרת את זה כמי שמכירה את המערכת 25 שנים. יש היום שינוי לפדגוגיות חדשניות, הוראה עם דגש על חשיבה ולא על מסירת מידע ושינון. הרעיונות שלי הסתובבו במערכת הרבה שנים. שר החינוך לשעבר שי פירון, למשל, המשיך את השינוי. שינוי לא מתפשט מיד, אלא לוקח לו שנים עד שהוא תופס. גם בעולם וגם בישראל צריך להסתכל דרך תהליכים אבולוציוניים”.

ההשפעה של שרי החינוך אינה מוחלטת?
“שרי חינוך הם אלה שיכולים בעזרת המדיניות שלהם לקבוע לאיזה כיוון ילכו המשאבים בתקופה שלהם. אחרי יולי תמיר בא גדעון סער ודיבר על שיפור הישגים במבחנים. זה לקח את המערכת אחורנית חזרה לשיטות של שינון. שי פירון שוב החזיר את המערכת לכיוון של פדגוגיה פרוגרסיבית. כל אחד מהשרים הוא עוד גורם שמושך את המערכת לתקופה מסוימת ולכיוון מסוים, וזה אפקטיבי בצורה מוגבלת”.

דת ההוראה

שר החינוך לשעבר גדעון סער נוטה להסכים עם פרופ' תמיר. “לא כל דבר הוא רפורמה”, הוא אומר, “אנשים משתמשים בה הרבה מעבר לנדרש. מגדירים מהלכים ושינוים חשובים ומשמעותיים כרפורמה בשעה שזה לא רפורמה. רפורמה היא דבר נדיר, ויש שימוש אינפלציוני. החינוך הוא תחום המדיניות הגדול ביותר ובעל תקציב ענק: מחזיק יותר מ־2.5 מיליון תלמידים מהגיל הרך ועד ההשכלה הגבוהה, נוגע בכל בית. בהתחשב בהיקף שלו, לא בטוח שבסופו של דבר יש בו יותר מדי שינויים”.

תקופתו של שי פירון הייתה ידועה בשימוש עצום במילה רפורמה.
“בתקופתו של פירון לא בוצעה שום רפורמה. למידה משמעותית זה אולי טוב, אני לא טוען שלא, אבל זו לא רפורמה. עד היום ברמת השטח אף אחד לא מבין מה זה בכלל. בוצע שינוי מסוים בתחום הבגרויות, שחלקו בוטל על ידי בנט. זה לא שינוי דרסטי”.

כמו תמיר, גם סער סבור שהרפורמות הגדולות שבוצעו בתקופה האחרונה הן "אופק חדש" ו"עוז לתמורה". “'אופק חדש' היא רפורמה שהתחילה בכהונה של קודמתי, ואני המשכתי אותה כי ראיתי בזאת חשיבות אדירה”, הוא אומר.

מדוע?
“זה כלל שינויים בשכר המורה ובאופן ההוראה שהכניסו מרכיב של שעות פרטניות לקבוצות קטנות, ממדים של מדידה והערכת מורים, קיצור וייעול הליך הפיטורים הפדגוגי. זו רפורמה. הם שינו את שבוע העבודה של המורה, יצרו למורים פינות עבודה והעלו את שכרם. אלו רפורמות שבלמו את תהליך ההידרדרות של החינוך בישראל ואפשרו להתחיל בתהליך של התקדמות".

מהם השינויים המהותיים שנדרשים כיום?
“אין לי ביקורת על שר החינוך בנט. מכל השיחות שלי איתו, הוא מבין את הדברים בצורה נכונה. בכל העולם המערבי חלה הידרדרות בביקוש להוראה, והירידה בביקוש גרמה לירידה ביוקרה של המקצוע ולשחיקה באיכות ההוראה. יש מורים מצוינים, אבל כל אחד שרואה את סף הקבלה להוראה - מבין את המשמעות. מה שאני למדתי הוא שאיכות המורים והשארתם במערכת לא שוחקת - אלה הדברים הכי חשובים. נדרש שינוי אסטרטגי רחב ועמוק וארוך טווח. זה הדבר המשמעותי שצריך היום. בפינלנד, למשל, היכולת להיכנס להכשרה האקדמית היא 1 מתוך 9. יש ביקוש. זה מביא את הכוחות הטובים להוראה”.

מה הסיכוי שזה יקרה בארץ?
“אין לי שום ספק שזה יקרה. כבר היום יש מגמה משמעותית של נהירה לחינוך כקריירה שנייה. במגזר הערבי יש יותר ביקוש מהיצע. 




לא הוקוס פוקוס

"יש בי כעס על הזילות שבה משתמשים במילה רפורמה או מהפכה", אומרת רונית תירוש, מי שהייתה מנכ"לית משרד החינוך בתקופתה של שרת החינוך לימור לבנת. "כדי לעשות רפורמה צריך אורך רוח של שנה במקרה הטוב ושנתיים במקרה הנורמטיבי".




"כעס על זילות המילה", תירוש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90"כעס על זילות המילה", תירוש. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מדוע זה קורה במערכת החינוך?
"מדובר בכוח אלקטורלי גדול מאוד. מערכת החינוך נוגעת כמעט לכולם במדינה. זה לא רק ההורים. זה כל מי שבסביבת הילד. דבר נוסף הוא המערכת היחידה שיש לה נקודת זמן (תחילת שנת הלימודים) שבה הציבור מחכה לבשורה".

במה כרוכה רפורמה?
"צריך להתחיל בהכשרת הלבבות, לרתום את המורים באמצעות ארגוני המורים דרך משא ומתן ארוך. בדרך כלל הם מתנגדים, והאוצר צריך להסכים לתגמל. בנוסף, צריך להכין השתלמויות, לארגן חומר ולשנות את סביבת העבודה".

מה דעתך על הרפורמות באנגלית ובמתמטיקה?
"הכוונות טובות, אבל אי אפשר למכור את זה כרפורמה שתגיע לכל תלמיד. המערכת לא יכולה לבלוע את זה בקצב שהשר רוצה. בסוף אלה סיפורים שיוצרים ציפיות מהמורים ומבתי הספר, שלא תמיד ניתן לענות עליהן. כך למשל, ההצהרה על הקטנת הכיתות דורשת תוספת תקציב ועוד בניית כיתות ועוד שעות של מורים. זה לא הוקוס פוקוס. התוכניות הופכות להיות פופופוליטסיות כי הן לא מתבצעות באופן מיידי. הסיפור עם המתמטיקה הוא מבורך. הבעיה היא שאין מספיק מורים במערכת שיודעים ללמד חמש יחידות מתמטיקה, ורובם מתרכזים באזור המרכז".

כיצד משפיע עודף ההצהרות על רפורמות על המערכת?
"זה הרסני למערכת, יוצר זעזועים ומכניס ללחץ. רפורמה צריכה לספק למורים את כל מה שמצופה ולא להשאיר אותם בודדים בשטח. המערכת עמוסה ומבולבלת והפכה בשל כך להיות צינית. היא מורידה את הראש כדי שהרוח של הרפורמה תעבור. מי שנפגעים הם התלמידים. המהירות היא מהשטן".